שנאי מבדל Balanced אקוויטק 3RQ-E - נסיך הגאות והשפל
יואל פלרמן
26-05-2008 20:56
הקופסה ההיפר-כבדה והסופר-יקרה הזאת מורידה את סף הרעש הלא-נשמע של רשת החשמל מהמערכת. תוצאת הפחתת הרעש הלא-נשמע הזה נשמעת - ועוד איך.
רעש הוא דבר מציק בכלל, במערכת שמע ביתית הוא לא בחשבון. רעש ומוזיקה לא הולכים ביחד. הבעיה שרעשים למיניהם קופצים לבקר. לפעמים לזמן קצר, לפעמים לתמיד. לעתים הם תוצאה של תקלה, כמו הארקה פגומה; חשמל לא ידידותי בדירה יודיע למאזין מתי נדלקה נורת ניאון, מה שעלול לדרוש טיפול של חשמלאי.
לפעמים זה המכשיר עצמו. אחת החוויות האופייניות במעבר למכשור מתקדם יותר היא "רקע שחור"; פתאום מסתבר כי קודם הייתה תוספת רעש שלא ידענו על קיומה, אבל כעת העסק שקט יותר. זה בולט בין קטעים אבל זה הרבה יותר מזה. במוזיקה...
דרישות סף, גובה הסף
כדי לשמוע מוזיקה בבית לא צריך הרבה. רדיו טרנזיסטור יעשה את העבודה, ויעביר את המנגינה, הקול והכלים העיקריים. יש כאלו שרוצים יותר. אותם אלו רוצים לשחזר את ההתרחשות המוזיקלית על כל מרכיביה. מרכיבים אלו כוללים גם דברים "גדולים" כגון עוצמה ופערי עוצמה, במת צליל ומיקום כלים, בס ברור ובעוצמה ראויה ועוד. ויש גם דברים "קטנים": הד מתפוגג, כלים מלווים ברקע, ניואנסים כמו תנועת לשונית בקלרינט, נשיפת החליל, העור המתוח בתוף, רעד הקול.
וכמובן הרמוניות – אותן כפולות תדר של התדר המקורי שיוצר את הצליל. שחזור מדויק הוא הכרחי, אבל הבעיה היא שיחד עם הכפלת התדר יורדת העוצמה במחצית; כלומר, מרכיבים רבים מאלו שעושים את הצליל המשוחזר לריאלי הם בממלכת הדברים "הקטנים" – ואותם קל לכסות. חשמל מלוכלך למשל. החשמל ברשת...
סדר וניקיון
החשמל ברשת הוא מה שצריך כדי להפעיל מכשור או תאורה. הוא לא בהכרח מותאם לניואנסים. במקום בו ניואנסים הם דבר חשוב מאוד מטפלים בחשמל. מכשרי ניטור בחדרי ניתוח, מיקרוסקופ אלקטרוני, מכשירי מדידה מדויקים – כל אלו מקבלים חשמל לאחר שזה "נוקה" ו"טופל". ולא שמדובר במשהו מתחום תורות הסוד. ביטול שותפים מחושמלים, מתח קבוע, ובעיקר רעש. אנחנו שומעים אותו ליד מתח גבוה, המכשירים שומעים אותו גם במתח ביתי.
יש הרבה שיטות לטיפול בחשמל: החל משקעים ב"רמת בית-חולים" ושקעים ייעודים, דרך בתי-שקעים עם מסננים וכבלי חשמל ייעודיים ועד מכשירים אקטיביים למיניהם המשחזרים את הזרם המקורי באופנים שונים. כמובן, אם בכל מכשיר היה ספק כוח משובח מאוד, לא היינו צריכים להידרש לכל הנ"ל. אם.
