כמי שאוהד את הפינק פלויד הידיעה הזו שיעשעה אותי אבל: כמעט וגרמה לי ליפול בגרם המדרגות מרוב צחוק. למה?
בני דורי (המתבגרים משהו) בתחום הפרוגרסיב רוק מכירים את החמנאות המתפלגת בין אוהדי ריק וויקמן לאוהדי קיט אמרסון.
וויקמן: מייצד את הבומבסטי הענק המרעיש ומלא הנוכחות וגם שיקוף של התקופה הקלאסית במוסיקה....הקלסית.
אמרסון: בדיוק להיפך,מייצג את אומנות הקלידים,הפרשנות האישית ותפיסת מיקומם של הקלידים בדיוק במקום ובזמן שזה נדרש - וכן השפעה של מוזיקת הברוק מהרנסאנס.
הראשון:פרא אדם ומאוד מוחצן בהופעתו ובנגינתו,השני בדיוק...להיפך.
ולמי שתוהה איפה במחנאות הזו אני נמצא - אז אני עם קיט אמרסון.
לתת ללץ המזדקן הזה להפליא השתוללתו עם ערימות הקלידים שלו + תזמורת קלסית + הצד הפל של הירח - והירח לא יהיה אפל יותר ולעולם. וירח שאיננו אפל,ולו במקצת,איננו מעניין...
מנחם