matanoosh
חבר משקיען
- הודעות
- 4,173
- מעורבות
- 1,631
- נקודות
- 113
בסיום הרבע הראשון של 2017, מצ"ב דו"ח ביקורים של המחלקה החיפאית אצל חברי פורום תמימים (יותר ופחות):
הפעם, כמו תמיד - כמה בנאלי - נס ציונה.
1. זבדה. כן. שוב. זבדה. די. נמאס. כולם מבקרים אצלו.
===================================
לפני כחודש קפצנו אליו (ועליו) אני ועוד שלושה ברנשים חיפאים לסשן. לא זוכר מה היתה מטרת הביקור אם היתה כזאת. לי זכורים מהביקור שני דברים שאקח איתי הלאה:
א. בגרות אודיופילית: שלמה שלנו הוא מעל כל החרטא האובססיבי הזה של בס כזה או בס אחר, מגבר מהיר או איטי, במה צרה, עמוקה ,גבוהה או שמנונית. שלמה שם מוסיקה, ומתמוגג לתוכה. מעטים הם האנשים שעברו כברת דרך כזו שניתן להעיד עליהם מבחוץ שהם כ"כ שלמים עם מה שעשו לא מתעסקים עם מה שלא בסדר.
ב. טונאליות. הפעם הקודמת שהייתי אצל זבדה היתה לפני מספר שנים. המערכת היתה שונה לגמרי אז. כן, היתה כייפית וחיבקה את המאזינים. אבל הפעם זה היה משהו אחר. איך שנכנסנו וסיימנו את ברכות ה"אהלן וסהלן", התיישבנו הפמליה החיפאית ופתאם שלמה הוריד לנו כאפה לתוך המוח בדמות אהוד בנאי בהופעה חיה אינטימית. דיסק, לא תקליט. נפלה לי הלסת מהגודל מחד ומהאינטימיות מאידך. מהטונאליות הכ"כ נכונה הזאת. אז כוס אומו שיש לי מה להגיד על הבס, ושהדינאמיות היא ככה או ככה, ושהמהירות היא כזאת או אחרת. לא מעניין. מה שמעניין זה החוויה שיש בחדר, ולא הדלתא שיש לי ממנה אל מה שאני מכיר בבית. לכל אחד יש דלתא אחרת. אבל כשבאים לביקור אצל מישהו צריך לשים אותה בצד כי היא לא מעניינת ולא רלוונטית.
החוויה שהיתה לנו אצל שלמה השאירה רושם שלא נמחק בקלות. זאת מערכת שמשאירה עליך רושם, בין אם יש לך מה להגיד בגנותה ובין אם לאו. יכול להיות שהיא פשוט מראה של הבחור המצוין שהרכיב אותה.
תודה שלמה! בקרוב שוב.
2. נמר. כן, שוב נמר.
==============
בפורום מצומצם יותר, אני וחבר קפצנו לנמר באישון לילה אחרי שביקרנו אצל זיו הזיפון. (חולם ב-ו'). הפצרתי, התחננתי, ירדתי על ברכיי כדי שהחבר הלחוץ יאות לעצור אצל נמר על מנת שאוכל לשמוע רמקולים כמעט זהים לשלי על המגבר החדש שתפס את עיניי.
היה כבר מאוחר (אחרי 11) בלילה). הילדה ישנה אז אי אפשר להגביר. ובנוסף החבר הרכל שלי לא סותם את הפה ונמר זורם איתו במקום לסתום ולתת לי לשמוע.
וואלה, אי אפשר היה להבין שום דבר למעט דבר אחד: הפירוט בווליום נמוך.
הווליום שבו שמענו היה חרישי. מהסוג ששומעים את השכנים מדברים ביניהם על הבעיות שיש לילד בבית ספר. צריך ממש להתאמץ. אבל מה שהפיל אותי היה כמות הפרטים בווליום כזה זערורי. מדהים.
בשאיפה בקרוב בווליום קצת יותר גבוה.
3. זיו הזיפון
========
סתם באתי. לא היה לי מה לעשות. הייתי כמו סרח עודף, גלגל חמישי, פיל ורוד... או בקיצור, לא קשור.
אבל כשזיו קשקש עם החבר ושם לי קצת מוסיקה במוניטור החדש של ריידהו מוגבר ע"י פרה-פאוור של קונסטליישן, הבנתי שיש פה קטע. אט אט נכנסתי לענין למרות ש-בכל זאת- זה לא מערכת שאמורה להזיז לי את המחט: הרמקול שלי עולה פי 10 וגדול פי 7. אבל היתה שם מוסיקה. וזה תמיד כיף לראות שגם במערכת שעולה משמעותית פחות, אפשר לקבל תוצאה איכותית. אפילו מאד.
