הרגע שמעתי מאיתי המקסים, שיבדל לחיים ארוכים טובים ומאושרים.
אני ממש הלום! לא יודע מה לכתוב, איך להגיב! אבל בכל זאת מרגיש צורך לכתוב משהו.
פינחס, כך קראתי לו, עזר לי לא מעט בתחילת דרכי.
בצעדיי הראשונים ממש, הוא אף הזמין אותי ואת אשתי אליו הביתה "לביקור בית" מה שנקרא אז.
זאת גם הייתה הכותרת של הפוסט שכתבתי למחרת הביקור "ביקור בית אצל פיני SOL".
אישתי ואני ביקרנו אותו בביתו ברחובות, שם גם זכינו להכיר את האשה שאיתו, את פינקי הנפלאה, המוכשרת, המארחת המקסימה החייננית החייכנית והזורמת, אותה אני מנחם ומחזק מכאן ברגעים הקשים הללו.
ממש עצוב וקשה לי להספיד.
לפני זמן מה תקשרתי אליו, דבר שנהגתי לעשות מפעם לפעם, לפני ימים ספורים עלה לי יותר מפעם להקשר אליו, משום מה לא עשיתי זאת, אולי מתוך מחשבה שזה קצת מפריע, הרגע אני ממש מצטער שלא עשיתי זאת, וחבל לי.
מה אומר עוד, ויש עוד לא מעט לומר.
ת.נ.צ.ב.ה
תשמור עלינו מלמעלה.