הדרך המוסיקלית שלי.

[נמר]

p { margin-bottom: 0.21cm; text-align: right; }דרך השירים שלי[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]


את דרכי למוסיקה הקלאסית לא סללתי עוד מילדותי[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]האמת היא שהבית שחייתי בו לא האזין לסגנון הזה[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אפשר להגיד יותר מזה[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]הסגנון הזה היה רחוק שנות אור מהתרבות שחייתי בה[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]זה כמובן אינו אומר דבר וחצי דבר על איכות האדם או התרבות בכלל[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]כל סגנון מוסיקלי הוא תרבות משל עצמו[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אצלי בבית למשל[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]ביום שישי[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]כשאימי עסקה בהכנות לארוחת השבת שכללה מרק תימני [FONT=Times New Roman, serif]([/FONT]כן כן[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]אני לא הולנדי למי שלא יודע[FONT=Times New Roman, serif]) [/FONT]עם שאר המרכיבים הנלווים[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]התנגנה ברקע מוסיקה תימנית אוטנטית בקולו של [FONT=Times New Roman, serif]"[/FONT]ציון גולן[FONT=Times New Roman, serif]" [/FONT]שבכלל אני חושב שמדובר באחד מהזמרים הטובים ביותר שיצא לי לשמוע מבחינת יכולת קולית[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]
יחד איתו נחשפתי המון לשיריו של דקלון[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]צלילי העוד[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]ישי לוי[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]זוהר ארגוב ודומים[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]את הרוק הכניסו אל ביתינו המאוד שורשי אחיותי הגדולות ויחד עם זה הביאו את הפו[FONT=Times New Roman, serif]"[/FONT]פ של שנות ה[FONT=Times New Roman, serif]-80 [/FONT]ומצאתי את עצמי מתחבר מאוד לשירים הקצביים יותר והמסחריים יותר[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אולי זה אחד מהסימנים הבולטים שהיו אמורים כבר אז לסמן לי שאעסוק בתחום בו אני עוסק כיום [FONT=Times New Roman, serif]([/FONT]תקליטן[FONT=Times New Roman, serif]). [/FONT]


ג[FONT=Times New Roman, serif]'[/FONT]אז וקלאסי היו רחוקים ממני שנות אור[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]לא היה אפילו סימן לכך שאגיע לגיל מסויים שאתחיל להתאהב בז[FONT=Times New Roman, serif]'[/FONT]אנרים הללו[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]


הפריצה[FONT=Times New Roman, serif].[/FONT]
כשנכנסתי לתחביב הזה[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]לפני חמש שנים זה היה בזכות אחד החברים היקרים והאהובים עלי [FONT=Times New Roman, serif]"[/FONT]עופר קרטה[FONT=Times New Roman, serif]" [/FONT]שסייע לי רבות בתחביב הזה[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]האמת היא שעד היום דעתו נחשבת בעיני וראוי לציין שהרבה מדרכי הן בהמלצתו[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]בהמשך דרכי אלדר ויואל פלרמן קיבלו ממני את אותה [FONT=Times New Roman, serif]"[/FONT]דרגה[FONT=Times New Roman, serif]" [/FONT]ולפני שאני מחליט משהו אני מתייעץ קודם כל איתם[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אך עופר הוא זה שחשף אותי לראשונה לג[FONT=Times New Roman, serif]'[/FONT]אז וקלאסי[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אני זוכר שהלכתי אליו לראשונה[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]ועוד היית ירוק באודיו היי אנד ואצלו התנגן פט מטיני[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]בהתחלה לא התחברתי ולאחר שהחל להסביר לי מה אני שומע התחלתי להינות מהסגנון ועם זה החלו רכישות התקליטורים שלי[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]הייתי הולך ושומע אצלו[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]רושם שימות ורוכש בחנות משום מה לא יצא לי להתחבר למוסיקה קלאסית אצל עופר[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אבל הג[FONT=Times New Roman, serif]'[/FONT]אז הפך לאט לאט להיות משני בחיי המוסיקלים והקלאסי תפס את מקומו יחסית במהרה[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]


