- הודעות
- 20,099
- מעורבות
- 4,264
- נקודות
- 113
כן. אני יודע שאתם לא יודעים מי הוא הנגן הזה. הוא לא ג׳אזיסט למרות שאם היה רוצה היה כנראה הטוב ביותר, הוא גם לא רוקיסט למרות שהוא היה רוקסטאר בתחומו. הוא גם לא ניגן עבור אותם אמנים שאנחנו או אתם נוהגים לשמוע.
יוסי יוסף היה קלידן על. אבל לא רק קלידים אם כי למד לנגן לבדו על כל כלי. היינו חברים טובים, קולגות וחשוב לא פחות. הערצתי את היכולות שלו.
זהו ההספד שכתבתי בעמוד הפייסבוק שלי ואני חושב שכדאי לתת לו כאן את הכבוד המגיע לו. יוסי יוסף הוא היהודה קיסר של הקלידנים. הטוב ביותר, המוכשר ביותר והכי חשוב, הוא היה אדם נדיר באופיו. תאמינו או לא, אמנים היו פשוט רודפים אחיו, רק שינגן איתם. וכשהיה מגיע, היו עושים לו כבוד כאילו הזמר מלווה אותו. ההשפעה שלו על המוסיקה המזרחית היתה אדירה. ומגיע לו מקום של כבוד גם אצלינו בקהילה הזו.
״
יוסי חברי היקר. לפני שבוע ראיתי אותך בפקק אחרי עשור שלא נפגשנו. הדבר הראשון שאמרתי לך זה שמוזר לי לראות אותך עם הגה מולך ולא עם קלידים. אילו הייתי יודע ששבוע מהמפגש המקרי שלנו תלך לעולמך הייתי עוצר את התנועה, יורד מהמכונית ומחבק אותך. שנים רבות שהיינו נפגשים באירועים כשאני מתקלט ואתה מגיע עם ציון לנגן.
אני אפילו זוכר את ההתלבטות שלך כשהחלטת לעזוב את העבודה עם אייל גולן ולעבוד רק עם ציון גולן. שאלת למה לא שניהם יחד? ככה תמלא את היומן. ואני זוכר מה שענית לי זאת כאילו היה אתמול: ״כשאני עובד עם מישהו אני עובד רק איתו״. כזה אמין היית. כסף לא היה שיקול בכלל ולמלא את היומן על חשבון השם שלך לא היתה אופציה. אני זוכר את האירועים יחד, את הרטבול וודקה על הקלידים בצד אחד וקופסאת סיגריות בצד השני. יוסי, היית נגן על. הקלידן הכי טוב בישראל בפער אדיר מהטובים ביותר. יד שמאל שלך היתה הבס כאילו הקליטים הפכו לגיטרה ויד ימין זריזה כברק עפה עליהם כאילו היית ה״ברוס לי״ של הקלידנים. ממכונת התופים שלך הוצאת את מה שאולי מתופפי על היו מצליחים להוציא מסט טופים עצבני. התווים זרמו לך בעורקים אבל קודם להם, הרבה קודם, היכולת הוירטואוזית שלך לנגן אחרת, לחדש תמיד, אף פעם לא היה משעמם לשמוע אותך. יוסי אחי. לא רק אתה הלכת לעולמך אם כי להקה שלמה של נגנים שהפעלת כאיש אחד. כל הלהקה היתה אתה, כל הנגנים הטובים ביותר היו בתוכך ואת כולם איבדנו. יוסי אח יקר. לא היה ניתן להתעלם מהחיוך התמידי שלך, תמיד בתנועה, תזזיתי ומצחיק.
יהיה קשה מאוד להיפרד ממך מחר אבל אין ברירה. חייך אמנם היו קצרים אך מלאים בעשייה כאילו היית כאן מאה שנים. חבל שלא חיבקתי אותך שם בפקק. משום מה שאני לא מצליח למצוא את התמונה שלנו יחד. כנראה מחוסר ריכוז שלי בחיפוש. אבל הנה תמונה יפה שלך, במקום הכי נכון עבורך, על הקלידים.
