באו לי צרות טובות

[חומוס]

שאלה מוזרה למצב מוזר: מה עושים?

עם השנים הצטברו אצלי כל מני רכיבי אודיו, טובים יותר וטובים פחות, מתאימים יותר ומתאימים פחות. כבר זמן נכבד שאני במגמת דילול, אך יש כמה רכיבים שברור לי שישארו איתי, בעיקר מגברים ורמקולים, כל אחד והחן המיוחד שלו.

מה עושים? אני לא יכול להתעסק כל הזמן ברוטציה, והחבר'ה האלה... הם נשארים.

מה עושים?

 

[liorkoren]

אתה כותב שאתה נמצא כל הזמן ברוטציה, תנסה להבין עם עצמך למה זה קורה, אי שביעות רצון מתמדת?
לחילופין, אולי תרכיב 2-3 מערכות קבועות.

 

[חומוס]

יש שתי מערכות קבועות... בסלון ובחדר השינה.
הצילו.

 

[matanoosh]

אתה לא אודיופיל קלאסי. אתה בעצם בכלל לא אודיופיל, אם ההתרשמות שלי ממך היא נכונה.
בניגוד לשניצל, חומוס הוא חיה אחרת. יותר לבנטינית. פחות וינאית.
אתה פשוט אוהב הרבה קופסאות גדולות שיוצרו אי שם בעשורים נידחים של אמצע המאה ה- 20, עם אורות כחולים וכפתורים עגולים.
למה אתה צריך לבחור, לא הבנתי? הרי הסאונד גם ככה לא משחק תפקיד. זה ספק אספנות ספק אגרנות. אם יש לך מגבלת מקום, תתעדף ותעיף. בינינו, אחרי שתיפטר מהרכיבים הפחות נחשקים, אני בטוח שלא תתגעגע אליהם.

 

[חומוס]

אתה לא אודיופיל קלאסי. אתה בעצם בכלל לא אודיופיל, אם ההתרשמות שלי ממך היא נכונה.
בניגוד לשניצל, חומוס הוא חיה אחרת. יותר לבנטינית. פחות וינאית.
אתה פשוט אוהב הרבה קופסאות גדולות שיוצרו אי שם בעשורים נידחים של אמצע המאה ה- 20, עם אורות כחולים וכפתורים עגולים.
למה אתה צריך לבחור, לא הבנתי? הרי הסאונד גם ככה לא משחק תפקיד. זה ספק אספנות ספק אגרנות. אם יש לך מגבלת מקום, תתעדף ותעיף. בינינו, אחרי שתיפטר מהרכיבים הפחות נחשקים, אני בטוח שלא תתגעגע אליהם.

תראה...אני לא יודע מה זה אודיופיל קלאסי, להבדיל מסוגים אחרים של אודיופילים, ואני בטוח שקיימים סוגים ודרגות של אודיופיליה - לא מעניין אותי אם אני שייך לקצה זה או אחר של הסקאלה. לפעמים אני מקבל את ההרגשה שקיים איזה מירוץ אחר תואר מי הכי אודיופיל, ובמלוא הכנות אני לא שם. אני אוהב קודם את המוזיקה, והקופסאות המנצנצות הן כלי שאני אוהב להתעסק ולהביט בו.

אבל למה אתה חושב שהסאונד לא קובע? הפוך גוטה... לכל אחת מהקופסאות האלה מהעשורים הנידחים של המאה הקודמת שאצלי הסאונד שלה, והייחוד שלה. דווקא במובן הזה, השניצל לא שונה ממני, כי בעוד שאני עושה רוטציה של קופסאות, הוא מתנסה באינטרקונקטים ושאר מודיפיקציות בחיפוש אחר השילוב האולטימטיבי. מה רע? רק לשם המחשה, כשיש מבחר של 3 קדמגברים, 3 מגברים ו 3 זוגות רמקולים, השילובים, שכולם טובים, מוסיפים עושר לחוויה ועצם העיסוק בהם מענג.

