עמיר היקר, התגובה הזאת מופנית בעיקר אליך.
הנה אני יושב לי בבוקר האביבי הזה במרפסת ביתי בברלין, ומוצא לי רגע להעיף מבט, בין השאר, גם בדיטאון.
לא ייאמן, אבל אפילו מכאן נדמה ששומעים את קול שוועותיך נישאות השמיימה!
על מה ולמה, איש חביב? בוא נסתכל על כל העניין ממבט על.
לפני ימים אחדים כתבתי כמה הרהורים בעקבות ביקורי בתערוכת מינכן (עיר שונה כל כך מברלין).
נדמה שההרהורים האלה עוררו את חרונך עד שקצף זב מקצות פיך. כך לפחות נראה מהמרחק הזה.
ואתה עומד לך בפתח דיטאון, כנביא שזקנו מתנפנף ברוח, ומזהיר את כל מי שרק רוצה לשמוע מפני השרלטן ההוא, Vivaldi Audio.
הואיל ויש לי חיבה קלה לנביאים ולמטיפים בשער, החלטתי לקרוא בעיון את תגובותיך/הערותיך/השתלחויותיך.
אם נוגעים בתמציתן, ניכר מהן שכל קצפך הוא על כך שאני מתיימר לדעת,
או אפילו – שומו שמיים, חזיז ורעם - שאני יודע (עייפתי מלספור כמה פעמים הדגשת את זה) מה הוא צליל טבעי.
ובכן, מר קסנר הנכבד, אתה צודק. אתה צודק לגמרי.
ברוב עוונותי, אני מודה – mea culpa, mi fili – נדמה לי שאני יודע מה הוא צליל טבעי.
כן, יודע, לא ייאמן!
בוא תשמע סיפור מזעזע: כמי שמנגן שנים ארוכות, מדי יום, בחליליות עץ,
אני מתיימר להכריז, כשאני שומע הקלטה של חלילית, אם החלילית נשמעת כמו חלילית או כמו מקל מטאטא מפלסטיק ועם חורים.
יתרה מזאת, אני עד כדי כך שוגה באשליות עד שאני אפילו מעז לטעון שאני מזהה האם ה-Pitch הוא 440 או 415 או 392.
מה דעתך, שאכין את כתונת המשוגעים לפני שתתקשר למחלקה פסיכיאטרית כלשהי?
אללי, הידיעה, או היומרה, הנוראה הזאת גוררת אותי לעוולות שלא נשמע כדוגמתן. למשל, שאני נהנה יותר מקונצרטים חיים מאשר ממוזיקה במערכת. מילא נהנה, אני אפילו טוען בריש גלי שמוזיקה חיה היא הקריטריון העליון שלי לשפוט איכות של מערכת.
הנה אתמול בערב התארחנו אצל זוג חברים, אחד מהם המנהל המוזיקלי של תזמורת נהדרת בגרמניה. אחרי ארוחה מצוינת, וכטוב ליבו בכמה כוסיות, הוא התיישב ליד הפסנתר בסלון שלו וחבט בנו עם האפסיונטה של בטהובן.
אני מודה, מודה ומתוודה: משום מה הצליל נשמע לי טבעי. גרוע יותר, התענגתי על ההקשבה לאין ערוך יותר מאשר במערכת בביתי.
אני יודע שלא תסלח לי על כך. להגנתי, גם אני שתיתי כמה כוסיות, ואין ספק שהן שיבשו את שיפוטי.
והלאה והלאה, עמיר היקר.
אני בטוח שאודיופיליה בכלל יקרה לליבך, ואם היינו פוגשים זה את זה במפגש אנושי נורמלי – כלומר, לא מול שני מסכים – יש מקום להניח שהיינו אפילו נהנים זה מחברת זה.
אז גם אם אתה בטוח ללא שום צל של ספק שאני שרלטן המדיח לדבר עבירה ומעשים איומים את חברי הפורום התמימים,
מה דעתך לעשות את זה בשפה שבה היית משתמש, אולי, במפגש אנושי נורמלי?
חוץ מזה, איש נהדר, יום יפה בחוץ. צא לנשום קצת אוויר.
להתראות
