ניפטר אחד,
ערכו הלוויה ובסופה עברו על הקבר הטרי.
הגיעה תורה של גברת אחת שנעמדה בפיסוק על הקבר והטילה את מימיה,
כעסו כולם והצטווחו, ענתה להם - כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו.
גם כאן, לא משנה הנושא, מישהו יהלל את הפטיפון, אחר את הדיסקים והאקוסטיקה/ מדידות תמיד יצוצו מאיזו פינה.
והצעירים? הצעירים חיים...