המתיאוס פסיון של בך בביצוע של הרנונקורט משנת 2000. יצא ב-WERNER לפני שנתיים במהדורה מוזלת.
מעבר לעובדה שמדובר בביצוע הטוב ביותר ששמעתי ליצירה המופלאה הזאת, זו הקלטה פנטסטית עם הצליל הטבעי ביותר ששמעתי אי-פעם על תקליטור.
שמעתי לא מעט ביצועים ליצירה הזאת. הרנונקורט משלב בצורה מבריקה בין המוזיקליות הנהדרת והעומק הפרשני של המסטרים הישנים כגון רמין, וורנר וריכטר, שהמוזיקה הזאת הייתה לחם חוקם וידידתם האינטימית, לבין ההבנה ההיסטורית, השקיפות והאלגנטיות של חלק מן הביצועים המודרניים.
למען האמת, אני כמעט לא מסוגל לשמוע את הביצועים הישנים לסוג המוזיקה הזה, אבל גם קשה לי עם רוב הביצועים המודרניים ליצירות הדתיות של בך. רובם נשמעים לאוזניי פשוט מהוקצעים מדיי, כמעט סטריליים. חלק מהם, כגון PIERLO, מתקתקים עד בחילה, וחלק כל כך שקופים, למשל סוזוקי, עד שעולה התהייה אם מדובר בבני אדם או בנשמות.
איזה מזל שיש את הרנונקורט.
מעבר לעובדה שמדובר בביצוע הטוב ביותר ששמעתי ליצירה המופלאה הזאת, זו הקלטה פנטסטית עם הצליל הטבעי ביותר ששמעתי אי-פעם על תקליטור.
שמעתי לא מעט ביצועים ליצירה הזאת. הרנונקורט משלב בצורה מבריקה בין המוזיקליות הנהדרת והעומק הפרשני של המסטרים הישנים כגון רמין, וורנר וריכטר, שהמוזיקה הזאת הייתה לחם חוקם וידידתם האינטימית, לבין ההבנה ההיסטורית, השקיפות והאלגנטיות של חלק מן הביצועים המודרניים.
למען האמת, אני כמעט לא מסוגל לשמוע את הביצועים הישנים לסוג המוזיקה הזה, אבל גם קשה לי עם רוב הביצועים המודרניים ליצירות הדתיות של בך. רובם נשמעים לאוזניי פשוט מהוקצעים מדיי, כמעט סטריליים. חלק מהם, כגון PIERLO, מתקתקים עד בחילה, וחלק כל כך שקופים, למשל סוזוקי, עד שעולה התהייה אם מדובר בבני אדם או בנשמות.
איזה מזל שיש את הרנונקורט.
