Adiel
אוהב את התחום
- הודעות
- 178
- מעורבות
- 52
- נקודות
- 28
פתיחה
כבר זמן מה שאני רוצה לטוס לתערוכה במינכן, חברים אמרו ששווה לטוס לראות את גודל התערוכה והמערכות המושקעות. אז טסתי עם אבי (miki185).
הדיווח לא יעסוק רק בתערוכה עצמה אלא גם בהסתובבות בעיר עצמה (שבעיניי הייתה מעניינת יותר מהתערוכה המשמימה),
ובעניינים הלוגיסטיים שהיה חסר לי מעט ידע בנוגע אליהם טרם הטיסה, ואשמח לחלוק עם האחרים את כל המידע.
הגעתי למינכן בתאריך ה-03.05 כאשר התערוכה נפתחה לכלל המבקרים רק בתאריך ה-06.05. ההקדמה הזו, של שלושה ימים לפני התערוכה, הייתה מוצלחת מאוד; מינכן עיר מרתקת שניתן למצוא בה המון תחומי עניין.
טסנו בטיסת אל על שהתעכבה שעה וחצי (!) ונחתנו באיזור השעה 11:00 בבוקר במינכן. מזג האוויר היה קריר אך ללא גשם (לא מהווה בעיה עבור ירושלמי).
לאחר הליכה מייגעת מהרציף F של טיסות אל על לכיוון הטרמינל, רכשתי כרטיס סים מקומי עם נפח גלישה של 1GB במחיר של 20 אירו (הכרטיס עצמו במחיר של 10 אירו, הטעינה הראשונית של 1GB במחיר של 10 אירו, ואם רוצים הרחבה ניתן לרכוש במוקדים השונים בעיר עצמה עוד 1GB במחיר של 3 אירו).
בטרמינל המשכנו לכיוון הרכבת שמסומנת באות S (יש 8 קווים במינכן, כאשר S1 ו-S8 מגיעים לשדה התעופה, כל קו במסלול שונה, ו-S8 הוא הקצר יותר). קנינו כרטיסים ״חופשי שבועי״ עבור נסיעה ברכבות עיליות, רכבות תחתיות ואוטובוסים (בקיצור: כל סוגי התחבורה הציבורית בעיר) במחיר של 66 אירו לשני אנשים. הכרטיסים הללו עובדים בשיטה של מעגלים, הסברנו לפקיד לאן נרצה להגיע (לשדה התעופה, לתערוכה וכו׳) והוא אירגן לנו כרטיסים שתקפים עבור Ringים 1-4 כמדומני.
יש 2 סוגים של רכבות תחתיות: הרכבות שמסומנות באות S והרכבות שמסומנות באות U.
פחות משתלם לשכור אוטו מכיוון שצריך לדאוג לחניה, ודלק, והתחבורה הציבורית מאוד נוחה, עניין שהופך את ההגעה ממקום למקום לפשוט ביותר. לדוגמה, כאשר רכבת עוברת, מגיעה עוד אחת בהפרש של כ-2-10 דקות, ובימי ראשון וחגים בהפרש של כ-2-20 דקות. עולם אחר מהתחבורה הציבורית בארץ.
אגב במינכן אין פקקי תנועה, לא שאני ראיתי בכל אופן, הכבישים דלילים במכוניות, הדלק יקר לגרמנים (כמעט כמו פה), רוב המכוניות מתוצרת גרמניה. הנהיגה עם שכל ישר והרבה פחות מטומטמת מהארץ... גרמנים
המלון שהוזמן היה Leonardo City Center ממש ליד תחנת הרכבת המרכזית במינכן (ה-Hauptbahnhof).
מלון במחיר סביר, כ-140 דולר ללילה, מאוד נוח להגיע לכל מקום בעיר.
ההסתובבות בעיר עצמה
ביום הראשון ביקרנו בשוק במינכן, שנקרא Viktualienmarkt ניתן למצוא שם מזון באיכות גבוהה מאוד ובמחיר גבוה, המון מסעדות וספסלים בין היתר לשתיית בירה. כולם שותים בירה. חלק מהנשים שותות בירה שנמזגה מבקבוקים (שאינה כוללת אלכוהול).
מסעדת המרקים, Suppenkuche, שממוקמת בשוק נחשבת לאטרקציה עבור תיירים.
לאחר מכן המשכנו לרחוב Maximilianstrasse, שנחשב לרחוב היוקרתי ביותר במינכן, שם ניתן לראות בכל צד חנויות כמו Rolex, Cartier וכו׳, ושם גם ממוקם בית האופרה, ה-Nationaltheater, ומוזיאון הרזידנס שאליו נכנסנו.
