בפוסט הקודם ("המערכת שלי") הבטחתי לדווח על בדיקת מגברי ימאמוטו, עכשיו הגיע הזמן לספר את הסיפור.
את מגברי ימאמוטו חיברתי לרמקולים של GIP עם הגברה מכובדת אחרת שנשמעה מעולה כבר ככה. ולאחר שהאזנתי למספר רב של קטעים מוסיקליים, חיברתי בנפרד את מגבר הכח של ימאמוטו (A09-S), בנפרד את הקדם (CA-03) ולבסוף את שניהם.
הבדיקה לקחה כמעט יום שלם וכללה מעבר על אותם קטעים מוסיקליים בכל אחת מהתצורות. הקטעים כללו מוסיקה קלאסית סימפונית וגם בהרכבים קטנים יותר, מוסיקת פופ/רוק וג'אז.
מגברי ימאמוטו שיפרו את השמע ברמה משמעותית בכל התצורות אך שימוש בשני המרכיבים של ימאמוטו אפשר להגיע לתוצאה מושלמת (לאוזניי).
הנה המסקנות לגבי חלק מהקטעים (בשימוש בקדם ובמגבר הכח של ימאמוטו יחד):
Schostakovich. Symphony No.14. III. Loreley
היצירה מודרנית ודיסוננסית לזמר, זמרת ותזמורת קטנה. תחושת הבמה מושלמת. מקום מדויק של הזמרים עד כדי תחושת הבדלי גובה. הפרק כולל אתגר אמיתי לכל מערכת – פעמון, המתאפיין בצליל הדועך לאיטו. עד עכשיו לא שמעתי את המערכת המתקרבת לימאמוטו ביכולת לעשות את זה.
Joan Baez. Dona Dona
הקלטה מצוינת משנת 1960 אך עד מבחן ימאמוטו חשבתי שזה מונו. שיפור הבמה חשף את המקום המדויק של הגיטרה השניה.
Jennifer Warnes. Ballad Of The Runaway Horse
תחושה בלתי רגילה של נוכחות הזמרת על רקע ליווי מינימליסטי.
King Crimson. Lizard
הקלטה עשירת כלים וכל כלי במקומו. הבס מלא, מדויק ומרגש.
בשורה התחתונה: עם המגברים של ימאמוטו הרגשתי שהכל נכון יותר, טבעי יותר, הבמה נכונה ואמיתית יותר והנאה מהמוסיקה שלמה יותר.
והאם בעצם זה לא מה שאנחנו מחפשים כל הזמן? אני את שלי מצאתי!
את מגברי ימאמוטו חיברתי לרמקולים של GIP עם הגברה מכובדת אחרת שנשמעה מעולה כבר ככה. ולאחר שהאזנתי למספר רב של קטעים מוסיקליים, חיברתי בנפרד את מגבר הכח של ימאמוטו (A09-S), בנפרד את הקדם (CA-03) ולבסוף את שניהם.
הבדיקה לקחה כמעט יום שלם וכללה מעבר על אותם קטעים מוסיקליים בכל אחת מהתצורות. הקטעים כללו מוסיקה קלאסית סימפונית וגם בהרכבים קטנים יותר, מוסיקת פופ/רוק וג'אז.
מגברי ימאמוטו שיפרו את השמע ברמה משמעותית בכל התצורות אך שימוש בשני המרכיבים של ימאמוטו אפשר להגיע לתוצאה מושלמת (לאוזניי).
הנה המסקנות לגבי חלק מהקטעים (בשימוש בקדם ובמגבר הכח של ימאמוטו יחד):
Schostakovich. Symphony No.14. III. Loreley
היצירה מודרנית ודיסוננסית לזמר, זמרת ותזמורת קטנה. תחושת הבמה מושלמת. מקום מדויק של הזמרים עד כדי תחושת הבדלי גובה. הפרק כולל אתגר אמיתי לכל מערכת – פעמון, המתאפיין בצליל הדועך לאיטו. עד עכשיו לא שמעתי את המערכת המתקרבת לימאמוטו ביכולת לעשות את זה.
Joan Baez. Dona Dona
הקלטה מצוינת משנת 1960 אך עד מבחן ימאמוטו חשבתי שזה מונו. שיפור הבמה חשף את המקום המדויק של הגיטרה השניה.
Jennifer Warnes. Ballad Of The Runaway Horse
תחושה בלתי רגילה של נוכחות הזמרת על רקע ליווי מינימליסטי.
King Crimson. Lizard
הקלטה עשירת כלים וכל כלי במקומו. הבס מלא, מדויק ומרגש.
בשורה התחתונה: עם המגברים של ימאמוטו הרגשתי שהכל נכון יותר, טבעי יותר, הבמה נכונה ואמיתית יותר והנאה מהמוסיקה שלמה יותר.
והאם בעצם זה לא מה שאנחנו מחפשים כל הזמן? אני את שלי מצאתי!
נערך לאחרונה ב:
אמה מה... נחלה אודיאופילית זה כמו רגילה בצבא - 7 ימים וממשיכים 