החדירה לקלאסית[FONT=Times New Roman, serif].[/FONT]
זה החל לחלחל כאשר ראיתי את הסרט על האודיופילים היוונים[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אני זוכר שלקראת הסוף שמעתי יצירה שמנוגנת על צ[FONT=Times New Roman, serif]'[/FONT]לו[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]היצירה הזו נגעה לליבי[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]היה בה משהו שהתחבר לי מאוד לתחביב ולסרט[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]היה שם משהו שגרם לי ממש להתרגש[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]מיד הלכתי לחבר קרוב שאז היתה לו חנות תקליטים יד שניה בראשון לציוד והוא היה מוכר בשם [FONT=Times New Roman, serif]"[/FONT]אמנון גריפון[FONT=Times New Roman, serif]" [/FONT]ואני הייתי קורה לו [FONT=Times New Roman, serif]"[/FONT]פטיפון[FONT=Times New Roman, serif]" ([/FONT]כמעט לכל אדם יש לי כינוי שמאפיין אותו ולמען הסדר הטוב זה תמיד משהו חיובי[FONT=Times New Roman, serif]). [/FONT]השמעתי לאמנון את היצירה והוא מיד שלף שם[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]אך לדאבוני לא מצא את התקליט[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]לאחר ששיתפתי את עופר קרטה בסיפור הגיע אלי לאחר מספר ימים לביקור ובידו התקליט[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]זה היה יום מאושר מבחינתי[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]מיד הנחתי אותו על הפטיפון וכל צליל שבקע ממנו גרם לי להתמוגג[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]להינות ממשהו שמעולם לא חשבתי שאהנה ממנו – מוסיקה קלאסית[FONT=Times New Roman, serif]![/FONT]


לאחר ימים מספר פניתי לחברי יואל פלרמן בבקשה[FONT=Times New Roman, serif]. “[/FONT]יואל – בוא איתי לקנות תקליטים[FONT=Times New Roman, serif]". [/FONT]יואל[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]שאני מאוד סומך על טעמו השיב בחיוב ולקח אותי ל[FONT=Times New Roman, serif]"[/FONT]חור בשחור[FONT=Times New Roman, serif]" [/FONT]ואמר לי לפני שנכנסנו לחנות [FONT=Times New Roman, serif]"[/FONT]אני מוציא[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]אתה לא מתווכח[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]לא שואל שאלות[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]לוקח ומשלם[FONT=Times New Roman, serif]" [/FONT]וכך היה[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]יואל החל לבנות לי את הטעם המוסיקלי שלי במוסיקה[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]מצאתי שאני מתחבר מאוד לטעמו שרובו הוא במוסיקה קלאסית ווקאלית[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]שלל התקליטים שהוא בחר לי הפכו להיות העקריים שעלו על הפטיפון שלי[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]את השאר [FONT=Times New Roman, serif]([/FONT]ויש לי המון ממש[FONT=Times New Roman, serif]) [/FONT]לא הזנחתי אך שמעתי אותם הרבה פחות[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]לבניית המחלקה הקלאסית שלי הצטרף גם ידידי היקר זיו פרלמן [FONT=Times New Roman, serif]([/FONT]ה[FONT=Times New Roman, serif]-[/FONT]ר לפני ה[FONT=Times New Roman, serif]-[/FONT]ל וזה אומר שאין בניהם קרבה משפחתית[FONT=Times New Roman, serif]) [/FONT]והוא גם כן המליץ והשמיע לי המון יצירות שאת רובן הלכתי ורכשתי[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]המסע הזה למוסיקה הקלאסית הוא עדיין חדש לי[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]אני עדיין לא מכיר מספיק בשביל להמליץ על ביצועים[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]לכתוב על יצירות[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]להשוות או בכלל להתהדר בידיעותי במוסיקה קלאסית[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]האמת היא שאני אפילו לא ממש מעוניין בכך[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]הרי כך או כך יש מומחים ממני שעושים זאת טוב ממני ובטוח גם נכון יותר[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]עבורי האזנה למוסיקה חשובה יותר מלכתוב עליה[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]