מוזיאון הרזדינס מחולק ל-2 אגפים, כאשר ניתן לקנות כרטיס משולב (11 אירו) או לבחור להיכנס לאגף אחד (7 אירו).
מיד בהתחלה נכנסים לאולם רנסנסי ענקי, ה-Antiquarium המרשים, ולאחר מכן ממשיכים לעשרות חדרים שמציגים פריטים עתיקים מחדרי המלוכה.
המשכנו לכיכר המרכזית במינכן, ה-Marienplatz, ולידה יש בית כלבו גדול שנקרא Ludwig Beck.
בקומה העליונה ממוקמת חנות דיסקים (ותקליטים) ענקית, הסתובבתי בעיקר במחלקה הקלאסית שהיא בהחלט ענקית.
המחירים בחלקם יקרים ובחלקם משתלמים, למשל המארז החדש של מריה קאלאס שרכשתי בדיסק סנטר במחיר של 1000 ש״ח, מחירו שם 700 ש״ח.
לעומת זאת, דיסקים שעולים 70 ש״ח בדיסק סנטר, מחירם כ-90 ש״ח.
לכן תלוי בדיסקים עצמם, אבל קניתי מספר דיסקים שלא ניתן להשיג בארץ.
כמובן שמי שמזמין באינטרנט זו כנראה הדרך הטובה ביותר מכל הבחינות, ואני צריך לעבור אליה בהקדם למרות ההנאה שבהסתובבות בחנות דיסקים.
בחנות ישנן כורסאות נוחות מאוד ונגני דיסקים מחוברים לאוזניות סנהייזר כך שניתן לשמוע את הדיסקים.
ביצעתי הזמנה ל-2 דיסקים שלא היו בחנות בתקווה שיגיעו עד היום האחרון שאשהה במינכן, אך כשחזרתי, נאמר לי שלא הספיקו להגיע בגלל החג שהיה בתאריך ה-05.05 (חג העלייה), שבו אגב המון חנויות היו סגורות, התחבורה הציבורית המשיכה לפעול במתכונת של יום ראשון (כמו שבת אצלהם), ומוזיאונים היו פתוחים.
אצלנו היה זה יום השואה, והחלטנו לנסוע למחנה הריכוז דכאו, נסיעה של כ-40 ברכבת ואוטובוס.
היה מעניין, נשארו 2 ביתנים מתוך 30 שבהם רוכזו האסירים, וכן 2 ביתנים שבהם התגוררו הנאצים שהפכו למוזיאון והקרימטוריום.
מעט איזכורים יהודיים, המון מבקרים, חלקם גרמנים וחלקם מארצות אחרות.
לאחר מכן המשכנו ל-2 מוזיאונים בעיר ששוכנים אחד ליד השני.
מוזיאון ההפינאקוטק הישן ומוזיאון הפינאקוטק החדש.
במוזיאון הישן ניתן למצוא המון ציורים מרשימים של רובנס, ומעט של הרמברנדט, ועוד ציירים מהתקופות הללו. היה מרשים ויפה.
במוזיאון החדש יש 22 חדרים כאשר כ-20 מהם לא כל כך עניינו אותי, כיוון שהציירים לא היו מוכרים לי (והציורים בהתאם).
ב-2 החדרים האחרונים היו 3 ציורים של ואן גוך, אחד של מונה, פסל של פיקאסו, וציורים של פול גוגן ומקס ליברמן.
החדרים הללו היו מעניינים אך המוזיאון באופן כללי היה הכי פחות מעניין.
תערוכת ה-High End
הגענו ברכבת תחתית והלכנו כ-700 מטר ברגל, הכניסה באמצעות סריקה של בר-קוד מהדף שהדופס בבית (למי שהזמין מראש כמוני),
ולאחר מכן מקבלים צמידים לשים על היד (הם בודקים בכל פעם שעולים קומה או עוברים בניין!).
בהתחלה עשינו מסלול בין החדרים שהחברות שמציגות בהם עניינו אותנו מראש, הרוב עשה כאב ראש.
היו חדרים שהשהייה בהם הסתכמה במספר שניות. היו גם חדרים בסדר. והיו חדרים טובים.
בחלק מהמקומות ההדגמה של המערכת נקבעת לשעות מסויימות (ורצוי להקדים כ-10 דקות לפני כדי לתפוס מקום),
מהסיבה שלא רוצים להפריע למערכת בחדר השכן (פעם זה מנגן ופעם ההוא מנגן), או מסיבה שיהיה סדר (יש הרבה ביקוש).