בתי השקעים עוזרים, אבל אין בכוחם להתגבר על כל הבעיות; מסננים יכולים לעזור וגם לפגום; מכשירים אקטיביים נדונים אף הם לאותם קונפליקטים המאפיינים כל מכשיר הגברה. וכל זה הביא לשילוב בין מה שקיים ממילא ובין עולם האודיו: שנאי מבדל (על משקל מסמר). הרעיון פשוט ובסיסי ומכשירים כאלו עושים קריירה במוסדות רפואה, מחקר ומעבדות יישומיות. כל מה שצריך, אמר ההוגה/ים הוא לקחת שנאי, להכניס את החשמל ולתת לו לצאת באותם ערכים. העניין הוא שמה שיצא יהיה פטור מכל הבעיות שלכלכו את החשמל - החל מהמוצא בתחנת הכוח ועד לדירה ובתוכה. דוגמה למכשיר שכזה הוא 3RQ-E של אקוויטק.
חתן השמחה
אקוויטק הוא יצרן אמריקאי המייצר שנאים מבדלים למיניהם; נכון יותר, את המוצר הסופי. שנאים טורודיאליים – אלו הנראים כמו ביגלה שמן מאוד – מיוצרים על-ידי מעט מפעלים ברחבי הגלובוס. אקוויטק תורמת את הקופסה, תכנון וביצוע מעגלי ההגנה ומערכת השקעים. מערכת השקעים אינה אחידה, וכוללת במקרים רבים חלוקה למקור דיגיטלי ואנלוגי, מכשירים צנועי-דרישה כגון קדם-מגבר וכאלו שצורכים הספק רב מהרשת, כמו, ובכן, כמו מגברי-הספק.
אקוויטק מייצרת מכשירים בני שלוש פאזות ופאזה אחת, להרכבה במוצא החשמל בדירה, בארון החשמל (פנימי, כמובן), וכאן מדובר בעשרה דגמים בערך. בנוסף, מוצעים מכשירי קופסה ואלו נחלקים לשלוש סדרות מרובות-דגמים השונים בערכים, ממדים ומספר שקעים: - 'Q'"Reference Standard"; 'Son of Q'"- Professional Series"; "Large Professional Rack Systems".
בסדרה Q קיימים 7 דגמים היוצרים 18 גרסאות מ-1 קילו-וולט/אמפר ועד ל-10 קילו-וולט/אמפר.
בלילה לא עבות הגיע לביתי ה-3RQ-E. זהו מכשיר ל-3 קילו-וולט/אמפר ייעודי למתח 230 אירופאי (מכאן ה-E) הכולל 10 שקעים של 10 אמפר (שניים דיגיטליים) ועוד שניים ל-20 אמפר; השקעים, בתקן אמריקאי (אפשר גם אירופאי) מסודרים בזוגות.
בחזית תצוגת ספרתית של מתח הכניסה, ושני כפתורים להפעלה ולמצב המתנה. אל המכשיר מצורף כבל 20 אמפר עם מחבר ייעודי. זהו מכשיר גדול: 40 ס"מ רוחבו, 45 עומקו ו-12.75 ס"מ גובהו. והוא מאוד כבד: 51 ק"ג.
נתון העומק לא מספר את כל הסיפור; יחד עם כבלי החשמל העומק בפועל הוא 60 ס"מ. המכשיר מרשים מאוד באיכות הייצור שלו, החל מהשקעים מאחור, דרך המבנה המסיבי והחזית המגומרת לתפארת. אבל העיקר עוד לפנינו, וזה לשמוע מה שהוא עושה.
מבחן הפודינג
היה מאוד מאוחר, והרעיון לחבר את כל כבלי החשמל נראה לא מושך. אבל גם לסקרנות היה מה לומר. עם רמקולים אלקטרוסטטיים הניזונים מחשמל ושקעי חשמל פרטיים עבורם אפשר לעשות סיבוב היכרות.
אז שמתי את קטעי הפתיחה מתקליט עדין נפש (מיסה סולמניס קטנה לרוסיני), אחד גס ורועש (כרמינה בוראנה, אורף, ריקרדו מוטי), הפרק השלישי של החמישית לשוסטקוביץ' (ברנשטיין, הקלטה דיגיטלית פומבית מטוקיו), בלו רונדו של דייב ברובק וגם שניים מתקליטור (אררט וטראנס, יאיר דלאל, סילאן). אתם יודעים: לתזכורת ולתפארת המבחן והפרוטוקול.