אתגעגע אלייך אח יקר, קולגה שכולו השראה, אזכור אותך לנצח.״
יוסי יוסף היה קלידן על. אבל לא רק קלידים אם כי למד לנגן לבדו על כל כלי. היינו חברים טובים, קולגות וחשוב לא פחות. הערצתי את היכולות שלו.
זהו ההספד שכתבתי בעמוד הפייסבוק שלי ואני חושב שכדאי לתת לו כאן את הכבוד המגיע לו. יוסי יוסף הוא היהודה קיסר של הקלידנים. הטוב ביותר, המוכשר ביותר והכי חשוב, הוא היה אדם נדיר באופיו. תאמינו או לא, אמנים היו פשוט רודפים אחיו, רק שינגן איתם. וכשהיה מגיע, היו עושים לו כבוד כאילו הזמר מלווה אותו. ההשפעה שלו על המוסיקה המזרחית היתה אדירה. ומגיע לו מקום של כבוד גם אצלינו בקהילה הזו.
״
יוסי חברי היקר. לפני שבוע ראיתי אותך בפקק אחרי עשור שלא נפגשנו. הדבר הראשון שאמרתי לך זה שמוזר לי לראות אותך עם הגה מולך ולא עם קלידים. אילו הייתי יודע ששבוע מהמפגש המקרי שלנו תלך לעולמך הייתי עוצר את התנועה, יורד מהמכונית ומחבק אותך. שנים רבות שהיינו נפגשים באירועים כשאני מתקלט ואתה מגיע עם ציון לנגן.
אני אפילו זוכר את ההתלבטות שלך כשהחלטת לעזוב את העבודה עם אייל גולן ולעבוד רק עם ציון גולן. שאלת למה לא שניהם יחד? ככה תמלא את היומן. ואני זוכר מה שענית לי זאת כאילו היה אתמול: ״כשאני עובד עם מישהו אני עובד רק איתו״. כזה אמין היית. כסף לא היה שיקול בכלל ולמלא את היומן על חשבון השם שלך לא היתה אופציה. אני זוכר את האירועים יחד, את הרטבול וודקה על הקלידים בצד אחד וקופסאת סיגריות בצד השני. יוסי, היית נגן על. הקלידן הכי טוב בישראל בפער אדיר מהטובים ביותר. יד שמאל שלך היתה הבס כאילו הקליטים הפכו לגיטרה ויד ימין זריזה כברק עפה עליהם כאילו היית ה״ברוס לי״ של הקלידנים. ממכונת התופים שלך הוצאת את מה שאולי מתופפי על היו מצליחים להוציא מסט טופים עצבני. התווים זרמו לך בעורקים אבל קודם להם, הרבה קודם, היכולת הוירטואוזית שלך לנגן אחרת, לחדש תמיד, אף פעם לא היה משעמם לשמוע אותך. יוסי אחי. לא רק אתה הלכת לעולמך אם כי להקה שלמה של נגנים שהפעלת כאיש אחד. כל הלהקה היתה אתה, כל הנגנים הטובים ביותר היו בתוכך ואת כולם איבדנו. יוסי אח יקר. לא היה ניתן להתעלם מהחיוך התמידי שלך, תמיד בתנועה, תזזיתי ומצחיק.
יהיה קשה מאוד להיפרד ממך מחר אבל אין ברירה. חייך אמנם היו קצרים אך מלאים בעשייה כאילו היית כאן מאה שנים. חבל שלא חיבקתי אותך שם בפקק. משום מה שאני לא מצליח למצוא את התמונה שלנו יחד. כנראה מחוסר ריכוז שלי בחיפוש. אבל הנה תמונה יפה שלך, במקום הכי נכון עבורך, על הקלידים.
אתגעגע אלייך אח יקר, קולגה שכולו השראה, אזכור אותך לנצח.״