מרשים מאוד, אבל מרשימה הרבה יותר אישיותו של עמי מעיני.
אני ממליץ מאוד לקרוא את מה שכתוב עליו במאמר, אבל מרגיש צורך לצטט קטע מדבריו כאן:
דמותו של מעיני, הנשקפת היטב בספר, מציגה אדם משכיל באופן לא רגיל, מורכב ובעל דעה מוצקה על האמנויות השונות. הוא משוכנע שהאמנויות הן נחלת העבר והגיעו לסוף הדרך. "נוצל כבר מכלול האפשרויות", הוא פוסק. "אין כושר המצאה, אין השכלה. היום אנשים קמים בבוקר וחושבים שהם יוצרים משהו חדש, ולמעשה זה מקבץ שמתבסס על מקורות, טלאי על טלאי".
כל כך נכון, כל כך עצוב.