צליל אנגלי ?
- פותח הנושא נקדי
- פורסם בתאריך
menahem
כתב האתר
- הודעות
- 1,536
- מעורבות
- 360
- נקודות
- 83
נקדי,
החלוקה הזו,לסאונד אנגלי,אמרקאי וגרמני (ויש עוד) היא מינוח פילוסופי שמעולם לא היה לו קשר חד ערכי למציאות.
המקור של השיח הזה נעוץ בסוף שנות השישים (של המאה ה-20) וקשור קשר הדוק עם ההתפתחות של מוסיקת הרוק/פופ.בלוז וסוגות (ג'אנרים) אחרות.
ממש על קצה המזלג:
הרוק (וכל הסוגות הנגזרות ממנו) שורשיו נעוצים היטב ועמוק בבלוז.
הבלוז שורשיו נעוצים עמוק והיטב בתרבות האמרקאית (האפרו אמרקאית) החל משנות העשרים של המאה הקודמת ועד לשנות השיבעים שלה.
בסוף שנות השישים (של המאה הקודמת) הבלוז חצה את האטלנטי ונטע שורשיו באנגליה ומשם ליבשת אירופה.
הבלוז האנגלי,והנגזרות שלו,הוליד לא מעט סיגנונות נגינה וסוגות שהתאפינו בסאונד שונה מזה שבקע ממקלטי הרדיו,ומערכות האודיו,בצידו השני של האטלנטי.
מאז ומתמיד יצרני האודיו שאפו להתפאר בכך שהציוד שלהם משחזר את המקור בנאמנות מלאה (בלוף אבל זה לפעם אחרת) ומפה נולד הילד של סאונד אנגלי/אמרקאי/גרמני ויש עוד כמה ילדים כאלה.
אם אתה חובב מוסיקה קלאסית אני לא יכול להפנות אותך לדוגמאות.
אם אתה חובב מוסיקת רוק/פופ וכו - הינה שתי דוגמאות:
אם יש לך את אחד מתקליטי האולפן של הגרייטפול דד האזן לו ואם לא גלוש לאתר האינטרנט של 88FM וחפש שם את מרטון הגריטפול דד ששודר לפני כשבועיים - והאזן לאחד הקטעים. ככה נשמעת מוסיקת רוק אמרקאית.
עכשיו לך למדף התקליטורים והאזן לדיפ פרפל לאלבום Burn (מ 1974) או לפינק פלויד והאזן ל Wish you were here גם הוא מ 1974.
ככה זה נשמע בצד המזרחי של האטלנטי...
..וזה על קצה קצהו של המזלג.
מנחם.
החלוקה הזו,לסאונד אנגלי,אמרקאי וגרמני (ויש עוד) היא מינוח פילוסופי שמעולם לא היה לו קשר חד ערכי למציאות.
המקור של השיח הזה נעוץ בסוף שנות השישים (של המאה ה-20) וקשור קשר הדוק עם ההתפתחות של מוסיקת הרוק/פופ.בלוז וסוגות (ג'אנרים) אחרות.
ממש על קצה המזלג:
הרוק (וכל הסוגות הנגזרות ממנו) שורשיו נעוצים היטב ועמוק בבלוז.
הבלוז שורשיו נעוצים עמוק והיטב בתרבות האמרקאית (האפרו אמרקאית) החל משנות העשרים של המאה הקודמת ועד לשנות השיבעים שלה.
בסוף שנות השישים (של המאה הקודמת) הבלוז חצה את האטלנטי ונטע שורשיו באנגליה ומשם ליבשת אירופה.
הבלוז האנגלי,והנגזרות שלו,הוליד לא מעט סיגנונות נגינה וסוגות שהתאפינו בסאונד שונה מזה שבקע ממקלטי הרדיו,ומערכות האודיו,בצידו השני של האטלנטי.
מאז ומתמיד יצרני האודיו שאפו להתפאר בכך שהציוד שלהם משחזר את המקור בנאמנות מלאה (בלוף אבל זה לפעם אחרת) ומפה נולד הילד של סאונד אנגלי/אמרקאי/גרמני ויש עוד כמה ילדים כאלה.
אם אתה חובב מוסיקה קלאסית אני לא יכול להפנות אותך לדוגמאות.
אם אתה חובב מוסיקת רוק/פופ וכו - הינה שתי דוגמאות:
אם יש לך את אחד מתקליטי האולפן של הגרייטפול דד האזן לו ואם לא גלוש לאתר האינטרנט של 88FM וחפש שם את מרטון הגריטפול דד ששודר לפני כשבועיים - והאזן לאחד הקטעים. ככה נשמעת מוסיקת רוק אמרקאית.
עכשיו לך למדף התקליטורים והאזן לדיפ פרפל לאלבום Burn (מ 1974) או לפינק פלויד והאזן ל Wish you were here גם הוא מ 1974.
ככה זה נשמע בצד המזרחי של האטלנטי...
..וזה על קצה קצהו של המזלג.
מנחם.
מה הקשר בין הכתוב לעיל ובין השאלה על "המאפיינים של הגברה אנגלית בהשוואה לזו האמריקאית או הגרמנית"?
avilavi
אוהב את התחום
- הודעות
- 307
- מעורבות
- 4
- נקודות
- 18
השאלה נענתה עוד בשורה הראשונה
אך נראה שאתה חולק על דעתו. אם כך, אולי תסביר לנו אתה מה מאפיין מגבר אחד ממשנהו עפ"י מוצאו האתני ?
