עצוב מאוד, עיתונאי האופנועים טל שביט נהרג היום

[liorkoren]

עיתונאי שנון, נחרץ והדמות העיתונאית הכי מזוהה עם עולם האופנועים הישראלי, טל שביט, נהרג היום בתאונת דרכים, נפגע ממכונית בעודו רכוב.

האיש שהקים את מגזין "מוטו", לפני כן, כתב טור קבוע במגזין "טורבו" ולאחר מכן גם ב- "אוטו", כתב גם עבור אתרי NRG ובשנה האחרונה עבור YNET.

פגשתי אותו לפני כחודשיים, איחלתי לו בהצלחה לרגל עליית אתרו החדש doogri (שעוסק, כמובן, בענייני אופנועים), הוא היה נרגש לקראת הבייבי החדש שלו.

עצוב מאוד, לא נתפש.

 

[oferT]

אכן עצוב.

קראתי הרבה כתבות שלו במוטו/אוטו בזמנו שהייתי מנוי לירחונים.
אבדה גדולה.

 

[a_yaron]

חבל


זה לא נקלט
אני מזועזע לגמרי

ירון

 

[liorkoren]

לגמרי, יש אנשים שפשוט לא נתפס שמשהו כזה יכול לקרות להם, הבנאדם הזה נגע לכל כך הרבה רוכבי דו גלגליים.
הייתי רוכש בזמנו את 'אוטו' בעיקר בכדי לקרוא את הטור שלו ואח"כ כשיצא 'מוטו' זו היתה בכלל חגיגה.
רק לפני כמה ימים ניהלנו דיון בפורום אופנועים.

 

[Erez]

אני בהלם.הערצתי אותו. לא הייתי מפספס אף כתבה של טל עוד מימי מגזין טורבו....
בנאדם שרכב על אלפי אופנועים וגם כתב על רובם שהצליח להעביר את חווית הרכיבה דרך מקלדת בצורה מדהימה.

מותו יזעזע את עולם האופנועים בישראל...רבים לדעתי ירדו מדו גלגלי...

יהי זכרו ברוך.

 

[carmi]

מאוד, מאוד עצוב

 

[tomertsin]

הכרתי את טל שביט עוד מהתקופה בה כתבתי ב"אוטו". קשה להאמין שאדם כל כך פעיל ועם שמחת חיים כה גדולה, כבר לא איתנו.
יהי זכרו ברוך.

תומר

 

[il62]

גדלתי על הכתבות שלו באוטו וכל יתר המגזינים שבהמשך
איש מדהים
כותב בסגנון שכיף לקרוא
גדול מהחיים ונקטפו חיו דוקא על הכלי שכה אהב
יהי זכרו ברוך

 

[איתי_הגיתי]

עצוב ובלתי נתפס.
כתב מעולה, קראתי אותו במגזין טורבו ואח"כ באוטו, הוא חינך אותנו לרכיבה,
ובאותה נשימה הצחיק.
לא יאמן הסוף הזה.

 

[בנסון]

אני פשוט בשוק

זה לא נתפס(sad)(sad)(sad)(broken)

 

[נמר]

לא יצא לי לקרוא או להכיר את שמו אך התגובות שלכם ושיחת טלפון עם ליאור קורן בנושא לימדה אותי שזו אבדה ענקית.

זו אבדה ענקית משום שלא רק האדם נהרג, התחום כולו חטף שוק.

היום קראתי כתבות שלו וראיתי סרטונים שלו ביוטיוב. מורגש שהיה איש חם וחייכן, מצחיק ושנון.
ראיתי שהוא חינך לרכיבה נכונה ובטוחה, ראיתי שהיה מיומן מאוד ברכיבה ובנהיגה בכלל, הבנתי שהיה זהיר ושקול, והנה, בכל זאת, עם כל המיומנות והרזומה הוא מצא את מותו על הכלי המסוכן הזה ולא באשמתו.



ליאור וכל הרוכבים.
אולי אתם תתעצבנו עלי, אולי תתבאסו שאני מנצל את הסיטואציה הקשה והכואבת הזו. אבל בחייכם, עזבו את הכלים הללו, תקנו רכב עם 4 גלגלים, בטוח יותר, עם מיזוג, פחות מועד לפורענות. הרי ידוע שחייו של האופנוען תלוי ברכבים שמסביבו יותר מאשר הוא עצמו. אחרי הכל, כולנו כאן מעדיפים לחיות מאשר להגיע לעבודה קצת יותר מהר, או לשלם קצת פחות דלק. אז תעמדו בפקקים קצת אבל לפחות יהיה סכוי גבוה יותר שתגיעו הביתה בשלום.

לכולנו יש משפחה וכולנו רוצים לשבת ביחד בחגים!!!

