AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,908
- מעורבות
- 2,930
- נקודות
- 113
רבים חושבים שאחרי הזכייה בתחרות שופן בוורשה ב-1960, הקריירה של פוליני המריאה במהירות, אבל זה לא היה כל כך פשוט:
חברת EMI החתימה את פוליני על חוזה הקלטות בלעדי, ותוך חודש מיום זכייתו, הוא הקליט את הקונצ'רטו הראשון של שופן עם פול קלצקי - הצלחה גדולה - וכמה חודשים לאחר מכן, את האטיודים של שופן. עם זאת, הוא סירב לאשר את הקלטת האטיודים, מבלי לתת סיבה. מפיק ההקלטות הללו, פיטר אנדרי, חשב שהסיבה לכך היא משבר של ביטחון עצמי. פוליני הופיע לעתים רחוקות מאוד וביטל קונצרטים, ולא חידש את הקריירה המלאה שלו במשך כעשר שנים.
פוליני עצמו טען, בראיון ב-2011, שהוא לא רוצה להיות מתויג כמומחה שופן, והתרחק מקונצרטים במשך כשנה וחצי, כדי ללמוד, להרחיב את ניסיונו ואת הרפרטואר שלו, ולהתנסות בדברים אחרים.. אבל ב-1963 ערך את הופעת הבכורה שלו בלונדון, ועד סוף שנות ה-60, לוח ההופעות שלו "הרחיב את עצמו לקצב נורמלי יותר".
בתחילת שנות השישים, פוליני למד אצל ארתורו בנדטי מיכלאנג'לו במשך כחצי שנה, מה ששיפר את הטכניקה שלו אך הגביר את האיפוק הרגשי בנגינה. יש לציין שפוליני לא תמיד זכה לשבחים, למרות נגינתו המושלמת לכאורה, משום שרבים חוו את נגינתו כקפואה וניטרלית מבחינה רגשית. זה גם הוביל להתעקשותו על פסנתרים ש"הותאמו" על ידי מכוון מומחה לסוג הצליל שהוא חפץ בו.
ב-1967 הוא היה אמור להקליט באולפן Abbey Road 1. כשהמפיק (המצוין) כריסטופר בישופ הגיע, הוא מצא את הפסנתר החדש לגמרי מפורק לחלוטין על ידי המכוון של פוליני. גם לאחר שהורכב מחדש, ניסיונות להקליט כמה קטעים של שופן לא צלחו, והפרויקט נזנח. כשפוליני חזר למילאנו, הוא פגש את בארנבוים, שיעץ לו לבקש את Suvi Raj Grubb, המפיק של רוב הקלטות הפסנתר של בארנבוים. באולפן בפריז, גראב הקליט בהצלחה את פוליני מנגן רסיטל נפלא של שופן, אם כי נדרשו התאמות רבות כדי לספק את הפסנתרן.
אנשי מכירות בכנס הקלטות ומכירות בינלאומיות של EMI ב-1968 היו בטוחים שהקריירה של פוליני לא תתבסס מחדש, שהוא "מי שהיה", ושהציבור שכח אותו, והחליטו פה אחד להפסיק את החוזה איתו, למרות מחאותיו של גראב ובקשה לחכות לפחות עד לפרסום התקליט. גראב אפילו אמר להם, בציטוט של שילר, "נגד הטיפשות, האלים עצמם נלחמים לשווא". EMI למעשה נאלצה לשלם לו כסף כדי לא הקליט את התקליט השני שנותר לפי החוזה שלו. ההחלטה התבררה כגרועה מאוד עבור EMI. לא רק שתקליט הרסיטל של שופן הצליח מאוד, זכה בפרסים ונשאר בקטלוג במשך שנים, והקריירה של פוליני נסקה כמעט מיד, הוא עבר למתחרה, DG, והפך לאחד ממכונות הכסף המצליחות ביותר בתחום התקליטים הקלאסיים. הוא הקליט הרבה הקלטות מצוינות ועטורות פרסים, כולל הקלטה מפורסמת של האטיודים של שופן
הקלטת EMI של האטיודים שוחררה רק בסביבות 2011, בלייבל Testament.