Audiofreak
עוסק בתחום
- הודעות
- 2,004
- מעורבות
- 1,083
- נקודות
- 113
קודם כל אציין שבמציאות שלנו בעולם הגלובלי הכל כבר התערבב, אבל אם ננסה ללכת אחורה בזמן ...
אז ברמקולים בריטיים קלאסיים יש דגש בד"כ על המיד - מיד באס ע"ח קצוות חזקים שהם נחלתם יותר של האמרקאים והגרמנים. המסורת הבריטית שנבנתה עם קלאסיקות כמו BBC LS3/5, Quad ESL57/63 נשענה על חתימת הצליל הזו ולדעתי זה הצליל האנגלי הקלאסי , בניגוד לרמקולים כמו JBL / Infinity/Canton וכו שנתנו באס יותר עמוק וגבוהים יותר חזקים. הצליל האנגלי הטיפוסי גם יותר מתאים לחללים קטנים- בניגוד לצליל האמריקאי שהלך יותר לכיוון נפח וגודל בכדי להתאים לחלל שמיעה גדול.
ההגברות היו גם קשורות לאופי הרמקולים , כך שהמגברים הברטיים היו קצת "יבשים" / "שטוחים" בצליל, עם נסיון לתת פאנץ' טוב ו"מדויק" ולא לנסות לאתגר את האוזן עם קצוות מוגזמים/ חזקים. המגברים של הבריטיים היו השלמה לכיוון של הרמקולים שלהם- שהיו בד"כ עם דגש חזק במיד באס - כך שהבאס היבש והפאנצ'י של המגבר השלים יפה את הרמקול.
האמריקאים והגרמנים היו דומים יותר כמו ברמקולים, עם נטייה לצליל נטראלי / רזה ונקי יותר מכיוון גרמניה
והאמריקאים עם מגברים בעלי צליל גדול, צבוע, באס קצת נפוח ונטייה למתכתיות /הגזמה בגבוהים.
אז ובעיקר היום בעולם הגלובלי יש כ"כ הרבה יוצאים מין הכלל, והתפתחות המגברים והגישה בהרבה חברות הביאה לאיכות צליל נקי וחלק יותר- לכן קשה יותר לקטלג , אבל חלק מהחברות הותיקות המשיכו את הכיוון הישן ופיתחו אותו (Naim, Krell, Burmester וכו ) והן עדיין נשמעות שונה אחת מהשניה ואפשר למצוא חוט מקשר לצליל של המגברים שלהם מלפני 10 ו-20 שנה.
אז ברמקולים בריטיים קלאסיים יש דגש בד"כ על המיד - מיד באס ע"ח קצוות חזקים שהם נחלתם יותר של האמרקאים והגרמנים. המסורת הבריטית שנבנתה עם קלאסיקות כמו BBC LS3/5, Quad ESL57/63 נשענה על חתימת הצליל הזו ולדעתי זה הצליל האנגלי הקלאסי , בניגוד לרמקולים כמו JBL / Infinity/Canton וכו שנתנו באס יותר עמוק וגבוהים יותר חזקים. הצליל האנגלי הטיפוסי גם יותר מתאים לחללים קטנים- בניגוד לצליל האמריקאי שהלך יותר לכיוון נפח וגודל בכדי להתאים לחלל שמיעה גדול.
ההגברות היו גם קשורות לאופי הרמקולים , כך שהמגברים הברטיים היו קצת "יבשים" / "שטוחים" בצליל, עם נסיון לתת פאנץ' טוב ו"מדויק" ולא לנסות לאתגר את האוזן עם קצוות מוגזמים/ חזקים. המגברים של הבריטיים היו השלמה לכיוון של הרמקולים שלהם- שהיו בד"כ עם דגש חזק במיד באס - כך שהבאס היבש והפאנצ'י של המגבר השלים יפה את הרמקול.
האמריקאים והגרמנים היו דומים יותר כמו ברמקולים, עם נטייה לצליל נטראלי / רזה ונקי יותר מכיוון גרמניה
והאמריקאים עם מגברים בעלי צליל גדול, צבוע, באס קצת נפוח ונטייה למתכתיות /הגזמה בגבוהים.
אז ובעיקר היום בעולם הגלובלי יש כ"כ הרבה יוצאים מין הכלל, והתפתחות המגברים והגישה בהרבה חברות הביאה לאיכות צליל נקי וחלק יותר- לכן קשה יותר לקטלג , אבל חלק מהחברות הותיקות המשיכו את הכיוון הישן ופיתחו אותו (Naim, Krell, Burmester וכו ) והן עדיין נשמעות שונה אחת מהשניה ואפשר למצוא חוט מקשר לצליל של המגברים שלהם מלפני 10 ו-20 שנה.
TakeOne
חבר משקיען
- הודעות
- 2,917
- מעורבות
- 865
- נקודות
- 113
יפה ניסחת ערן.
בצעירותי נהגנו להגדיר את המערכות הגרמניות (מגברים ורמקולים) כבעלות צליל "חד" או "מדויק" (שזה ביטוי/הגדרה מאוד לא מדויקת.....) , את המערכות האמריקאיות כצליל "גדול" או "נפוח" ואת האנגלי כצליל "נעים".
היום הרוב כבר די השתנה וכולם עושים מערכות טובות יותר או פחות. היפנים, הטייוואנים, ויתר מדינות אירופה חזק בתוך התעשייה, כך שקשה הרבה יותר לאפיין צליל ציוד לפי המדינה ממנה הוא מגיע.