יצאתי עם תקליט כי הייתי חייב.
תודה זיו! בקרוב שוב.
חג שמח לכולם.
הפעם, כמו תמיד - כמה בנאלי - נס ציונה.
1. זבדה. כן. שוב. זבדה. די. נמאס. כולם מבקרים אצלו.
===================================
לפני כחודש קפצנו אליו (ועליו) אני ועוד שלושה ברנשים חיפאים לסשן. לא זוכר מה היתה מטרת הביקור אם היתה כזאת. לי זכורים מהביקור שני דברים שאקח איתי הלאה:
א. בגרות אודיופילית: שלמה שלנו הוא מעל כל החרטא האובססיבי הזה של בס כזה או בס אחר, מגבר מהיר או איטי, במה צרה, עמוקה ,גבוהה או שמנונית. שלמה שם מוסיקה, ומתמוגג לתוכה. מעטים הם האנשים שעברו כברת דרך כזו שניתן להעיד עליהם מבחוץ שהם כ"כ שלמים עם מה שעשו לא מתעסקים עם מה שלא בסדר.
ב. טונאליות. הפעם הקודמת שהייתי אצל זבדה היתה לפני מספר שנים. המערכת היתה שונה לגמרי אז. כן, היתה כייפית וחיבקה את המאזינים. אבל הפעם זה היה משהו אחר. איך שנכנסנו וסיימנו את ברכות ה"אהלן וסהלן", התיישבנו הפמליה החיפאית ופתאם שלמה הוריד לנו כאפה לתוך המוח בדמות אהוד בנאי בהופעה חיה אינטימית. דיסק, לא תקליט. נפלה לי הלסת מהגודל מחד ומהאינטימיות מאידך. מהטונאליות הכ"כ נכונה הזאת. אז כוס אומו שיש לי מה להגיד על הבס, ושהדינאמיות היא ככה או ככה, ושהמהירות היא כזאת או אחרת. לא מעניין. מה שמעניין זה החוויה שיש בחדר, ולא הדלתא שיש לי ממנה אל מה שאני מכיר בבית. לכל אחד יש דלתא אחרת. אבל כשבאים לביקור אצל מישהו צריך לשים אותה בצד כי היא לא מעניינת ולא רלוונטית.
החוויה שהיתה לנו אצל שלמה השאירה רושם שלא נמחק בקלות. זאת מערכת שמשאירה עליך רושם, בין אם יש לך מה להגיד בגנותה ובין אם לאו. יכול להיות שהיא פשוט מראה של הבחור המצוין שהרכיב אותה.
תודה שלמה! בקרוב שוב.
2. נמר. כן, שוב נמר.
==============
בפורום מצומצם יותר, אני וחבר קפצנו לנמר באישון לילה אחרי שביקרנו אצל זיו הזיפון. (חולם ב-ו'). הפצרתי, התחננתי, ירדתי על ברכיי כדי שהחבר הלחוץ יאות לעצור אצל נמר על מנת שאוכל לשמוע רמקולים כמעט זהים לשלי על המגבר החדש שתפס את עיניי.
היה כבר מאוחר (אחרי 11) בלילה). הילדה ישנה אז אי אפשר להגביר. ובנוסף החבר הרכל שלי לא סותם את הפה ונמר זורם איתו במקום לסתום ולתת לי לשמוע.
וואלה, אי אפשר היה להבין שום דבר למעט דבר אחד: הפירוט בווליום נמוך.
הווליום שבו שמענו היה חרישי. מהסוג ששומעים את השכנים מדברים ביניהם על הבעיות שיש לילד בבית ספר. צריך ממש להתאמץ. אבל מה שהפיל אותי היה כמות הפרטים בווליום כזה זערורי. מדהים.
בשאיפה בקרוב בווליום קצת יותר גבוה.
3. זיו הזיפון
========
סתם באתי. לא היה לי מה לעשות. הייתי כמו סרח עודף, גלגל חמישי, פיל ורוד... או בקיצור, לא קשור.
אבל כשזיו קשקש עם החבר ושם לי קצת מוסיקה במוניטור החדש של ריידהו מוגבר ע"י פרה-פאוור של קונסטליישן, הבנתי שיש פה קטע. אט אט נכנסתי לענין למרות ש-בכל זאת- זה לא מערכת שאמורה להזיז לי את המחט: הרמקול שלי עולה פי 10 וגדול פי 7. אבל היתה שם מוסיקה. וזה תמיד כיף לראות שגם במערכת שעולה משמעותית פחות, אפשר לקבל תוצאה איכותית. אפילו מאד.
יצאתי עם תקליט כי הייתי חייב.
תודה זיו! בקרוב שוב.
חג שמח לכולם.
