אני לא זוכר הרבה מקרים שפסלתי משהו בגלל הסאונד, ואהבתי כשמהערכת השתפרה, אבל לא בהכרח בגלל שלא היו מקרים כאלה, אלא סביר יותר שבגלל מגבלות זיכרון.
שני מקרים שקופצים לי לזיכרון היו דווקא דברים שהשתעממתי לשמוע ב-CD, אבל התלהבתי מהם ב-SACD.
אחד היה הסימפוניה החמישית של מאהלר עם אבאדו והפילהרמונית של ברלין בהקלטה חיה מ-1993, שמגירסת -CD שלה נפטרתי מהר מאוד, אבל המעבר ל-SACD הרב-ערוצי הקפיץ את ההקלטה לעדיפות הראשונה(!) שלי עבור הסימפוניה הזו:
ומקרה אחר היה ה-CD של Waltz for Debby עם Bill Evans Trio, שבגרסת ה-SACD (סטריאו) של Analogue Productions הפך שעמום לחוייה חושית:
יש לי גם גרסת 5.1 בהוצאת Naxos International (Far East), שהיא לא כל כך מוצלחת מבחינתי.