כולבוייניק של מוסיקה[FONT=Times New Roman, serif].[/FONT]


אמנם הקלאסי תופס חלק עקרי בארון התקליטים שלי אך אני מאזין להמון סגנונות נוספים[FONT=Times New Roman, serif].[/FONT]
האמת שיוצא שאני סוג של כולבוייניק מוסיקלי ללא דגש לסגנון ספציפי אך לאחרונה[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]באופן מאוד מוזר[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]אני מוצא את עצמי מאזין המון למוסיקה קלאסית שרובה וואקלית[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אך יחד איתה אני עדיין לא מוותר על השורשים שלי[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]על ציון גולן ביום שישי[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]על ישי לוי וזוהר ארגוב כשאני במצב רוח מתאים[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]על זמירות שבת של דקלון וצלילי העוד[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]על מוסיקה עברית יפה של פעם ועל האלקטרוני שמאז ומתמיד היה חלק בלתי נפרד מהתקליטיה שלי[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]


אבל לא כמו כל דבר בחיים המוסיקה היא מסע שאינו נגמר[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]ואם אתה חובב מוסיקה אז כנראה שלא תרצה שהמסע הזה יגמר[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]למזלי הלב שלי נמשך להמון סגנונות שונים אחד מהשני[FONT=Times New Roman, serif], [/FONT]אפילו קיצוניים מאוד[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אני לא יודע אם זה טוב או רע לאהוב הרבה סיגנונות[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אחרי הכל זה יותר מקשה על הבחירה כשעומדים מול ארון המוסיקה[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]אבל זה יכול להיות גם יתרון משום שלא משנה מה אבחר לשמוע אני בטוח אהנה ממנו[FONT=Times New Roman, serif]. [/FONT]


אשמח לשמוע את הדרך שלכם[FONT=Times New Roman, serif].[/FONT]

 

[clip99]

אין כל רלוונטיות בהתחבטות בשאלה אם זה טוב או רע לאהוב סגנונות מרובים . העניין הוא לא להיות נאמן באופן עיוור לסגנון מסוים ולהתעלם מהשאר , כמו שזה עניין של לברור את המוץ מהתבן מכל סגנון ששומעים .
גם אני לא בדיוק שוודי , וגדלתי בשכונה שבה מוזיקה מזרחית בקעה מכל בית כמעט אך מעולם לא התחברתי לסגנון הזה . הבית לא היה מוזיקלי מי יודע מה , אבל כשכן התנגנה מוזיקה היא היתה בסגנון לטיני (מוזיקה איטלקית, ברזילאית , סאן רמו וכאלה) . גם קצת קלאסית פופולרית פה ושם . כשהייתי קטן אהבתי לשמוע את הבי ג'יז , בוני אם ואבבא . בשנות ה-80 אהבתי את המוזיקה הפופולרית הלועזית של התקופה , ובאופן כללי , די נתקעתי שם ...

 

[logan]

הקומפקט דיסק הוא שקישר אותי למוסיקה הקלאסית

את הקומפקט הראשון קניתי בשנת 1985 זה היה מכשיר של ימאהה מדגם CDX-3 שחובר למגבר משולב של רוטל דגם 840 סדרת BX2.

הבעייה היא שהדיסקים היו אז נדירים ויקרים - הם היו מוצבים בחנויות בתוך מעמדי מתכת - כל דיסק בתוך חלון משלו. בירושלים לא היו יותר מ-100 דיסקים. בפיקדילי, החנות הזולה ביותר בירושלים באותן שנים עדיין לא היו כלל דיסקים ולכן נאלצתי לחפש אותם בחנות בשם ספיר ברחוב בן יהודה (בנין סנסור למי שזוכר). היו לי מאות תקליטים, פטיפון של טורנס מדגם 166 ואפילו לא תקליט קלאסי אחד לרפואה.

