בשנים האחרונות הפך הכינור לכלי החשוב ביותר עבורי במוסיקה קלאסית. שעות אני טוחן את הרפרטואר הלא גדול של קונצ׳רטו לכינור. אחד הקונצ׳רטי המועדף עלי הוא זה של אראם חצ׳טוריאן - הפרק הראשון שלו ממש מסחרר והכנרת הגרמניה ג׳וליה פישר היתה שם בנתניה במלוא הדרה. זו הקלטה דיגיטלית משנת 2004, (כמעט הקלטה הסטורית) היא לא דחוסה אבל פחות מלאת הוד והדר מהקלטות כינור אחרות שיצאו בשנים האחרונות. התוצאה דרך הדיפטיק היתה טובה מאוד אבל ציפיתי ליותר עומק בבאס.
והנה הבעייה העיקרית ברמקולי פול ריבון - אין קופסא ולכן אין באס במובן המקובל. הבאס הוא הדוק, קצר ללא הדהודים או עיוותים אבל בעוד הגבוהים והמיד גדולים מהחיים בתלת מימד (חבשתי משקפיים אופטיות רגילות) אין את אותו רוחב ועומק בבאס. זה לא נשמע נפרד בשום צורה, זו רק לא אותה רמה עילאית של צליל. ומכיוון שהבאס הוא ״אחר״, בהקלטת הכינור השלישית שבחנתי הגיעו הדיפטיק לקצה יכולתם על גבול החוסר איזון. הנה הכנרת הגרמניה איזבל פאוסט בקונצ׳רטו לכינור (1052R מספרו ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך. התזמורת היא תזמורת בארוק (האקדמיה למוסיקה עתיקה, ברלין) שמנגנת בכלים אותנטיים מתקופתו של באך, קטנים יותר ודלי מנעד, בהשוואה לכינורות וצ׳לו בתזמורת מודרנית. התוצאה היא צליל שאמנם מגלה עד כמה ההקלטה חזיתית, קדמית והתקפית אך בה בעת קצת מעייפת ותובענית להאזנה ממושכת מבחינת איזונים ואוזניים.
ומכיוון שאנחנו יושבים במחיצתו של מאסטר הכיול הישראלי דן נגר ההמשך ברור. בשלב הבא אנחנו עוזבים את החלל ועוברים לחדר ייעודי מטופל, מאוזן ומכוייל (אקטיבית וגם פאסיבית). כן, הנושא שמפלג את הפורום הגיע גם לכאן - אני מאמין אדוק בכיול אקטיבי (באמצעות מדידות ופרוססור וסאב וופר, אחד לפחות, הכרחי) אני יודע את יתרונותיו ומצפה להגשמת החלום באופן מלא. ומי ששייך למחנה הפיוריסטי, נאחל לו חג שמח.
והנה הבעייה העיקרית ברמקולי פול ריבון - אין קופסא ולכן אין באס במובן המקובל. הבאס הוא הדוק, קצר ללא הדהודים או עיוותים אבל בעוד הגבוהים והמיד גדולים מהחיים בתלת מימד (חבשתי משקפיים אופטיות רגילות) אין את אותו רוחב ועומק בבאס. זה לא נשמע נפרד בשום צורה, זו רק לא אותה רמה עילאית של צליל. ומכיוון שהבאס הוא ״אחר״, בהקלטת הכינור השלישית שבחנתי הגיעו הדיפטיק לקצה יכולתם על גבול החוסר איזון. הנה הכנרת הגרמניה איזבל פאוסט בקונצ׳רטו לכינור (1052R מספרו ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך. התזמורת היא תזמורת בארוק (האקדמיה למוסיקה עתיקה, ברלין) שמנגנת בכלים אותנטיים מתקופתו של באך, קטנים יותר ודלי מנעד, בהשוואה לכינורות וצ׳לו בתזמורת מודרנית. התוצאה היא צליל שאמנם מגלה עד כמה ההקלטה חזיתית, קדמית והתקפית אך בה בעת קצת מעייפת ותובענית להאזנה ממושכת מבחינת איזונים ואוזניים.
ומכיוון שאנחנו יושבים במחיצתו של מאסטר הכיול הישראלי דן נגר ההמשך ברור. בשלב הבא אנחנו עוזבים את החלל ועוברים לחדר ייעודי מטופל, מאוזן ומכוייל (אקטיבית וגם פאסיבית). כן, הנושא שמפלג את הפורום הגיע גם לכאן - אני מאמין אדוק בכיול אקטיבי (באמצעות מדידות ופרוססור וסאב וופר, אחד לפחות, הכרחי) אני יודע את יתרונותיו ומצפה להגשמת החלום באופן מלא. ומי ששייך למחנה הפיוריסטי, נאחל לו חג שמח.
