haim sultan
חבר משקיען
- הודעות
- 732
- מעורבות
- 292
- נקודות
- 63
שוב שלום לכולם,
בכותרת רשמתי "בית" מפני שבטרם נכנסתי "לזולה" של דני כבר הרגשתי בבית. מחויך, משוחרר ונינוח, ממש כמו בבית.
למעשה הביקור נועד לצורך התרשמות מדברים שדני ואני דברנו בטלפון (בשיחה אותה אני יזמתי) ובמהלכה הוזמנתי לביקור.
אקדים טיפה את המאוחר ואומר שהאזנתי למוזיקה משובחת עם ציוד משובח לא פחות, גם פגשתי והכרתי את המארחים העומדים מאחורי השמות.
הביקור נקבע לשעה 14:45 אני הגעתי בשעה 14:30 הנסיעה הייתה חלקה, כך שזמן "הפקקונים" ואיתור המקום שנלקחו בחשבון, נחסכו ממני.
דני ולהב (הבחור שעובד עם דני, בחור מקסים) הגיעו ב- 14:47 איחור נסלח בהחלט, מה גם ששני הגברתנים שיצאו מהרכב, קורנים מאושר עם חיוך מאוזן לאוזן, אז בכלל השתחררתי,
אויש! כמעט שכחתי! מהאוטו ירד "גברתן" נוסף, היה זה "מיקו" (הכלב היפה והנקי של דני) בשיא תפארתו והדרו.
נכנסתי "לזולה", קיבל אותי בברכה ריח "האלקטרוניקה" (הריח הזה שאנו אוהבים) והקיף אותי בכל מיני אלקטרונים, יונים ובעוד מושגים כימיים השייכים לתחום (סתם זרקתי מושגים, אבל זה מה שהרגשתי).
להב מדליק מזגן, דני פותח חלון וכנראה "מיקו" לחץ play (סתם) ואז צלילים החלו לבקוע מזוג רמקולים אימתניים של "USHER" (מקווה שכתבתי נכון את השם) שהיו מחוברים למגבר של "VAC" (חתיכת מגבר) ששוב הבהירו לי והבחינו בדייקנות רבה במקור "המחלה" ממנה אני ושכמותי "לוקים", הצלילים היו חדים כתער ומפורטים כל כך, שבקלי קלות יכולתי למנות את מס' הכלים שכלל ההרכב.
דני ולהב היו עסוקים בצד "האדמיניסטרטיבי" של "הזולה", מיקו השתרע לו ליד המגדל השמאלי ואני בזריזות רבה וברכות צנחתי על הספה שעמדה ממול ופשוט התנתקתי מהסיטואציה שכללה את דני ואת להב, "מיקו" נשאר למרגלות המגדל והעדיף להתענג בדרך שלו, אני התחלתי לסדר לי בראש את הבמה, את סדר ישיבת הנגנים ואת האווירה "שבקעה" אומנם מהמגדלים, אך לא נשמעה מתוכם, הם עמדו שם כשני נוטרים שלא אפשרו לשום צליל לחרוג "מתחום השיפוט". ממש כיף גדול!
הגיע זמן הקפה, דני מהמטבחון,
- חיים, איך אתה אוהב את הקפה?
-מרוקאי, כמוני, עצבני ולא מתוק.
הקפה לא איחר לבוא, ישבנו "קשקשנו" קצת תוך כדי שאנו "מרעילים" את גופנו בנוזל השחור והטעים הזה.
דני ולהב מתייעצים ביניהם, אחד אומר, אולי נחבר את ה-הא ל-דא? השני משיב, אולי את ה-דא ל-הא? לי אין מושג על מה הם מדברים, אז דני אומר,
-בעצם חיים דיבר איתי על ה-HEGEL, אז למה שלא נחבר HEGEL?
להב בוא בבקשה עזור לי לחבר את ה-H200!
האחרון חובר, ומשהו (כפי הנשמע, משהו טכני שלא הסתדר שם) ושאיני יודע לשים עליו את האצבע לא הסתדר לי.
אומנם שמענו את ה-H200 אולם גם דני הסכים איתי שמשהו לא ברור מפריע למגבר להתבטא, אז הנחנו את ה-HEGEL לנפשו.
דני בנחרצות אומר ללהב בוא נחבר את ה-MB100 של "פרדו" עם ה-PRE של KR150 remote, להב מהנהן בראשו כאות הסכמה, לא חלפו חמש דקות והסט חובר בהצלחה רבה, אז בהחלט קבלנו פיצויי נדיב ואיכותי בתמורה על הזמן שבוזבז על ההפרעה הקודמת, התענגנו ממש מכל צליל, כל הכבוד לפרדו, מאוד אהבתי.
בתום קצת יותר משלוש שעות הביקור הגיע לסיומו, נפרדנו בלחיצות ידיים חמות וכל אחד פנה לדרכו.
ולסיום, (כפי שנהוג לומר) אני רוצה להודות לדני ללהב וכמובן למיקו שאירח לי חברה בפרקי הזמן השונים שהיו בין לבין, על אירוח נדיב ובלתי נשכח.