היתה שם מוכרת ממוצא הונגרי שהיתה ממונה על המחלקה הקלאסית יחד עם בעל החנות אורי ספיר. הלכתי דווקא על קלאסי כי המבחר בפופ ורוק לא היה לטעמי - בביקור הראשון קניתי שני דיסקים נפרדים של מאוריציו פוליני מנגן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 ו-4 של בטהובן (דויטשה גרמופון - הפילהרמונית של וינה בניצוח אוייגן יוכו) וקונצ'רטו מס' 3 בניצוח של קארל בהם.

חזרתי הביתה, שמעתי, גיליתי שהשד לא כל כך נורא והעיקר ש"הצליל הדיגיטלי המושלם" כפי שכינו אז את ה-PCM לא כולל את הפצפוצים והחריקות שכל כך היו שנואים עלי בתקליטים.

כל דיסק עלה אז 35 שקלים (ישנים אני חושב) הדולר היה אז שקל וחצי כך שבערכים של ימינו הסכום שווה ל-85 שקלים. שניהם אגב עוברים סיבוב במערכת פעם בחודש עד היום כדי לשמוע שהם עדיין תקינים גם אחרי 26 שנה.

אחר כך באו סימפוניות, וקונצ'רטי, ומנוי לתזמורת הפילהרמונית ולאופרה הישראלית (בסוף שנות השמונים עוד באולם נוגה ביפו) כשגרתי באותן שנים בתל אביב נהגתי לרכוש דיסקים בחנות בשם תקליטור ברחוב אבן גבירול, קרוב לעיריה וכמובן אצל משה הידוע מאלגרו - חנות ענקית שפעלה אז ברחוב שינקין. באלגרו קניתי את הדיסק שעבורו נוצר הפורמט - הקלטה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן . הסיפור הידוע אומר שאורכו המקסימלי של התקליטור נקבע כדי שיוכל להכיל בשלמותו את התשיעית, בלי צורך בדיסק שני, כמו בתקליטים.

ואגב את האהבה לאופרה גיליתי במקרה לגמרי - לאבא שלי שיחיה ערכו בעבודה מסיבה לרגל יציאתו לגמלאות. המתנה שהוא קיבל מחבריו לעבודה היתה הקלטה בדיסק משולש של האופרה כרמן עם אגנס בלטצה היווניה בתפקיד הראשי ובניצוח הרברט פון קראיאן והפילהרמונית של ברלין. "החרמתי" את הדיסק כדי לגלות מה לעזאזל הם צורחים שם, ונכבשתי.

ובהזדמנות זאת תודה לשני מורים שעשו לי סדר בהבנת חלק זעיר מעולם המוסיקה הקלאסית בתחילת שנות התשעים - פרופ' יהואש הירשברג מהמחלקה למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית במסגרת סדרת ההרצאות "שישי באוניברסיטה" ומשה ליאור, מנהל הספריה למוסיקה בירושלים.

ותודה ענקית לסוני ולפיליפס שהמציאו את הקומפקט דיסק.

 

[AK1]

העניין הוא לא להיות נאמן באופן עיוור לסגנון מסוים ולהתעלם מהשאר

אם למישהו טוב עם משהו, אפילו אם זה דיסק אחד שהוא טוחן עד שהדיסק וה-CDP מתבלים, ואז קונה אותם מחדש וממשיך בטחינה, תוך התעלמות משאר העולם -- מה רע? שייהנה!

את סיפור ה"פריצה" שלי כבר סיפרתי כאן: http://www.dtown.co.il/forum/10751-טוסקה-סקירה-ארוכה-ובלי-תמונות-ועוד-חתוכה-בסוף.html.

