שתי האגורות שלי:
1. זכויות היוצרים,והתמלוגים,מוסדרים,בישראל ובעולם,בחוק (יותר מאחד).
2. על פי החקיקה הישראלית זכויות היוצרים על יצירה שהונצחה בתקליט,דיסק,קלטת וכו הוא 50 שנה מיום הקלטתה. אם תקליט מסויים הוקלט ביום הולדת 20ה- של האמן כשימלאו לו 70 יפוגו זכויות היוצרים - אבל: הוא בהחלט עשוי להיות כבר אז בר מינן. אין זה משנה.
3. כשהמחוקק הישראלי (וגם אלה בנייכר) חשבו כיצד לקצוב את משך זכויות היוצרים נושא חיי האדם היווה,ומהווה,עבורם בעיה. אין לדעת מתי מאן דהוא ינפח את נשמתו,וזה יכול לקרות שבוע אחרי שיחרור היצירה - וכבר היו דברים מעולם. לכן קצבו משהו שניתן לחזותו ולקבוע תאריך תפגה ברור וידוע.
4. ברמה העקרונית -וזו כמובן דעתי ודעתי בלבד: אמן שיצר יצירה והשקיע בה את עצמו,כישוריו,יכולתיו חבוטי הנפש וגם...לא מעט כסף מגיע לו להינות מפרי יצירתו בצורה של תמלוגים עבור זכויות היוצרים. לקשור את התמלוגים האלה לאורך חייו (אורך הכוונה: מתי ימות ויפח נשמתו לעד) הוא איזו שהיא כוונה לשחק אותה בורא עולם,או לא עלינו:נביא.אי אפשר וזה לא נכון,לקשור בין ימיו של האומן/היוצר על פני האדמה לבין הזכות שלו להתפרנס מעמל כפיו/מוחו/אישיותו וכו. לא רק שזה לא נכון זה גם בלתי אפשרי ואיננו הוגן. ולכן,לדעתי ולדעתי בלבד,אין לקשור בין מותו של היוצר לבין משך ו/או התקופה שיש לו זכויות יוצרים בגין יצירתו והתמלוגים עבורה.
5. ועוד הערה אישית:כולנו חוטאים לחשוב שזכויות יוצרים ותגמולים חד הוא. זה לא נכון, זה איננו נכון לפי החוק הישראלי וגם אחרים,וזה איננו נכון בפרקטיקה. כאמן (ונניח שאני כזה) זכויות היוצרים מוקנים לי אוטומטית מרגע שיחרור היצירה המקורית ועד לסיום התקופה הקבועה בחוק (על סיפרות למשל זה 70 שנה מיום ההוצאה לאור). לעומת זאת את התגמולים עבור השימוש ביצירה אני יכול לקבוע בהסכמים חוזיים שאינם מוגדרים בחוק זכויות היוצרים אלא בחוקים אחרים מעולם חוקי החוזים. בהחלט אפשר, ונעשה הרבה מאוד גם ביצירות מוזיקליות,לשמור את זכויות היוצרים אבל לא לראות מהם שקל ולא לבקש ולו אגורה אחת.
6. אם כך: אמרנו כבר שקשה לקשור בין משך תקופת זכויות היוצרים למשך חייו של היוצר. וגם: את הקשר הגורדי בין תמלוגים לזכויות יוצרים הבהרנו - יוצא איפה: האם מותו של היוצר יכול להוות סיבה להפסקת תשלום התמלוגים עבור היצירה?
זוהי שאלה ערכית,ואין לה קשר לעצם זכות היוצרים על היצירה. מאחר וכל אדם חופשי להורות את שיעשה בחפציו או בזכויותיו לאחר מותו,ואם לא עשה כן - נכנס המחוקק לנעליו ועושה זאת,הרי: מי שיקבע את ערכה המוסרי של השאלה הזו הוא היוצר עצמו,ו/או יורשיו או המדינה כשהיא נכנסת לנעליו. בישראל,נהוג שבמידה והמדינה נכנסת לנעליו של הנפטר וקובעת את הזכויות בירושתו,התמלוגים עבור יצירות שיש,לנפטר,זכויות יוצרים בהם מחולקים בין יורשיו החוקיים שווה בשווה - אלא אם בית משפט,פסק אחרת מסיבותיו הוא.
7. אני חושב שכחברה אין לנו את הפררוגטיבה להחליט עבור מי שאוחז בזכויות יוצרים (במקרה זה יצירה מוזיקלית) על כך שעם מותו יוותר הוא ו/או וגם יורשיו על התמלוגים.
מנחם.
