אוסף של קלישאות?
הפוסל במומו פוסל
בינתיים רק האודיופילים שתקועים באוסף של קלישאות של לפני עשרות שנים חושבים שויניל זה הפורמט האולטימטיבי, ומנורות זה הסאונד האולטימטיבי מבלי להתחשב בזה שהמדע היום מציע מדידות ומדדים שקובעים בצורה חד משמעית מה הוא סאונד נכון, שקוף ונטול עיוותים.
אנחנו חוקרים את החלל אבל אין לנו אפשרות למדוד רמקול או DAC
סאונד זה דבר כ"כ מיסטי הרי שהוא מעבר ליכולת של המדע למדוד אותו
אוקיי סה"כ הגיוני.
קלישאה אינה אומרת שזה לא נכון בעקרון, אלא שנעשה בזה שימוש יתר עד שכבר נמאס לשמוע מזה.
היו כאן כבר הרבה יותר מדי נודניקים שניכסו לעצמם את "המדע" וקישקשו בשמו על מדידות מכאן ועד אחרי הודעה חדשה. נמאס.
כל הדברים האלה כבר ידועים וטחונים ופרט אולי לכמה טירונים, כ-ו-ל-ם כבר שמעו את כל הטיעונים האלה אינספור פעמים. זה לא שאתה מחדש אפילו בפסיק. אתה אולי לא מודע לקודמיך, אבל אתה חוזר על דבריהם הידועים. גם הנודניק הקודם חשב שהוא מגלה לכולם את האור המוכר עד זרא.
אז רק בקיצור -- נראה לי שאני היחיד כאן שיש לו עוד קצת סבלנות להסביר עוד פעם לנודניק התורן, אבל גם זו אוזלת.
אף אחד לא אומר שאי אפשר למדוד. אפשר למדוד המון דברים שנראים על פניהם מאוד הגיוניים, ולעשות המון חישובים מחוכמים, כשהמגבלה היחידה למה ואיך למדוד היא רק הדמיון האנושי. למשל THD היא מדידה גאונית לדיוק: רוצים לתאר את ההפרשים בין מה שיש לבין מה שהיה צריך להיות, אבל סתם הפרשים הם בעייתיים כי יש עניין של סימן, אז כדי לא להסתבך עם ערכים מוחלטים, לוקחים את ריבועי ההפרשים, עושים ממוצע, ויופי! יש לנו מדד נפלא והגיוני ומחוכם למידת הדיוק. כך גם המציאו את ה-Frequency Response ו-Damping Factor ועוד הרבה כאלה.
אמה מה? כל המדידות האלה מבוססות על הגיון תיאורטי, מוצק ככל שיהיה, אבל הבעיה הקטנה היא שכמעט עבור כל המדידות שמדובר בהן, ובוודאי כל אלה שמפורסמים כ-specs של ציוד, אין מתאם לבין תוצאות טובות במדידות האלה לבין סאונד שנחווה טוב על ידי בני אדם.
לכן הן שימושיות לחלוטין לתכנונים ולבדיקת מכשירים, אבל לא כניבוי לאיכות הסאונד.
אולי יש עוד, אבל המדידה היחידה שאני מכיר שיש מיתאם בין תוצאות שלה לבין איכות נחווית של סאונד היא עיבוד הנתונים המתקבלים מספינורמה לכדי מספר בודד או אוסף גרפים שצריך לדעת לפרש אותו, וגם זה לגבי רמקולים בלבד, ובמגבלות מה שניתן להסיק מזה.
למעשה, הנחת היסוד המוטעית שלך -- ושל רבים כמוך -- היא שמינימום עיוותים ומקסימום דיוק הם המטרה האולטימטיבית.
מתברר שזה לא בהכרח מה שאנשים אוהבים, בטח לא כולם. עובדה -- יש אנשים שאוהבים ויניל ומנורות למרות שידוע לחלוטין שהם מעוותים.
מדען גרוע הוא מדען שמנסה לכופף את המציאות לפי התיאוריות שלו, ואם יש אי התאמה, הוא מכריז שהמציאות לא בסדר.
מדען טוב הוא כזה שלוקח את המציאות כנתון, ומנסה למצוא את התיאוריות שיסבירו אותה.
אתה "מדען" גרוע, שמסביר שאנשים שאוהבים ויניל ומנורות טועים ו/או טיפשים ו/או לא יודעים מה טוב בשבילם.
לעומת זאת, המציאות כוללת
כעובדה שאנשים אוהבים את מה שאתה מחשיב לפסול, ואתה לא מוכן לכלול את העובדה הזו כחלק מהמציאות. "מדען" גרוע אמרנו?
זה מזכיר לי את הספר שקראתי בצעירותי, "מרד הנפילים", ושם יש משפט גאוני לגבי מדע ובכלל: "אם נתקלת בסתירה במציאות, בדוק את הנחות היסוד שלך!!"
עד שלא תעשה זאת, תישאר בחזקת עוד נודניק אחד.