טל שביט. נוח על משכבך בשלום

 

[TakeOne]

זה לא כ"כ פשוט נמר.
גם אני רוכב אופנוע כביש לשעבר, וזה ממכר.
אין דבר שמשתווה לתחושת החופש, התרוממות הרוח וההנאה מרכיבה על אופנוע. פשוט כייף בלתי רגיל.
חוץ מטיסה אולי (לא סתם טטיסים רבים גם רוכבים על אופנועים. זה הכלי היחיד שמצליח לשחזר מעט מהחוויה).
מעבר לכך, אחרי שאתה מקצר מרחקים עם אופנוע ורגיל להגיע לכל מקום בדקות, הירידה לקופסת פח סגורה והעמידה בפקקים קשה מאוד.
אני חזרתי למכונית רק משיקולי בטיחות, כי בסופו של דבר יש הרבה אירועים בכביש שלא תלויים ברוכב אלא בנהגים שמסביב, ומספיק שנהג אחד לא ישם לב ויעשה טעות, ואתה נמרח על האספלט. בדיוק כמו שקרה לצערנו לטל.
ועדיין ברור לכולם שיותר נהגים נהרגים כל שנה במכוניות מאשר על אופנועים.

את טל זכיתי להכיר ואת אחותו גם הכרתי מקרוב. האיש היה מדהים והשפיע על דורות של רוכבים. טל היה הראשון, ובמשך שנים היחיד, שלימד אותנו על חשיבות רכיבה נכונה, הכרת מגבלות הכלי, חשיבות ההשתלבות בתנועה וריסון הרכיבה, החשיבות הגדולה של ביגוד נכון, חבישת קסדה סגורה והחלפתה כל כמה שנים כי פג התוקף ועוד ועוד. מה שמשרד התחבורה, המשטרה וכל ממשלות ישראל לא טרחו לעשות, הוא עשה. הוא בעצם היה מחנך ומורה של רבים, וזכה למעמד והערכה שמעטים זוכים לה בארץ, כי ידע לעשות את הדברים בנעימות ולמרות הידע והנסיון שהיו לו, מעולם לא התנשא על אף אחד ולא נתן לאיש תחושה שהוא מעליו במשהו.
איש מיוחד ויקר.
יהא זכרו ברוך.

 

[בנסון]

(Y)
פשוט עוף חריג מאוד, ולטובה במקומותנו,

 

[liorkoren]

מילים שכתב עליו, חבר הפורום יואל פלרמן.

מה אומרים על חבר שהלך? מה כותבים על עמית קרוב מאוד שאיננו עוד? איך נפרדים מידיד אישי שחייו האישיים והמקצועיים נשזרו באלה שלי קרוב לשלושה עשורים, גם היום? מה עושים מול השחור המוחלט שירד על מי שכולו היה חיים? מה כותבים מול האובדן הנורא הזה? אולי, מנסים, בכמה מילים, להביא כמה דברים על האיש הזה שחשובים לכולם, על מתת של מישהו שנתן כל כך הרבה וחייו נגדעו כך.

טל, כולו קנאות למקצוענות, לדיוק, ליושרה, היה איש רב-אשכולות שידע את אומנותו ועשה אותה לאמנות. הוא ידע לכתוב, לצלם, לערוך, לעצב, להגיש ולעשות זאת תמיד באופן מרתק, עם מבט מקורי ואחר וגם מצחיק. טל הונע על-ידי כוח החיים והניע אותו. האופנועים היו רק הכלי. טל שביט תרם מעצמו - בצבא, בעיתונות, בספורט המוטורי, באכפתיות האישית - וזה היה טבעי עבורו כמו נשימה.

טל סחף וריגש אנשים בגלל אותה קנאות, ומקצוענות, ויושרה, וכישרון, ולבביות, וחיות, ומקוריות, ונתינה. זוהי מורשת של השראה לכולנו.

מתוך כתבת "חברים נפרדים מטל שביט":

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4037120,00.html

 

[oferT]

מלים מרגשות

נכתבות שם על איש באמת נדיר בענף.

 

[liorkoren]

היום הוצג מפגן אחווה אדיר של הרוכבים בארץ, שיירה של אלפים רכבו בדממה, כל מי שראה אותה פער פה בתדהמה.
היה מרגש מאוד לרכב בתוך הגוש העצום, חבל מאוד שזה היה בנסיבות עצובות כל כך.

[youtube]AUmhFI6yoJo [/youtube]


[youtube]EfbMS-Hlw0c[/youtube]
​

 

[il62]

וואי וואי מדהים
אם הוא היה רואה את הכבוד שנותנים לו בטח היה מחייך
יהי זכרו ברוך