מנדלסון היה ילד פלא
מדהים, לדעתי אפילו יותר ממוצארט. ההישגים שלו כנער פשוט בלתי מובנים.
השמיניה שלו אופ. 20 מגיל 16, במיוחד הסקרצו, היא חסרת תקדים.
הישג גדול אפילו יותר היא הפתיחה ל"חלום ליל קיץ" על פי שייקספיר, אופ. 21, מאת בן ה-½17. פשוט אין דבר כזה. לא היה אף אחד לפניו שכתב יצירה כל כך עתירת דמיון, לא בטהובן ולא מוצארט ולא ובר, עם תזמור כל כך מיוחד וחדש ומרענן ומיסתורי וחלומי ודרמאטי וכל מה שאפשר לרצות ויותר מזה. הישג אחר הוא שבגיל 33, כמה שנים לפני מותו, הוא כתב מוזיקה לליווי המחזה שמאוד מתאימה ובאותה רוח כמו הפתיחה המוקדמת.
הישגים לא בסדרי הגודל האלה, אבל עדיין מדהימים לכל דבר ועניין, היו רביעיות המיתרים אופ. 12 ואופ. 13, והסימפוניה הראשונה.
אבל היו לו די הרבה יצירות מוקדמות שלמרות שבכל אחת מהן יש יופי ועניין ומקוריות, וכל אחת מהן מפתיעה יחסית לגילו של המחבר, אבל בכל זאת, יש ברובן הרבה צלילים שרצים מהר, אבל לא כל כך מגיעים לשום מקום, ולמרות הרושם הראשוני החיובי, הן לא באמת כל כך מעניינות. את חלקן הזכרתי קודם, ויש למשל הרבה סימפוניות לתזמורת מיתרים -- לא ברמה של הסימפוניות לתזמורת מלאה, ויש גם את הרביעיות האלה, עם כל הכבוד לכך שהוא טרח לסמן אותן כאופ.1 שלו.
נראה לי שאם כבר מנדלסון, יש הרבה יצירות שהייתי חושב שכדאי להכיר קודם, כמו "חלום ליל קיץ" במלואו, הסימפוניות (במיוחד 3+4+5, ה"סקוטית", ה"איטלקית" וה"רפורמציה"), רביעיות המיתרים, הקונצ'רטו לכינור ולתזמורת מלאה (אופ.64, לא הקונצ'רטו המוקדם לכינור ותזמורת מיתרים, ללא מספר אופוס) -- אחת היצירות הגדולות ביותר להרכב זה, הפתיחות (מהן מצטיינת במיוחד ה"הברידים", שנקראת גם "מערת פינגאל", אופ. 26), כמה מתוך ה"שירים ללא מילים" (יותר מדי מהם יכול להיות מעייף), שלישיות הפסנתר (נ-ה-ד-ר-ו-ת, שתיהן), הסונטה השנייה לצ'לו, אופ. 58, והמנון שנקרא "Hör mein Bitten" או "Hear My Prayer" לסופראן, מקהלה ואורגאן.
יש עוד כמה יצירות ברמה שניה, כמו "ליל ואלפורגיס הקדוש", האורטוריה "אליהו" ועוד.
אם רוצים המלצות ספציפיות, תגידו למה