אני מנסה כרגע לחשוב על תהליך הכניסה למוזיקה קלאסית. אולי אכתוב על זה בהמשך.

עמיר

 

[אורי_ו]

בלי לפרט הרבה, אני התחלתי את דרכי עם תקליטים של צ'בי צ'קר ואלביס בגיל 6 בערך, ואז נוסף גם הקסטה.
על מערכת חלקים שהגיע מגרמניה מתוצרת גרונדיג, ואוזניות איכותיות של סוני של פעם (ששרדו איזה 15 שנה).
הפירוט אצלי כ"כ גדול שיקח לי איזה חצי שעה מינימום לכתוב את זה.

 

[clip99]

אם למישהו טוב עם משהו, אפילו אם זה דיסק אחד שהוא טוחן עד שהדיסק וה-CDP מתבלים, ואז קונה אותם מחדש וממשיך בטחינה, תוך התעלמות משאר העולם -- מה רע? שייהנה!

את סיפור ה"פריצה" שלי כבר סיפרתי כאן: http://www.dtown.co.il/forum/10751-טוסקה-סקירה-ארוכה-ובלי-תמונות-ועוד-חתוכה-בסוף.html.

אני מנסה כרגע לחשוב על תהליך הכניסה למוזיקה קלאסית. אולי אכתוב על זה בהמשך.

עמיר

אם כבר מצוטטים , אז עד סוף המשפט שכן עלול להיווצר מצב שדבריי יוצאים מהקשרם . להזכירך , לא מדובר בשלילה של העדפת סגנון יחיד . כל אחד אוהב מה שבא לו וזה לגיטימי לחלוטין , גם אם מדובר בכיוון אחד , גם אם מדובר בשיר בודד . פספסת את הנקודה שניסיתי להעלות . נמר תהה אם הרחבת הטעם המוזיקלי לסגנונות רבים היא עניין חיובי . אני חידדתי ואמרתי שזה יותר עניין של לברור את מה שאוהבים מכל סגנון . גם אני בתור אדם עם טעם מוזיקלי די סגור ומוגדר יודע למצוא דברים חדשים שמדברים אלי , מפעם לפעם .

מגוון סגנונות זה אחלה דבר , למה לא . רק מה , אם אוהבים משהו ,לא חייבים לאכול בכפית את כל השירים והיצירות שמגיעים מאותו סגנון

 

[AK1]

אם כבר מצוטטים , אז עד סוף המשפט שכן עלול להיווצר מצב שדבריי יוצאים מהקשרם . להזכירך , לא מדובר בשלילה של העדפת סגנון יחיד . כל אחד אוהב מה שבא לו וזה לגיטימי לחלוטין , גם אם מדובר בכיוון אחד , גם אם מדובר בשיר בודד . פספסת את הנקודה שניסיתי להעלות . נמר תהה אם הרחבת הטעם המוזיקלי לסגנונות רבים היא עניין חיובי . אני חידדתי ואמרתי שזה יותר עניין של לברור את מה שאוהבים מכל סגנון . גם אני בתור אדם עם טעם מוזיקלי די סגור ומוגדר יודע למצוא דברים חדשים שמדברים אלי , מפעם לפעם .

מגוון סגנונות זה אחלה דבר , למה לא . רק מה , אם אוהבים משהו ,לא חייבים לאכול בכפית את כל השירים והיצירות שמגיעים מאותו סגנון

פעם אמא שלי מצאה שאריות שתן בצידי השירותים, והתלוננה שמישהו פיספס.
ישר אמרתי שזה לא אני -- אני הייתי בגדנ"ע קליעה!

כן, זה הייה בגיל ההוא, אבל למרות הרקע הנ"ל, הפעם פיספסתי את הנקודה...
צריך להחליף משקפיים.

טוף, אני הרבה לדבר שטויים -- צריך הולך לישון.