מערכת אחת שמאוד אהבתי הייתה בחדר של Nagra, זהו ציוד שוויצרי יקר, שהיה מחובר לרמקולים של ווילסון, עם סאונד מאוד נינוח ופתוח, המון פרטים (בעיקר כשהפטיפון ניגן עם ראש של ZYX מדגם Omega) בלי להעמיס מדי. זוהי הסדרה הקלאסית של נאגרה (יש 2 סדרות), והסדרה הגבוהה לא ניגנה. היה מרשים ביותר וחזרתי לחדר הזה גם ביום השני שהגעתי לתערוכה.
ווליום נמוך, שוב, נינוחות על, יש את החלקות הזאת של הכלים, היה מעניין.
עוד חדר שמצא חן בעיניי היה בקומה התחתונה ביותר, בחדר יחסית קטן, שם הודגם ה-Melco עם אלקטרוניקה של Spec ורמקולים של Tannoy. אני ריכזתי עניין מיוחד ב-Melco, מכשיר יפני, NAS, שניתן לקנות אותו ב-2 גרסאות: האחת עם SSD והאחרת עם הדיסקים הרגילים, כאשר ההפרש במחיר הוא עצום. גרסת ה-SSD עולה כ-8000 אירו לעומת 2000 אירו בגרסה השניה. ה-NAS הזה מקבל תשבוחות מרובות בפורומים וכתבות, ונאמר עליו שהוא משנה לחלוטין את הסאונד, ובד״כ אנשים מתרשמים לטובה. חיברנו אליו דיסק-און-קי שהבאתי, ומכיוון שהיינו לבד בחדר (עם הגווארדיה היפנית), שמעתי את כל הקטעים שהבאתי. בכל קטע גיליתי עוד פרטים שמעולם לא שמעתי. המון פרטים. מוסיקליות יש אבל באס אין, ולא שתמיד מפריע לי שאין באס אבל שם הוא היה חסר בצורה דרמטית.
כיום הסטרימר שלי, מחברת Naim, ה-NDS, מוזן ע״י מחשב, Mac Mini, ולאחר התייעצויות שונות הבנתי שהמחשב הוא ככל הנראה הפתרון הפחות טוב וכדאי לעבור ל-NAS. בשלב ראשוני אני אזמין NAS של חברת Synology.
כבר זמן מה שאני רוצה לטוס לתערוכה במינכן, חברים אמרו ששווה לטוס לראות את גודל התערוכה והמערכות המושקעות. אז טסתי עם אבי (miki185).
הדיווח לא יעסוק רק בתערוכה עצמה אלא גם בהסתובבות בעיר עצמה (שבעיניי הייתה מעניינת יותר מהתערוכה המשמימה),
ובעניינים הלוגיסטיים שהיה חסר לי מעט ידע בנוגע אליהם טרם הטיסה, ואשמח לחלוק עם האחרים את כל המידע.
הגעתי למינכן בתאריך ה-03.05 כאשר התערוכה נפתחה לכלל המבקרים רק בתאריך ה-06.05. ההקדמה הזו, של שלושה ימים לפני התערוכה, הייתה מוצלחת מאוד; מינכן עיר מרתקת שניתן למצוא בה המון תחומי עניין.
טסנו בטיסת אל על שהתעכבה שעה וחצי (!) ונחתנו באיזור השעה 11:00 בבוקר במינכן. מזג האוויר היה קריר אך ללא גשם (לא מהווה בעיה עבור ירושלמי).
לאחר הליכה מייגעת מהרציף F של טיסות אל על לכיוון הטרמינל, רכשתי כרטיס סים מקומי עם נפח גלישה של 1GB במחיר של 20 אירו (הכרטיס עצמו במחיר של 10 אירו, הטעינה הראשונית של 1GB במחיר של 10 אירו, ואם רוצים הרחבה ניתן לרכוש במוקדים השונים בעיר עצמה עוד 1GB במחיר של 3 אירו).
בטרמינל המשכנו לכיוון הרכבת שמסומנת באות S (יש 8 קווים במינכן, כאשר S1 ו-S8 מגיעים לשדה התעופה, כל קו במסלול שונה, ו-S8 הוא הקצר יותר). קנינו כרטיסים ״חופשי שבועי״ עבור נסיעה ברכבות עיליות, רכבות תחתיות ואוטובוסים (בקיצור: כל סוגי התחבורה הציבורית בעיר) במחיר של 66 אירו לשני אנשים. הכרטיסים הללו עובדים בשיטה של מעגלים, הסברנו לפקיד לאן נרצה להגיע (לשדה התעופה, לתערוכה וכו׳) והוא אירגן לנו כרטיסים שתקפים עבור Ringים 1-4 כמדומני.
