הדיפטיק התחיל את המסע לאוזני בחלל הפתוח למסדרונות של דן נגר ושותפו רונן חלד. זה לא חדר במובן המקובל, הוא מטופל אקוסטית באופן פאסיבי עבור רמקולים אחרים שמייבא הצמד, ולא עבור הדיפטיק. בכל זוג רמקולים שני פאנלים מופרדים ביניהם במסגרת דקיקה - עליון שמפיק את תדרי המיד, תחתון שמפיק את הבאסים (על פי הצהרת היצרן הם יורדים עד 30 הרץ). טוויטר הריבון הקטן יחסית יושב בתוך מסגרת עץ אלגנטית מחוץ לשני הפאנלים הראשיים כשהוא פונה כלפי פנים למרחב הפתוח שבין הרמקולים. גובה (כ-70 ס״מ) ורוחב הממברנה (כ-50 ס״מ) המפיקה את הצליל בשני הפאנלים גדול משמעותית ממימדי טוויטר הריבון כך שדיפטיק מכנים את הרמקול ובצדק רמקול 2.5 יחידות, שתיים מלאות, ועוד חצי. משקל הרמקול - 26 ק״ג.
את אב הטיפוס של רמקול פול-ריבון הראשון שלהם בנו אריק וג׳יל, שני מהנדסי האלקטרוניקה שמאחורי דיפטיק, כבר לפני 22 שנה. אני הקטן התוודעתי לקיומם רק בקיץ האחרון. גלשתי לאתר של דיפטיק וראיתי תמונה שהדהימה אותי שצולמה בחדר התצוגה הראשי של ״ג׳אדיס אלקטרוניקס״, היבואן של דיפטיק בהונג קונג. מאחור ניצב זוג רמקול חלומי הבלתי מושג וילסון אודיו אלקס (רק 145 אלף דולר לדגם העדכני, אלקס וי בארה״ב) רמקול קופסתי-דינאמי אדיר מימדים בגובה של יותר מ-160 ס״מ ולפניו זוג של דיפטיק 160. כמעט אותו גובה, כעשירית המחיר. צלצלתי נרגש לדן נגר שמכיר בעל פה את הפטיש הריבוני-אלקטרוסטאטי שלי ״הם משווים בין השניים״, אמרתי, ״זה מאוד מעניין, תבדוק״. דן נגר נענה לאתגר, והנה אני ישוב על כסא בגובה-אוזן של 105 ס״מ ובמרחק של כארבעה מטרים משני הרמקולים ושומע כל פרט, וכל נגיעת קשת בקונצ׳רטו לכינור מס׳ 1 של פגאניני בביצוע סלבטורה אקארדו. וו הקלטה אנאלוגית-סרט משנות השבעים, קצת דחוסה וחסרת דינאמיות בליווי התזמורתי (מנצח שארל דיטואה) בהשוואה לשתי הקלטות הכינור שבאו אחריה כשמן לאוזני אבל עדיין הדיפטיק חושף, וחושף וחושף הכל למלוא רוחב ועומק החלק הקדמי של החדר. קיר של צליל, המונח שטבע המפיק הגאון והרוצח המנוח פיל ספקטור - קם ונהיה, בדיוק כפי שקיוויתי וציפיתי. וזה קרה אחרי שדן ורונן היטו את זוג הדיפטיק בטו-אין קצת פנימה בזווית לא חדה במיוחד.
את אב הטיפוס של רמקול פול-ריבון הראשון שלהם בנו אריק וג׳יל, שני מהנדסי האלקטרוניקה שמאחורי דיפטיק, כבר לפני 22 שנה. אני הקטן התוודעתי לקיומם רק בקיץ האחרון. גלשתי לאתר של דיפטיק וראיתי תמונה שהדהימה אותי שצולמה בחדר התצוגה הראשי של ״ג׳אדיס אלקטרוניקס״, היבואן של דיפטיק בהונג קונג. מאחור ניצב זוג רמקול חלומי הבלתי מושג וילסון אודיו אלקס (רק 145 אלף דולר לדגם העדכני, אלקס וי בארה״ב) רמקול קופסתי-דינאמי אדיר מימדים בגובה של יותר מ-160 ס״מ ולפניו זוג של דיפטיק 160. כמעט אותו גובה, כעשירית המחיר. צלצלתי נרגש לדן נגר שמכיר בעל פה את הפטיש הריבוני-אלקטרוסטאטי שלי ״הם משווים בין השניים״, אמרתי, ״זה מאוד מעניין, תבדוק״. דן נגר נענה לאתגר, והנה אני ישוב על כסא בגובה-אוזן של 105 ס״מ ובמרחק של כארבעה מטרים משני הרמקולים ושומע כל פרט, וכל נגיעת קשת בקונצ׳רטו לכינור מס׳ 1 של פגאניני בביצוע סלבטורה אקארדו. וו הקלטה אנאלוגית-סרט משנות השבעים, קצת דחוסה וחסרת דינאמיות בליווי התזמורתי (מנצח שארל דיטואה) בהשוואה לשתי הקלטות הכינור שבאו אחריה כשמן לאוזני אבל עדיין הדיפטיק חושף, וחושף וחושף הכל למלוא רוחב ועומק החלק הקדמי של החדר. קיר של צליל, המונח שטבע המפיק הגאון והרוצח המנוח פיל ספקטור - קם ונהיה, בדיוק כפי שקיוויתי וציפיתי. וזה קרה אחרי שדן ורונן היטו את זוג הדיפטיק בטו-אין קצת פנימה בזווית לא חדה במיוחד.