וזה הביא אותי להעלות את הדיון הזה העליתי לקראת סיומו של תהליך התיעדוף והסינון, שבסופו אני נשאר עם האהובים מכולם, שמותירים אותי עם דילמת "את מי אתה אוהב יותר - את אמא, אבא או הילדים". זו דילמה, אבל בדיון הזה מנסה לקבל רעיונות נוספים מעבר לרוטציה.

 

[רונן ש]

אתה לא אודיופיל קלאסי. אתה בעצם בכלל לא אודיופיל, אם ההתרשמות שלי ממך היא נכונה.
בניגוד לשניצל, חומוס הוא חיה אחרת. יותר לבנטינית. פחות וינאית.
אתה פשוט אוהב הרבה קופסאות גדולות שיוצרו אי שם בעשורים נידחים של אמצע המאה ה- 20, עם אורות כחולים וכפתורים עגולים.
למה אתה צריך לבחור, לא הבנתי? הרי הסאונד גם ככה לא משחק תפקיד. זה ספק אספנות ספק אגרנות. אם יש לך מגבלת מקום, תתעדף ותעיף. בינינו, אחרי שתיפטר מהרכיבים הפחות נחשקים, אני בטוח שלא תתגעגע אליהם.

להוסיף את שתי האגורות שלי:
אני כנראה לא אודיופיל, אני יותר מוזיקופיל.
אמנם יותר קרוב לצד הוינאי של הסקאלה, ופחות לצד הלבנטיני, אבל די "אפיקורס" בהשוואה למגמות ה"דתיות" האופייניות ל'אודיופיל קלאסי' (אני אומר את זה בחיוך, לא לירות, אתם מבינים את כוונתי)

בתור מחזיק גאה של ציוד מאותם עשורים מפוארים של המחצית השניה של המאה ה-20 - שאמנם גם בזמן יצורו כבר השתייך לקצה העליון של הסקאלה - אני יכול 'להרגיע' ולהצהיר שהוא משחק בכבוד רב גם בליגת ה'ציוד האודיופילי' של המאה ה-21.
השוואה שקל לעשות גם במבחן האזנה
וגם בצלילה לתוך הטכנולוגיה והתיכנונים האלקטרוניים עצמם.
עשיתי את שתי ההשוואות. נרגעתי.

ומבין אותך ואת ההתלבטות שלך, חומוס. יש ויש קסם בציוד.

אני מצטרף לדעתו של matanoosh - מנימה קצת שונה.
הסאונד משחק גם משחק תפקיד.
אבל עשה סדר, אתר את אותן קופסאות שלך היותר איכותיות, שגם בתקופת היורה תוכננו וניבנו עבור קצה הסקאלה, ותיפרד בידידות מהבינוניות.

רונן

 

[רונן ש]

ועוד שתי אגורות:
במאה ה-20 האזנה למוזיקה היתה הרבה יותר נחלת ההמונים, בהשוואה להיום.
זה היה הבידור, זו היתה התרבות. מנער ועד זקן, מבעלי אוזן פשוטה עד בעלי אוזן זהב.

בעולם כזה, כמויות היצרנים והציוד היו עצומות.
והרוב המוחלט של הציוד היה זבל עד בינוני !...

זה לא ככה היום.
אנחנו בשוק נישה. שוק צר שנלחם על קיומו. (אני מדבר על סטריאו דו ערוצי, לא קולנוע ביתי).
בשוק כזה - אין מקום לבינוניות, פלסטיק, מוצרים להמונים.
כמעט כל מה שמיוצר היום הוא ברמה גבוהה!

אז כשמשוים לעשורים הקודמים, צריך לברור מכמויות הזבל הגדולות שיוצרו אז את דגמי הקצה העליון, ואותם להזמין למגרש המשחקים של היום.
מבטיח לכם - הם יהיו שחקנים של כבוד.

 

[חומוס]

רונן ש., יפה דרשת.