ואכן, לא חייבים לאכול כל מה שמאכילים אותנו. הכל עניין של בחירה.

עמיר

 

[clip99]

לא נורא עמיר .. לא רציני כמו הפספוס בדוגמה שהבאת
ברשותכם נקודות נוספות במסע המוזיקלי שלי – מבחינת הציוד.

נובמבר 1987 - קנו לי ווקמן , עם יכולת הקלטה ורמקולים סטריאופוניים - זה היה שוס באותם ימים. נהניתי להאזין איתו
לרדיו בלילות ולהקליט כל מיני שירים . זכור לי שהקלטתי את מצעד העשור של רשת ג' (אם אני זוכר נכון) בדצמבר 1989 , עם ההוא מתוסס שהפך לפאקיר הודי או משהו כזה , נו מה שמו .. תמיר קמחי , ועוד מישהו בשם קובלנץ .

פברואר 1992 - קניתי קומפקט של אונקיו , DX1800 . הדיסק הראשון היה מתנה לאמא - חוליו איגלסיאס . הקומפקט עלה משהו כמו 1200 שקל , הדיסק עלה 54 שקל בקניון ר"ג . כמו טמבל הלכתי ומסרתי את הקומפקט כעבור 10 שנים בערך לחבר של אחי מכיוון שכבר לא השתמשתי בו , מהלך שהיום אני מצר עליו ..


אוקטובר 1995 . מזדמנים לידי עותק של "אקט מוזיקלי" מספטמבר , וגיליון סיכום שנה של "what hi-fi" . הם הציתו אצלי את המשיכה לעניין הקולנוע הביתי . אני ממש יכול לצטט משפטים שלמים מהכתבות במגזין האנגלי , חרשתי עליו ארוכות.

נובמבר 1995 – מכרתי את הרכב הראשון שלי יום לפני שירו ברבין . בחלק מהתמורה רכשתי רסיבר ק"ב ראשון , בעקבות העניין שנוצר בתחום : שרווד RV-7050R . פחחחח.... איך התלהבתי ממצבי ה-DSP .. רכישה של סט סוראונד וסנטר פרולוג'יק בחנות שנקראה דיגיטל סטריאו (ז"ל) בסנטר , והשלמה לקדמיים עם הרמקולים של הפטיפון הישן של אמא.

ינואר 1996 – ביקור בסטימצקי בת"א . נהייתי חסיד של מגזינים בריטים בנושאי ק"ב מכיוון שבאותם ימי טרום הנט זו היתה הדרך היחידה לקבל מידע . זכור לי גיליון חודש ינואר של אחד המגזינים שהיתה בו כתבה שעסקה בטכנולוגיות העתידות להיכנס במהלך השנה לשוק - זה היה רגע מכונן עבורי מכיוון שפה נחשפתי לראשונה למושגים כמו DVD ו-AC3 . תמיד חלמתי על מכשיר וידאו דיגיטלי , כך שאני זוכר שהמתנתי בקוצר רוח להגעת הדיוידי כל שנת 96 , רק בכדי לעשות את הפשלה של החיים בסיומה.
היה מבאס לקרוא על ה-ac3 , במיוחד לאחר שהצטיידתי ברסיבר פרולוג'יק לאחרונה.
אבל תמיד נהניתי מהרגשה של ייחודיות השמורה ליודעי דבר בלבד – יש לי היכרות עם הדיוידי ודולבי דיגיטל בתקופה של-99.9 אחוז מהאוכלוסיה בארץ לא היה מושג קלוש במה מדובר בכלל.