יש 2 סוגים של רכבות תחתיות: הרכבות שמסומנות באות S והרכבות שמסומנות באות U.
פחות משתלם לשכור אוטו מכיוון שצריך לדאוג לחניה, ודלק, והתחבורה הציבורית מאוד נוחה, עניין שהופך את ההגעה ממקום למקום לפשוט ביותר. לדוגמה, כאשר רכבת עוברת, מגיעה עוד אחת בהפרש של כ-2-10 דקות, ובימי ראשון וחגים בהפרש של כ-2-20 דקות. עולם אחר מהתחבורה הציבורית בארץ.
אגב במינכן אין פקקי תנועה, לא שאני ראיתי בכל אופן, הכבישים דלילים במכוניות, הדלק יקר לגרמנים (כמעט כמו פה), רוב המכוניות מתוצרת גרמניה. הנהיגה עם שכל ישר והרבה פחות מטומטמת מהארץ... גרמנים
המלון שהוזמן היה Leonardo City Center ממש ליד תחנת הרכבת המרכזית במינכן (ה-Hauptbahnhof).
מלון במחיר סביר, כ-140 דולר ללילה, מאוד נוח להגיע לכל מקום בעיר.
ההסתובבות בעיר עצמה
ביום הראשון ביקרנו בשוק במינכן, שנקרא Viktualienmarkt ניתן למצוא שם מזון באיכות גבוהה מאוד ובמחיר גבוה, המון מסעדות וספסלים בין היתר לשתיית בירה. כולם שותים בירה. חלק מהנשים שותות בירה שנמזגה מבקבוקים (שאינה כוללת אלכוהול).
מסעדת המרקים, Suppenkuche, שממוקמת בשוק נחשבת לאטרקציה עבור תיירים.
לאחר מכן המשכנו לרחוב Maximilianstrasse, שנחשב לרחוב היוקרתי ביותר במינכן, שם ניתן לראות בכל צד חנויות כמו Rolex, Cartier וכו׳, ושם גם ממוקם בית האופרה, ה-Nationaltheater, ומוזיאון הרזידנס שאליו נכנסנו.
מוזיאון הרזדינס מחולק ל-2 אגפים, כאשר ניתן לקנות כרטיס משולב (11 אירו) או לבחור להיכנס לאגף אחד (7 אירו).
מיד בהתחלה נכנסים לאולם רנסנסי ענקי, ה-Antiquarium המרשים, ולאחר מכן ממשיכים לעשרות חדרים שמציגים פריטים עתיקים מחדרי המלוכה.
המשכנו לכיכר המרכזית במינכן, ה-Marienplatz, ולידה יש בית כלבו גדול שנקרא Ludwig Beck.
בקומה העליונה ממוקמת חנות דיסקים (ותקליטים) ענקית, הסתובבתי בעיקר במחלקה הקלאסית שהיא בהחלט ענקית.
המחירים בחלקם יקרים ובחלקם משתלמים, למשל המארז החדש של מריה קאלאס שרכשתי בדיסק סנטר במחיר של 1000 ש״ח, מחירו שם 700 ש״ח.
לעומת זאת, דיסקים שעולים 70 ש״ח בדיסק סנטר, מחירם כ-90 ש״ח.
לכן תלוי בדיסקים עצמם, אבל קניתי מספר דיסקים שלא ניתן להשיג בארץ.
כמובן שמי שמזמין באינטרנט זו כנראה הדרך הטובה ביותר מכל הבחינות, ואני צריך לעבור אליה בהקדם למרות ההנאה שבהסתובבות בחנות דיסקים.
בחנות ישנן כורסאות נוחות מאוד ונגני דיסקים מחוברים לאוזניות סנהייזר כך שניתן לשמוע את הדיסקים.
ביצעתי הזמנה ל-2 דיסקים שלא היו בחנות בתקווה שיגיעו עד היום האחרון שאשהה במינכן, אך כשחזרתי, נאמר לי שלא הספיקו להגיע בגלל החג שהיה בתאריך ה-05.05 (חג העלייה), שבו אגב המון חנויות היו סגורות, התחבורה הציבורית המשיכה לפעול במתכונת של יום ראשון (כמו שבת אצלהם), ומוזיאונים היו פתוחים.
אצלנו היה זה יום השואה, והחלטנו לנסוע למחנה הריכוז דכאו, נסיעה של כ-40 ברכבת ואוטובוס.
