stasik,
נכנסת לשדה מוקשים תיכף תבין למה.
ראשית: כפתור ה"ווליום" איננו לינארי אלה יותר קרוב להגבר בטור הנדסי. אבל גם זה לא ממש נכון...גם את זה מיד אסביר.
כדי שלתשובה שלי יהיה איזה שהוא מכנה משותף נתעלם,לרגע,מההנחה הסבירה למגבר שלך מחוברים מקורות כלשהם ושמחובר אליו רמקול כלשהו.
בעקרון,גם כפתור ה"ווליום" העגול [זה שנע עם כיוון השעון בין 7 (אין קול בכלל) ל 5 (העוצמה המירבית)] איננו לינארי כל הזזה שלו עם כיוון השעון מגבירה את הרעש ביחס לרעש שהיה במיקום הקודם. כלומר: אם שמעת משהו כשחוגת ה"ווליום" הייתה על השעה 8 ואחר כך הזזת אותה לשעה 9 הרעש שתשמע מוגבר ביחס כלשהו שנמצא בין 8 ל 9.
היחס הזה נמדד בעשירת הבל כלומר צדיבל.
מתמטית אם הוספת לרעש X 3 דציבל הגברת את הרעש פי שתיים.
לאדם הסביר (מבחן בוזגלו - ובוזגלו איננו אודיופיל,נגן או בעל שמיעה מאומנת/אבסולוטית) אם תשמיע רעש בעוצמה כלשהי,תגביר ותבקש שיעצור אותך כשלדעתו הרעש מגיע לפי שתיים ממה שהיה קודם,ותמדוד היכן שעצר אותך תגלה: שההפרש הוא ב 6 צדיבל ולא 3. ושוב פעם,וכדי למנוע פה מלחמות עט במקלדת ולהיפף - מדובר באדם הסביר הלא מיומן מאומן וכו וגו'.
באולפן ההקלטות נהוג - ושוב: נהוג לא תמיד שומרים על הכללים,לבשל את היצירה המוזיקלית כשהעוצמה הגבוהה ביותר בה היא ב 6- (מינוס שישה) דציבל. זה כדי לאפשר לעורך הדיגיטאלי מרחב מחייה לעריכה שכוללת,בין השאר,אפקטים וגם מיקום הכלים בבימת הסאונד ועוד הרבה דברים אחרים.
רק בסוף התהליך מנרמלים את ההקלטה. נירמול הוא לוגריתם מתמטי שרץ בתוכנת העריכה ובודק את היחסים בין האות החזק ביותר לחלש ביותר וכל מה שביניהם (וזה המון) ומרים הכל כך שהרעש החזק ביותר יהיה באפס צדיבל והנמוך ביותר במינוס 96 צדיבל אם מדובר בהקלטה של CD רגיל. זהו כלל האצבע זה איננו חוק.כמובן שהנירמול שומר על יחסי העוצמות בכל החומר המוקלט.
בעולם ההגברה (PA) נהוג לסכום (מהמילה סיכום) את כל ערוצי ההגברה (מהבמה לקונסולה) לשני ערוצי הסטריאו ולשלוח אותם למגברים (שבתורם מניעים את מגדלי הרמקולים) בעוצמה שנעה בין 20- ל 10- דציבל. זה כדי לאפשר למגברים לקבל אות,יחסית,חלש ולהגביר וגם כי נדרשת דינאמיות מאוד גדול ורחבה - כזו שאין בדו ערוצי שבבית.
מאחר ואנחנו מדברים על הגברה של אות שעבר נירמול (דיגטאלי) אז כללי האצבע (ואלה כללי אצבע לא תורה מסיני ובוודאי שלא חוק כלשהו) הם כאלה:
כאשר מד העוצמה שלך נמצא במקום שבוקע ממנו שקט מוחלט הוא,בד"כ,יסומן בסימן האינפיניטי (אין סוף) וזה שווה לשעה 7 של חוגת העוצמה. אפס דציבל שווה לשעה 5 בחוגת העוצמה.
4- דציבל שווים,בערך,ל 90% מהעוצמה המקסימלית שלה נורמל המקור - זה שווה,פחות או יותר,לשעה 3 בחוגת העוצמה.
10- דציבל נחשבים למחצית עוצמת הרעש שאליו נורמל המקור ולכן שווים,פחות או יותר,לשעה 12 בחוגת העוצמה.
20- נחשב לכ-30 אחוז מעוצמה המקסימלית המנורמלת ושווה,בערך לשעה 8 בחוגת העוצמה.
15- איננו אמצע הדרך בין 20- ל 10- אלה כמעט פי 2 (מבחינת האוזן של בוזגלו) מהרעש כשחוגת העוצמה מורה על השעה 8 ולכן 15- שווה ערך,פחות או יותר,לשעה 11 בחוגת העוצמה.
אלה כללי האצבע שאינם מחושבים לפי נוסחאות מתמטיות ו/או כללי הפיזיקה. הם אינם כאלה משום שבמקור שלך יש הרבה מאוד משתנים שמשפיעים על העוצמה הסופית שבוקעת מהרמקול בעוצמה נתונה. מה גם שהנירמול לאפס (זה שנעשה באולפן ההקלטות) הוא איננו חוק או כלל אחיד וברור אלא תלוי בהרבה מאוד משתנים כולל תפיסות עולם של העורכים באולפנים שחלקם,כמו בוב עזרין למשל,אף פעם לא מנרמלים את התוצר הסופי לאפס דציבל. עזרין,למשל,מנרמל ל 98% שהם בסביבות 1- דציבל לפיק הגבוהה ביותר.
[The wall וגם ב- Dark side of the moon שנסקר כאן באתר]
כמו שאמרתי מלכתחילא מדובר בכלל אצבע לא פחות ולא יותר.