דומני
שהוגים את שמו "ארנונקור".
כאמור, הוא הייה גם מחלוצי הנגינה
בכלי התקופה שבה נכתבה המוזיקה, וגם מחלוצי הגישה של "Historically-Informed Performances", להלן HIP, כלומר הנגינה
בסיגנון התקופה שבה נכתבה המוזיקה.
במסגרת עניין כלי התקופה, הוא ייסד ב-1953 את תזמורת הכלים התקופתיים שמנגנת בסירטון הפותח את השירשור, Concentus Musicus Wien, וזאת יחד עם הכנרת שנעשתה אישתו באותה שנה, Alice.
במסגרת ה-HIP, הוא הופיע והקליט רבות עם תזמורות לא-תקופתיות, כמו הקונצרטחבאו מאמסטרדם והתזמורת הקאמרית של אירופה (שאיתה הקליט למשל את מחזור הסימפוניות של בטהובן).
עם זאת, נראה לי שהוא הייה גם מנייריסט לא קטן, ומדי פעם הכניס שינויים -- לפעמים מוזרים משהו -- שבוודאי אינם כתובים בתווים, או נוגדים את הכתוב בהם.
לדוגמה: בביצוע הקונצ'רטו של בטהובן עם הכנר גידעון קרמר, ההפסקות בנגינה בסביבות 1:00
בסירטון הזה אמורות להיות בנות 3 פעמות. אצלו ההפסקות הן בסביבות 4 פעמות (אני לא מלך בספירה), ודומני שהשנייה ארוכה מהראשונה. למה? ככה!
להשוואה, בביצוע "סטנדארטי" -- כאן דויד אויסטראך עם Cluytens, בסביבת 1:03 בסירטון
הזה.
לטעמי, יש לו הברקות פה ושם, לפעמים בזכות ההקלטה (
הרקוויאם של ורדי), אבל אני לא ממעריציו הקבועים.
עמיר