תראו, הזמינות של ציוד אודיו שמנגן מוזיקה היטב, ואפילו יותר מהיטב היא כבר לא אותה זמינות של ציוד אודיו כזה לפני 20 ו 30 שנה. בעלות של שתי ארוחות שחיתות בינוניות אפשר להעמיד מערכת סבירה בהחלט, גם אם לא אודיופילית. אבל, יש איזו נקודה, נקרא לה נקודת האודיופיליה, שממנה ואילך כל שדרוג יהיה יחסית מזערי ביחס למשאבים שיש להשקיע כדי להשיג אותו (בין אם בכסף ובין אם במשאבים אחרים). אז אם נתחבר רגע למה שמתנוש אומר בשאלת "מיהו אודיופיל" על משקל שאלת "מיהו יהודי" שהעסיקה את כנסת ישראל בשנות השבעים והשמונים), כנראה שהסקאלה מתחילה בנקודה הזו שבה ציוד האודיו הסביר נגמר, והציוד הטוב יותר מתחיל.

אני די בטוח ששהדמויות כאן, בפורום האודיו הדו ערוצי, שייכות כולן לסקאלה הזו, כל אחד ואחת בנקודת האיזון שלו, באזור הנוחות שלו. אני אישית, כנראה הגעתי לאיזון הזה לפני שנתיים בערך כשחיברתי את האודיו ריסרצ'ים בחדר השינה ובסלון, ואהבתי את התוצאה. אבל אז יש את הקומבו המופלא של הסוני הישנים למשל, שנותנים צליל מופלא, http://www.xs4all.nl/~brinkh/side.jpg
או מגבר הלקסמן העתיק שנותן בראש ובמקומות אחרים לכמעט כל דבר אחר ששמעתי לאחרונה, והרשימה עוד ארוכה.

אז אני עושה רוטציה ונהנה מכולם, אין שום סיבה לצמצם אותה יותר, ופחות או יותר צמצמתי את אוסף הקופסאות לרשימה סופית - אבל הנושא של הדיון הוא שאלה אחרת, והוא אם יש רעיון נוסף שיתן שימוש רחב יותר לאותן קופסאות.

 

[AK1]

שאלה מוזרה למצב מוזר: מה עושים?

עם השנים הצטברו אצלי כל מני רכיבי אודיו, טובים יותר וטובים פחות, מתאימים יותר ומתאימים פחות. כבר זמן נכבד שאני במגמת דילול, אך יש כמה רכיבים שברור לי שישארו איתי, בעיקר מגברים ורמקולים, כל אחד והחן המיוחד שלו.

מה עושים? אני לא יכול להתעסק כל הזמן ברוטציה, והחבר'ה האלה... הם נשארים.

מה עושים?

השאלה "מה עושים" היא חסרת משמעות רלוואנטית בלי להגדיר "כדי להשיג איזו מטרה?"

אם אתה מתחיל ב-"doing", תקבל כנראה תשובה שלא תשביע את רצונך -- הרי כבר ענית לעצמך:

• אני לא יכול להתעסק כל הזמן ברוטציה
• החבר'ה האלה... הם נשארים

ואם לנסח את התשובה שלך לעצמך מחדש:

• אל תתעסק כל הזמן ברוטציה
• תשאיר את הציוד

אם אתה רוצה משהו אחר מזה, תגדיר מה אתה רוצה

למשל,לדוגמה:

• אתה רוצה להקטין את כמות הציוד
• אתה רוצה כסף מזומן מהציוד שאתה יכול למכור
• אתה רוצה בכלל מערכת אחת יותר טובה מכל הקומבינאציות שאתה יכול לקבל כרגע
• אתה רוצה להסתכל על הציוד היפה, ומדי פעם לשחק בהחלפות

ואחרי שתגדיר, התשובות ל"מה עושים" כבר יקפצו מעצמן, ולכל היותר יישארו שאלות של "איך עושים" את ה"מה" הזה

אני מציע לך לברר עם עצמך מה באמת אתה רוצה, בלי לשפוט את מה שיעלה.
אין כאן תשובה אבסולוטית נכונה/לא, רק מה שאתה רוצה.

