nkorah
חבר משקיען
- הודעות
- 530
- מעורבות
- 75
- נקודות
- 28
הכל מתחיל בתקליט החדש הזה שהגיע אלי -
התקליט הוא אוסף מתחילת שנות ה- 70 (71, או 72 - לא ברור מהעטיפה) של שני תקליטים קודמים של RCA Red Seal:
הקונצרטו הראשון בניצוח Stanislaw Skrowaczewski (אין לי מושג איך לבטא את שמו, או לכתוב אותו בעברית...), ומה שיותר מעניין -
הקונצ'רטו השני, בניצוח Alfred Wallenstein. מעניין יותר כי יש לי את ההוצאה המקורית שלו - אחת הראשונות בסדרת Living Stereo הנחשבת של RCA. לא ההוצאה הראשונה המהודרת, אלא זו שבאה אחריה (עדיין בשנת 1958) -
שני התקליטים במצב מצויין, ונקיים.
חוץ מזה, יש לי הוצאה חדשה, על CD -
זהו Remaster ב- 20 Bit, שנעשה כחלק מה- The Arthur Rubinstein Collection.
אז מה היה לנו?
ראשית הביצוע כמובן. נו, הוא די "רובינשטייני" - טוב מאוד, אפילו מצויין, אבל שמעתי טובים ממנו. הקונצ'רטו הראשון נשמע לי יותר מעניין מהשני, אבל זה באמת עניין של טעם אישי. ככלל - ביצוע מאוד מומלץ לתקליטיה של כל אחד.
התקליט המקורי הוא מצויין. בימת הצליל קצת מוגבלת, שזה הגיוני בהתחשב בהקלטה המוקדמת. הצליל חי, מדוייק, עם גוף ואויר - כיף!
ההוצאה המחודשת מ- 72, היא כל מה שמצפים מהדפסה חוזרת - טיפה מעורפלת, טיפה מרוחקת - עדיין מצויינת ומהנה ביותר.
ההפתעה הגדולה הוא ה- CD. יופי של Remaster, שזה היה קצת מפתיע עבורי, כי יש לי שני CDים אחרים מהאוסף, שהיו מאכזבים. נורית ה- HDCD נדלקת, למרות שעל העטיפה אין שום אינדיקציה שמעידה על כך. והצליל:
כמו רוב ה- Remastered הוא מעט (אבל ממש מעט!) מעוגל בגבוהים - זה המחיר של "ניקוי" ה- Hiss. אני עוד לא בטוח איך אני מעדיף את עבודת ה- Remaster בעניין, אבל בהחלט מודע ומודה שברוב המקרים הכמעט מוחלט, ניקוי ההיס נעשה ביד כבדה על הפילטרים, ובסוף פוגע באיכות הצליל. במקרה הזה נעשתה עבודה מצויינת, והסיבה היחידה שבכלל שמתי לב שחסר משהו, היא ששמעתי את שלושת התקליטים ברצף (אחד מהם פעמיים). בשאר התדרים העבודה פשוט מדהימה - הצליל נקי, חי, בימת הצליל טובה ככל שאפשר מההקלטה הישנה - מעולה!
אני נאלץ לומר שבין שלושת אלו, ה- CD הוא ההאזנה העדיפה
התקליט הוא אוסף מתחילת שנות ה- 70 (71, או 72 - לא ברור מהעטיפה) של שני תקליטים קודמים של RCA Red Seal:
הקונצרטו הראשון בניצוח Stanislaw Skrowaczewski (אין לי מושג איך לבטא את שמו, או לכתוב אותו בעברית...), ומה שיותר מעניין -
הקונצ'רטו השני, בניצוח Alfred Wallenstein. מעניין יותר כי יש לי את ההוצאה המקורית שלו - אחת הראשונות בסדרת Living Stereo הנחשבת של RCA. לא ההוצאה הראשונה המהודרת, אלא זו שבאה אחריה (עדיין בשנת 1958) -
שני התקליטים במצב מצויין, ונקיים.
חוץ מזה, יש לי הוצאה חדשה, על CD -
זהו Remaster ב- 20 Bit, שנעשה כחלק מה- The Arthur Rubinstein Collection.
אז מה היה לנו?
ראשית הביצוע כמובן. נו, הוא די "רובינשטייני" - טוב מאוד, אפילו מצויין, אבל שמעתי טובים ממנו. הקונצ'רטו הראשון נשמע לי יותר מעניין מהשני, אבל זה באמת עניין של טעם אישי. ככלל - ביצוע מאוד מומלץ לתקליטיה של כל אחד.
התקליט המקורי הוא מצויין. בימת הצליל קצת מוגבלת, שזה הגיוני בהתחשב בהקלטה המוקדמת. הצליל חי, מדוייק, עם גוף ואויר - כיף!
ההוצאה המחודשת מ- 72, היא כל מה שמצפים מהדפסה חוזרת - טיפה מעורפלת, טיפה מרוחקת - עדיין מצויינת ומהנה ביותר.
ההפתעה הגדולה הוא ה- CD. יופי של Remaster, שזה היה קצת מפתיע עבורי, כי יש לי שני CDים אחרים מהאוסף, שהיו מאכזבים. נורית ה- HDCD נדלקת, למרות שעל העטיפה אין שום אינדיקציה שמעידה על כך. והצליל:
כמו רוב ה- Remastered הוא מעט (אבל ממש מעט!) מעוגל בגבוהים - זה המחיר של "ניקוי" ה- Hiss. אני עוד לא בטוח איך אני מעדיף את עבודת ה- Remaster בעניין, אבל בהחלט מודע ומודה שברוב המקרים הכמעט מוחלט, ניקוי ההיס נעשה ביד כבדה על הפילטרים, ובסוף פוגע באיכות הצליל. במקרה הזה נעשתה עבודה מצויינת, והסיבה היחידה שבכלל שמתי לב שחסר משהו, היא ששמעתי את שלושת התקליטים ברצף (אחד מהם פעמיים). בשאר התדרים העבודה פשוט מדהימה - הצליל נקי, חי, בימת הצליל טובה ככל שאפשר מההקלטה הישנה - מעולה!
אני נאלץ לומר שבין שלושת אלו, ה- CD הוא ההאזנה העדיפה