חברת EMI החתימה את פוליני על חוזה הקלטות בלעדי, ותוך חודש מיום זכייתו, הוא הקליט את הקונצ'רטו הראשון של שופן עם פול קלצקי - הצלחה גדולה - וכמה חודשים לאחר מכן, את האטיודים של שופן. עם זאת, הוא סירב לאשר את הקלטת האטיודים, מבלי לתת סיבה. מפיק ההקלטות הללו, פיטר אנדרי, חשב שהסיבה לכך היא משבר של ביטחון עצמי. פוליני הופיע לעתים רחוקות מאוד וביטל קונצרטים, ולא חידש את הקריירה המלאה שלו במשך כעשר שנים.
פוליני עצמו טען, בראיון ב-2011, שהוא לא רוצה להיות מתויג כמומחה שופן, והתרחק מקונצרטים במשך כשנה וחצי, כדי ללמוד, להרחיב את ניסיונו ואת הרפרטואר שלו, ולהתנסות בדברים אחרים.. אבל ב-1963 ערך את הופעת הבכורה שלו בלונדון, ועד סוף שנות ה-60, לוח ההופעות שלו "הרחיב את עצמו לקצב נורמלי יותר".
בתחילת שנות השישים, פוליני למד אצל ארתורו בנדטי מיכלאנג'לו במשך כחצי שנה, מה ששיפר את הטכניקה שלו אך הגביר את האיפוק הרגשי בנגינה. יש לציין שפוליני לא תמיד זכה לשבחים, למרות נגינתו המושלמת לכאורה, משום שרבים חוו את נגינתו כקפואה וניטרלית מבחינה רגשית. זה גם הוביל להתעקשותו על פסנתרים ש"הותאמו" על ידי מכוון מומחה לסוג הצליל שהוא חפץ בו.
ב-1967 הוא היה אמור להקליט באולפן Abbey Road 1. כשהמפיק (המצוין) כריסטופר בישופ הגיע, הוא מצא את הפסנתר החדש לגמרי מפורק לחלוטין על ידי המכוון של פוליני. גם לאחר שהורכב מחדש, ניסיונות להקליט כמה קטעים של שופן לא צלחו, והפרויקט נזנח. כשפוליני חזר למילאנו, הוא פגש את בארנבוים, שיעץ לו לבקש את Suvi Raj Grubb, המפיק של רוב הקלטות הפסנתר של בארנבוים. באולפן בפריז, גראב הקליט בהצלחה את פוליני מנגן רסיטל נפלא של שופן, אם כי נדרשו התאמות רבות כדי לספק את הפסנתרן.
אנשי מכירות בכנס הקלטות ומכירות בינלאומיות של EMI ב-1968 היו בטוחים שהקריירה של פוליני לא תתבסס מחדש, שהוא "מי שהיה", ושהציבור שכח אותו, והחליטו פה אחד להפסיק את החוזה איתו, למרות מחאותיו של גראב ובקשה לחכות לפחות עד לפרסום התקליט. גראב אפילו אמר להם, בציטוט של שילר, "נגד הטיפשות, האלים עצמם נלחמים לשווא". EMI למעשה נאלצה לשלם לו כסף כדי לא הקליט את התקליט השני שנותר לפי החוזה שלו. ההחלטה התבררה כגרועה מאוד עבור EMI. לא רק שתקליט הרסיטל של שופן הצליח מאוד, זכה בפרסים ונשאר בקטלוג במשך שנים, והקריירה של פוליני נסקה כמעט מיד, הוא עבר למתחרה, DG, והפך לאחד ממכונות הכסף המצליחות ביותר בתחום התקליטים הקלאסיים. הוא הקליט הרבה הקלטות מצוינות ועטורות פרסים, כולל הקלטה מפורסמת של האטיודים של שופן
הקלטת EMI של האטיודים שוחררה רק בסביבות 2011, בלייבל Testament.