בהצלחה!
עמיר

 

[חומוס]

עמיר, אני רוצה ליהנות יותר מהקיים ולהשאיר את הקיים.

אגב, יכול בהחלט להיות שחוץ מרוטציה אין רעיונות, גם זו אפשרות...

 

[Kosh]

מותך סקרנות,אחרי כל מה שכתבת,לא ציינת איזה ציוד אתה משאיר ואיזה אתה מעיף??

 

[AK1]

עמיר, אני רוצה ליהנות יותר מהקיים ולהשאיר את הקיים.

אגב, יכול בהחלט להיות שחוץ מרוטציה אין רעיונות, גם זו אפשרות...

אז בעצם יש לנו כאן מצב סטנדארטי לחלוטין, של מישהו שייש לו ציוד קיים ורוצה ליהנות ממנו יותר.

אבל זה טובע באוסף של פרטים, כמו זה שייש הרבה פריטים שאפשר לעשות ביניהם רוטאצייה (אבל אף אחד מהם לא מספק די הצורך כדי להבטיח לעצמו מקום של קבע!)

ונראה שעצם העובדה שייש לרכיבים ערך בעיניך מעבר לסאונד (מראה, ציוד וינטאג' וכו'), אולי בצירוף לשיקולים כלכליים ומשפחתיים, גורמים לך להוסיף אילוץ שכל הציוד נשאר.

אם כל העניין הייה סאונד נטו, ברור שעדיף הייה לאתר את החולייה החלשה במערכת, נגיד לצור הדיון בלבד, קבוצת הרמקולים, להעיף אותה ולקנות במקומה זוג אחד שעונה על כל הדרישות, כך שפשוט לא יהייה צורך לחזור לאף אחד מהזוגות הקודמים.

אם המראה חשוב, אפשר לשמור תמונות

וכך לקבוצה הבאה, עד שאתה מקבל משהו שאתה מבסוט ממנו בלי פשרות, או עם פשרות שאתה יכול לחיות איתן בשלום, וזה יכול לקרות עוד לפני שהכל מוחלף.

אבל לא -- הגדרת אילוץ שהכל נשאר.

השאלה היא -- ממה בעצם אתה לא מבסוט?
והאם המקור לאילוץ הוא באמת המראה, או משהו כל כך מיוחד בצליל שאתה לא יכול לוותר עליו, או שזו פשוט דרך להחזיק את עצמך במסגרת.

ואולי אפשר לשחק עם אקוסטיקה ועזרים אחרים.

או שאולי זה אופי, שאתה לא מבסוט באופן תמידי.

כל זמן שאתה לא עונה לעצמך בכנות על השאלות האלה, נראה לי שתמשיך להסתובב סביב הזנב.

עמיר

 

[חומוס]

מותך סקרנות,אחרי כל מה שכתבת,לא ציינת איזה ציוד אתה משאיר ואיזה אתה מעיף??

אני משאיר את הקדמגברים של אודיו ריסרץ' (LS2B ו LS3B לא יאומן כמה הם שונים), משאיר את המונובלוקים של מרנץ ה MA5, משאיר את המגבר של מרנץ ה SM6, משאיר את האיקולייזרים, משאיר את המגבר והקדמגבר של סוני שציינתי קודם, משאיר את מגבר הלקסמן הישן שפורמן החזיר לחיים ושידרג, כמובן שמשאיר את הרמקולים של רוג'רס ו KEF שהם פשוט תענוג, ועוד כל מני.

לגבי מה שאני מעיף, זה לא לעניין שאכתוב את זה כאן, זה בפרטי.

נראה לי שהבת שלי הולכת לקבל מערכת בחדר לקראת כיתה א'...משהו פגז :להלהלה:. אני עוד אצטער על זה.