תודה לכם, ולהתראות "בפוסט" הבא.
חיים.
בכותרת רשמתי "בית" מפני שבטרם נכנסתי "לזולה" של דני כבר הרגשתי בבית. מחויך, משוחרר ונינוח, ממש כמו בבית.
למעשה הביקור נועד לצורך התרשמות מדברים שדני ואני דברנו בטלפון (בשיחה אותה אני יזמתי) ובמהלכה הוזמנתי לביקור.
אקדים טיפה את המאוחר ואומר שהאזנתי למוזיקה משובחת עם ציוד משובח לא פחות, גם פגשתי והכרתי את המארחים העומדים מאחורי השמות.
הביקור נקבע לשעה 14:45 אני הגעתי בשעה 14:30 הנסיעה הייתה חלקה, כך שזמן "הפקקונים" ואיתור המקום שנלקחו בחשבון, נחסכו ממני.
דני ולהב (הבחור שעובד עם דני, בחור מקסים) הגיעו ב- 14:47 איחור נסלח בהחלט, מה גם ששני הגברתנים שיצאו מהרכב, קורנים מאושר עם חיוך מאוזן לאוזן, אז בכלל השתחררתי,
אויש! כמעט שכחתי! מהאוטו ירד "גברתן" נוסף, היה זה "מיקו" (הכלב היפה והנקי של דני) בשיא תפארתו והדרו.
נכנסתי "לזולה", קיבל אותי בברכה ריח "האלקטרוניקה" (הריח הזה שאנו אוהבים) והקיף אותי בכל מיני אלקטרונים, יונים ובעוד מושגים כימיים השייכים לתחום (סתם זרקתי מושגים, אבל זה מה שהרגשתי).
להב מדליק מזגן, דני פותח חלון וכנראה "מיקו" לחץ play (סתם) ואז צלילים החלו לבקוע מזוג רמקולים אימתניים של "USHER" (מקווה שכתבתי נכון את השם) שהיו מחוברים למגבר של "VAC" (חתיכת מגבר) ששוב הבהירו לי והבחינו בדייקנות רבה במקור "המחלה" ממנה אני ושכמותי "לוקים", הצלילים היו חדים כתער ומפורטים כל כך, שבקלי קלות יכולתי למנות את מס' הכלים שכלל ההרכב.
דני ולהב היו עסוקים בצד "האדמיניסטרטיבי" של "הזולה", מיקו השתרע לו ליד המגדל השמאלי ואני בזריזות רבה וברכות צנחתי על הספה שעמדה ממול ופשוט התנתקתי מהסיטואציה שכללה את דני ואת להב, "מיקו" נשאר למרגלות המגדל והעדיף להתענג בדרך שלו, אני התחלתי לסדר לי בראש את הבמה, את סדר ישיבת הנגנים ואת האווירה "שבקעה" אומנם מהמגדלים, אך לא נשמעה מתוכם, הם עמדו שם כשני נוטרים שלא אפשרו לשום צליל לחרוג "מתחום השיפוט". ממש כיף גדול!
הגיע זמן הקפה, דני מהמטבחון,
- חיים, איך אתה אוהב את הקפה?
-מרוקאי, כמוני, עצבני ולא מתוק.
הקפה לא איחר לבוא, ישבנו "קשקשנו" קצת תוך כדי שאנו "מרעילים" את גופנו בנוזל השחור והטעים הזה.
דני ולהב מתייעצים ביניהם, אחד אומר, אולי נחבר את ה-הא ל-דא? השני משיב, אולי את ה-דא ל-הא? לי אין מושג על מה הם מדברים, אז דני אומר,
-בעצם חיים דיבר איתי על ה-HEGEL, אז למה שלא נחבר HEGEL?
להב בוא בבקשה עזור לי לחבר את ה-H200!
האחרון חובר, ומשהו (כפי הנשמע, משהו טכני שלא הסתדר שם) ושאיני יודע לשים עליו את האצבע לא הסתדר לי.
אומנם שמענו את ה-H200 אולם גם דני הסכים איתי שמשהו לא ברור מפריע למגבר להתבטא, אז הנחנו את ה-HEGEL לנפשו.
דני בנחרצות אומר ללהב בוא נחבר את ה-MB100 של "פרדו" עם ה-PRE של KR150 remote, להב מהנהן בראשו כאות הסכמה, לא חלפו חמש דקות והסט חובר בהצלחה רבה, אז בהחלט קבלנו פיצויי נדיב ואיכותי בתמורה על הזמן שבוזבז על ההפרעה הקודמת, התענגנו ממש מכל צליל, כל הכבוד לפרדו, מאוד אהבתי.
בתום קצת יותר משלוש שעות הביקור הגיע לסיומו, נפרדנו בלחיצות ידיים חמות וכל אחד פנה לדרכו.
ולסיום, (כפי שנהוג לומר) אני רוצה להודות לדני ללהב וכמובן למיקו שאירח לי חברה בפרקי הזמן השונים שהיו בין לבין, על אירוח נדיב ובלתי נשכח.
תודה לכם, ולהתראות "בפוסט" הבא.
חיים.
נערך לאחרונה ב:
