דינו ליפאטי - ההקלטה האחרונה

[nkorah]

ב- 23 באוגוסט 1950 הופיע דינו ליפאטי בפעם האחרונה עם תזמורת. זה היה במסגרת פסטיבל לוצרן. הוא כבר היה מאוד חולה, הגיע לחזרה בבוקר הקונצרט, ניגן את הקונצרטו מס' 21 לפסנתר של מוצרט פעם אחת עם תזמורת הפסטיבל, ובניצוח קראיין הצעיר, שכבר ביצע את חזרות התזמורת. באולם היו אנשים בודדים בלבד, בינהם אשתו, הפסנתרן ארתור שנבל, הזמרת אליזבת שוורצקוף, והמפיק וולטר לג'.

ליפאטי היה חלש מכדי להופיע מול קהל וזמן קצר לאחר מכן נפטר.

אותה חזרה הוקלטה ושודרה על-ידי הרדיו השוויצרי, אבל בהתאם לתקנון התאחדות המוסיקאים השוויצרית, ובניגוד לבקשת המשפחה - ההקלטות הושמדו מיד לאחר השידור.

במשך 10 שנים חיפשו המשפחה וקרוביה אחרי מישהו, שאולי הקליט את השידור. רק בשנת 1959 אותרו שתי הקלטות כאלו, שהועברו אל מהנדסי "אנג'ל" כדי להפיק מההקלטות החובבניות האלו את המיטב.

אז ההקלטה לא משהו (אם כי ממש מפתיעה בהתחשב!), גם הביצוע לא משהו - שומעים שליפאטי כבר זקן וחולה וחלש. אפילו היצירה לא משהו - הקונצ'רטו מס' 21 הוא לא פאר היצירות לפסנתר בכל קנה מידה. אבל הסיפור...

 

[AK1]

שומעים שליפאטי כבר זקן וחולה וחלש. אפילו היצירה לא משהו - הקונצ'רטו מס' 21 הוא לא פאר היצירות לפסנתר בכל קנה מידה. אבל הסיפור...

הסיפור אכן מעניין, אלא שליפאטי לא הגיע להיות זקן (מת בן 33), והקונצ'רטו 21 הוא מפאר הקונצ'רטי של מוצארט, עם הפרק השני המפורסם בכינוי "אלווירה מאדיגן" -- מתחיל טיפה אחרי 15:12 בביצוע הזה

עמיר

 

[nkorah]

אולי לא זקן - לא בדקתי בן כמה הוא היה, אבל חלש ועייף - לא ביצוע מוצלח.
ואני מאוד מצטער, אולי פאר יצירת מוצרט, אבל לא ברשימת 'עשרת הקונצ'רטי הגדולים' שלי. גם לא השלושים, כנראה...

 

[AK1]

אולי לא זקן - לא בדקתי בן כמה הוא היה, אבל חלש ועייף - לא ביצוע מוצלח.
ואני מאוד מצטער, אולי פאר יצירת מוצרט, אבל לא ברשימת 'עשרת הקונצ'רטי הגדולים' שלי. גם לא השלושים, כנראה...

אישית -- טעם -- אני לא מתלהב מליפאטי בשום הקלטה, גם כשהייה במצב גופני יותר נסבל.

וגם אישית -- לטעמי -- לא כל הקונצ'רטי של מוצארט באותה "רמה", ולטעמי הקונצ'רטי מס' 9, 20 עד 24 ו-27 מתבלטים מעל ל"רמה" (הגבוהה) של השאר.

כמוכן, לטעמי, אפילו בתוך הקונצ'רטי המופלאים האלה לא כל הפרקים באותה "רמה" וייש גם "סופר הברקות"

ובפרק השני של ה-21 יש בכל זאת משהו עדין ומיוחד, שאין הרבה כמותו בספרות הפסנתר.

אבל כל ה"דירוגים" האלה אינם ממש בעלי משמעות מעבר לטעם אישי ו/או להמלצות למה כדאי אולי לשים לב במיוחד.

עמיר

 

[BooBoo]

אני דווקא מאוד מתלהב מהוואלסים של שופן בביצוע של ליפאטי.
הביצוע המועדף עלי By Far.

ולגבי הקונצ'רטי לפסנתר של מוצארט:
או שאתה אוהב את כל "העליזות" של מוצארט, או שאתה לא.
אם לא כל כך, אז כמו שעמיר כתב תאהב כנראה רק את 9, את 20-22, את 24 ואת 27.

אם בתקופה הקלאסית עסקינן, אני לדוגמא מעדיף את אלו של מוצארט על אלו של בטהובן (חוץ ממספר 4, ומספר 5 במספר ביצועים, בעיקר של מיכאלאנג'לי).

נטו עניין של טעם, אז אין פה צודק/לא צודק.

 

[AK1]

אם לא כל כך, אז כמו שעמיר כתב תאהב כנראה רק את 9, את 20-22, את 24 ואת 27.

אם מצטטים אותי, אני כללתי גם את 23 בין המופלאים

אם בתקופה הקלאסית עסקינן, אני לדוגמא מעדיף את אלו של מוצארט על אלו של בטהובן (חוץ ממספר 4, ומספר 5 במספר ביצועים, בעיקר של מיכאלאנג'לי).

אני לא אוהב את מיכלאנג'לי בקטונצ'רטי האלה, למעט איזה גימיק שלו ביד שמאל בפרק הראשון של בטהובן 1.

אני מעריך שאני אוהב את בטהובן 3-5 במידה דומה, טיפה מעל למופלאים של מוצארט יחד עם בטהובן 1, וקצת פחות את בטהובן 2 והפחות מופלאים של מוצארט.

וייש הרבה היצועים לבטהובן, כולל חדשים יותר, בגישת "Historically-Informed Performances", להלן HIP -- ביצועים שמושפעים מהמחקר המוזיקולוגי על דרכי הנגינה בזמנם של המלחינים. חלק מה-HIP הם בכלים מתקופת המלחינים, או העתקים מודרניים שלהם (להלן "כלי תקופה"), וחלק מהם בכלים "מודרניים".

ביצועי HIP מוצלחים במיוחד הם אלה של הפסנתרן Ronald Brautigam (הולנדי, לכן כנראה צריך לבטא את שמו "בראוטיחם"), שכאן מנגן בפסנתר מודרני למהדרין, Steinway D, עם המנצח Andrew Parrott, שמוכר בעיקר מהקלטותיו הרבות של מוזיקה של לפני התקופה ה-19, עם תזמורת שוודית בשם Norrköping Symphony Orchestra, שאין לי מושג איך הגיעו אליה, אבל הם מנגנים היטב ומוקלטים היטב ב-Hybrid SACDs של BIS. אבל יש עוד המון ביצועים נהדרים -- אפילו יותר -- לקונצ'רטי של בטהובן, שהוקלטו המון, כולל ע"י הגדולים ביותר.

נטו עניין של טעם, אז אין פה צודק/לא צודק.

נכון, מדוייק ומלא

עמיר