 

[stereophile]

אישית, מעדיף מערכת אחת טובה מאשר כמה בינוניות, בהתאם גם המשאבים מופנים ללמקסם אותה.
מוזיקה בחדר שינה ובחדר של הילדים, זה יכול להיות נחמד, אבל לא לשם המשאבים מופנים - את המוזיקה באיכות המקסימלית שומעים בסלון.

להחזיק כמה פריאמפים ופאוורים וכמה זוגות רמקולים זה כיף, אבל השאלה אם הקשר האישי לכל אחד מהציודים כאן משחק תפקיד בלמנוע ממך לשים יד על ציוד קצת יותר יקר ואיכותי (שיכול להיות גם כן וינטאג') ובכך למקסם את הסאונד.

בהמשך לההערה של מתן, אני נוטה להסכים עם הקביעה שברגע שיש לך הרבה ציוד, על כל הקסם והנוסטלגיה שלו, הנגיעה בתחביב היא יותר על הצד הציודופילי ופחות האודיופילי...

(בתכל'ס אל תתייחס לאף אחד, ההנאה מהתחביב היא המטרה ואם זה הפן בתחביב שמדבר אליך, אז מצויין! )

 

[TakeOne]

חומוס,
אם חשוב לך להשאיר כמה שיותר ולהינות מהאפשרות הבלתי פוסקת להחליף ולגוון -
תארגן לך חדר מוזיקה, ובא לציון גואל.
הכל יכול לשבת שם, כמו אצל כמה יבואנים מכובדים שעובדים מהבית.
בכל פעם שיבוא לך תזיז ציוד ממקום למקום בחדר. כמעט אוטופיה....
אם אין אפשרות לחדר מוזיקה, ואם ההתלבטות על עתיד הציוד מדירה שינה מעיניך, שים הכל כנ"ל, אבל בסלון.
שיתרגלו האורחים לסדר העדיפויות בחיי בעל הבית.
ואם כל זה יותר מידי ובלתי אפשרי, אז יאללה, לפנות ציוד מהבית......
או שתעביר לחבר טוב למשמורת, עד שתוכל להתארגן על חדר ייעודי.

 

[חומוס]

חומוס,
אם חשוב לך להשאיר כמה שיותר ולהינות מהאפשרות הבלתי פוסקת להחליף ולגוון -
תארגן לך חדר מוזיקה, ובא לציון גואל.
הכל יכול לשבת שם, כמו אצל כמה יבואנים מכובדים שעובדים מהבית.
בכל פעם שיבוא לך תזיז ציוד ממקום למקום בחדר. כמעט אוטופיה....
אם אין אפשרות לחדר מוזיקה, ואם ההתלבטות על עתיד הציוד מדירה שינה מעיניך, שים הכל כנ"ל, אבל בסלון.
שיתרגלו האורחים לסדר העדיפויות בחיי בעל הבית.
ואם כל זה יותר מידי ובלתי אפשרי, אז יאללה, לפנות ציוד מהבית......
או שתעביר לחבר טוב למשמורת, עד שתוכל להתארגן על חדר ייעודי.

תצחק, אבל חלק מהציוד מפוזר אצל כמה חברים טובים. בחיי.

לגבי חדר מוזיקה, הלוואי...אבל אין - התכנון של הבית לא מתיר את זה. הכל בסלון? לא בא לי להיראות כמו שקם אלקטריק, בחיאת, יש גבול! . זה בסדר, כבר הסתגלתי לכך שחלק מהתחביב הזה הוא סבלות.

Stereophile,

כנראה שאני אודיוציודופיל לייט....

 

[רונן ש]

אתה, גבר עם לב זהב, מארגן מערכת מלאה בסלון של השכנה הבלונדינית החד הורית מלמעלה.
ואז מדי פעם אתה עולה לבדוק לה את הציוד..

 

[חומוס]

אתה, גבר עם לב זהב, מארגן מערכת מלאה בסלון של השכנה הבלונדינית החד הורית מלמעלה.
ואז מדי פעם אתה עולה לבדוק לה את הציוד..

הא, סוף סוף הצעה קונסטרוקטיבית.