נובמבר 1996 – שנה שלמה עברה והדיוידי עדיין בחבלי לידה , ודי נמאס לי לחכות לו – וכל זאת בתקופה שהמכשיר עוד לא היה מוכר בכלל עדיין... התפתיתי לשכנוע של איש מכירות בבסט ביי שאין טעם לחכות , והלכתי לקנות לי לייזר דיסק של פיוניר מהיבואר ששכן אז בתחילת ארלוזורוב ת"א . דגם CLD-D790 . השכבתי שם 6000 ₪ , וגיליתי שאכלתי אותה כהוגן פחות משנה מאוחר יותר. הסרט הראשון שקניתי היה שקרים אמיתיים עם שוורצנגר – 195 שקל בלייזר סנטר בלונדון מיניסטור. במהלך השנה הבאה קניתי עוד כמה סרטים , וזהו ... שנה לאחר הרכישה המכשיר היה שווה פח , וחדלתי מלהשקיע בסרטים . במקום זאת , העברתי את הקומפקט של אונקיו לאחי , והתחלתי להשתמש בפיוניר כמקור לשמיעת מוזיקה . זכור לי במיוחד ה-DAC האיכותי שלו , שהיה עדיף על זה שנמצא במגבר שקניתי בתחנת הזמן הבאה.


מאי 1997 – טרייד אין בסטריאו סטאר על השרווד לטובת ימאהה 3090 . באותה התקופה פחות או יותר
נפטרתי מהגרוטאות של מערכת הפטיפון והצטיידתי במקומם בזוג רמקולים של חברת אקוסטיק ריסרץ' , 310HO אשר משמשים אותי נאמנה (למעט הספוג סביב הטוויטר שמתחיל להתפורר) עד היום.
בדיעבד גם הימאהה היה רכישה גרועה , ככה זה שאתה צעיר מתלהב שלא יודע לדחות סיפוקים. מצד שני זה מגבר נהדר . עם המגבר קיבלתי מנוי למספר סרטים בלייזר דיסק .

2004 – לאחר תקופה די ארוכה שבה החלטתי להתנזר מרכישות כלשהן לאחר הפיאסקו עם הלייזר דיסק והמגבר , קניתי סופסוף את הדיוידי המיוחל . יש לציין שכבר היה לי עוד מסוף 1999 במחשב , אך לא היו לי סרטים והעניין דעך באותן שנים. אך לאחר ההתחברות לאינטרנט המהיר , גיליתי שיש לי גישה לאינספור סרטים – בפורמט דולבי דיגיטל! לא צריך יותר את הלייזר! עם זאת , המתנתי עם הקטע של הקניה , כי לא רציתי להיחפז לאחר ניסיון העבר. ואכן במהלך שנה זו החל שיווק מכשירים תומכי DIVX , והצטיידתי במכשיר של פיוניר – DV470. מה אומר ומה אספר – גיליתי מחדש את חוויית הק"ב , סופסוף יש שימוש משמעותי יותר במגבר .

2008 – לאחר שנים ללא סאב וופר קניתי אחד . ביצעתי האזנה בחנות בין דגם של 2000 שקל לדגם פשוט של מגנום במחיר 600 שקל . לא שמעתי הבדל משמעותי , ולקחתי את המגנום. סאב פשוט וחסר יומרות , קצת מורח את הבאס , אבל בסרטים הוא מספק את העבודה . לא רואה בינתיים סיבה לשדרוג.

דצמבר 2010 – למוד ניסיון העבר החלטתי לא להחליף את הימאהה למרות שהוא תומך רק בפורמט אחד . המתנתי , לא בער לי , בינתיים נכנסו הפורמטים החדשים וקדחת השדרוג החלה שוב . בעקבות שרשור הצעות מחיר בפורום המסחרי קיבלתי הצעת מחיר אטרקטיבית לרסיבר אונקיו 1007 , עליו שמתי עין כבר הרבה זמן אך נרתעתי בגלל תמחור שהוא מעבר לדרקוני – הוא כבר מגוחך . הגעתי לחנות ושם קיבלתי הצעה טובה על הדגם החזק יותר – 3007 – מתצוגה . הקשבתי לביצועיו , וסגרתי עניין .

וכאן אני נמצא נכון להיום ... שידרוג הבא ? בכיוון דו ערוצי אני מאמין .