היה מעניין, נשארו 2 ביתנים מתוך 30 שבהם רוכזו האסירים, וכן 2 ביתנים שבהם התגוררו הנאצים שהפכו למוזיאון והקרימטוריום.
מעט איזכורים יהודיים, המון מבקרים, חלקם גרמנים וחלקם מארצות אחרות.
לאחר מכן המשכנו ל-2 מוזיאונים בעיר ששוכנים אחד ליד השני.
מוזיאון ההפינאקוטק הישן ומוזיאון הפינאקוטק החדש.
במוזיאון הישן ניתן למצוא המון ציורים מרשימים של רובנס, ומעט של הרמברנדט, ועוד ציירים מהתקופות הללו. היה מרשים ויפה.
במוזיאון החדש יש 22 חדרים כאשר כ-20 מהם לא כל כך עניינו אותי, כיוון שהציירים לא היו מוכרים לי (והציורים בהתאם).
ב-2 החדרים האחרונים היו 3 ציורים של ואן גוך, אחד של מונה, פסל של פיקאסו, וציורים של פול גוגן ומקס ליברמן.
החדרים הללו היו מעניינים אך המוזיאון באופן כללי היה הכי פחות מעניין.
תערוכת ה-High End
הגענו ברכבת תחתית והלכנו כ-700 מטר ברגל, הכניסה באמצעות סריקה של בר-קוד מהדף שהדופס בבית (למי שהזמין מראש כמוני),
ולאחר מכן מקבלים צמידים לשים על היד (הם בודקים בכל פעם שעולים קומה או עוברים בניין!).
בהתחלה עשינו מסלול בין החדרים שהחברות שמציגות בהם עניינו אותנו מראש, הרוב עשה כאב ראש.
היו חדרים שהשהייה בהם הסתכמה במספר שניות. היו גם חדרים בסדר. והיו חדרים טובים.
בחלק מהמקומות ההדגמה של המערכת נקבעת לשעות מסויימות (ורצוי להקדים כ-10 דקות לפני כדי לתפוס מקום),
מהסיבה שלא רוצים להפריע למערכת בחדר השכן (פעם זה מנגן ופעם ההוא מנגן), או מסיבה שיהיה סדר (יש הרבה ביקוש).
מערכת אחת שמאוד אהבתי הייתה בחדר של Nagra, זהו ציוד שוויצרי יקר, שהיה מחובר לרמקולים של ווילסון, עם סאונד מאוד נינוח ופתוח, המון פרטים (בעיקר כשהפטיפון ניגן עם ראש של ZYX מדגם Omega) בלי להעמיס מדי. זוהי הסדרה הקלאסית של נאגרה (יש 2 סדרות), והסדרה הגבוהה לא ניגנה. היה מרשים ביותר וחזרתי לחדר הזה גם ביום השני שהגעתי לתערוכה.
ווליום נמוך, שוב, נינוחות על, יש את החלקות הזאת של הכלים, היה מעניין.
עוד חדר שמצא חן בעיניי היה בקומה התחתונה ביותר, בחדר יחסית קטן, שם הודגם ה-Melco עם אלקטרוניקה של Spec ורמקולים של Tannoy. אני ריכזתי עניין מיוחד ב-Melco, מכשיר יפני, NAS, שניתן לקנות אותו ב-2 גרסאות: האחת עם SSD והאחרת עם הדיסקים הרגילים, כאשר ההפרש במחיר הוא עצום. גרסת ה-SSD עולה כ-8000 אירו לעומת 2000 אירו בגרסה השניה. ה-NAS הזה מקבל תשבוחות מרובות בפורומים וכתבות, ונאמר עליו שהוא משנה לחלוטין את הסאונד, ובד״כ אנשים מתרשמים לטובה. חיברנו אליו דיסק-און-קי שהבאתי, ומכיוון שהיינו לבד בחדר (עם הגווארדיה היפנית), שמעתי את כל הקטעים שהבאתי. בכל קטע גיליתי עוד פרטים שמעולם לא שמעתי. המון פרטים. מוסיקליות יש אבל באס אין, ולא שתמיד מפריע לי שאין באס אבל שם הוא היה חסר בצורה דרמטית.
כיום הסטרימר שלי, מחברת Naim, ה-NDS, מוזן ע״י מחשב, Mac Mini, ולאחר התייעצויות שונות הבנתי שהמחשב הוא ככל הנראה הפתרון הפחות טוב וכדאי לעבור ל-NAS. בשלב ראשוני אני אזמין NAS של חברת Synology.