מערכת החשמל שלי מטופלת למדי: שני קווים פרטיים של 20 אמפר וכבלי 2.5 קוואדרט; מערכת שקעים ייעודית של PS אודיו; כבלי חשמל ייעודיים של קארדאס, והטובים שבהם משרתים את הרמקולים. אז כמה הבדל יכול להיות?
ואז חיברתי את האקוויטק. ושוב שמעתי אותם קטעים, אבל אלו כבר לא היו בדיוק אותם קטעים. היה שם פחות והיה שם יותר. לא רק שבין הצלילים "נשמע" שקט רב יותר, גם הרקע נעשה שקט יותר, "שחור" כמו שאומרים. ואותה ירידה של מפלס הרעש ההוא הביאה מיד לכך שהדברים הקטנים ההם שהיו מוצפים באותו "רעש" פשוט התגלו.
אז ככה: מיקום הקולות והכלים במיסה סולמניס של רוסיני – יצירה מופת מופלאה – נעשה מאורגן אפילו יותר, המרחק ביניהם התגבש, במת הצליל העמיקה וקולה של הגברת פסבינדר נעשה צלול ונוכח עוד יותר. בכרמינה בוראנה – עניין רועש וגדול דינמיקה מאתגרת – הדיקציה של המקהלה הפכה ברורה יותר, הדינמיקה הייתה טובה יותר, העוצמה באותו מיקום של הכפתור היה גדולה יותר והקווד הראו שהם יודעים לא רק לייצר יותר רעש אלא גם לנפק יותר בס (בכמות, בתדר ובפירוט). בשיא, הייתי פשוט צריך להוריד את העוצמה. כלי הנשיפה בפרק השלישי מופיעים בסולו מרגש ארבע פעמים, וכאן הם היו גם נוכחים יותר גם עם יותר פרטים אופייניים כגון צליל נשיפת האוויר של החליל ושמיעת הגוון המתכתי שלו. המצילות הצוהלות אצל ברובק היו מתכתיות יותר ועלו גבוה יותר. באררט נרשמו פרטים קטנים מאוד של כלים מלווים בעוצמה סופר-נמוכה שלא היו ידועים קודם, ובטראנס תנועת הלשונית בקלרינט הייתה ממש כאן. יופי של הזדמנות להמליץ שוב על יצירת המופת הזאת (ושאר דבריו של דלאל).
אותו דבר אבל יותר
למחרת חיברתי הכל. הכיוון נשמר, אבל הכמות גדלה; מה שנקרא "אותו דבר אבל יותר", בתקליטים בכל אופן. בתקליטורים נרשמה עמימות מה במיד-בס. כבל, החלטתי. החלפתי את זה המקורי בכבל של מכשיר מאוד יקר והתופעה נשארה. כלומר, משהו באקוויטק לא מסתדר עם דיגיטלי. דיגיטלי? מי אמר שהממיר (ואצלי הוא עובד עם מנורות) הוא כזה? כלומר הוא מקבל אות כזה, אבל מוציא אות אנלוגי. אז הוצאתי את הכבל של הממיר ממשכנו הדיגיטלי באקוויטק וחיברתי לסתם שקע ליד. ואז זה נעלם. והכל נשמע לתפארת.
ולעניין זה: כמה ימים קודם אירחתי קדם מגבר של VAC ומה שהוא הציע היה יותר ממה שהגיש הטרילוג'י שלי: שקט ופרטים קטנים. כעת? טרילוג'י 918 פלוס אקוויטק שווה לקדם-מגבר מודרני ומשובח.
ואז התחלתי בסיבוב עם שני תריסרי תקליטים ותריסר תקליטורים מוכרים מאוד. הרווח היה קבוע בכולם. יותר עוצמה ויכולת דינמית (יום הדין ברקוויאם של ברליוז), יותר פרטים וניואנסים קטנים (Dead can dance), כאלו הנמצאים ברקע וכאלו שזכיתי להכיר לראשונה, נוכחות פיזית בחדר (השעונים בצד האפל של הירח של פינק פלויד), ניקיון בקול האדם (פישר דיסקאו, מסע חורף), היעלמות ארוכה יותר של הכלי בסוף לתוך נפח מובחן וגדול יותר (סטרוינסקי, פולצ'ינלה), וצליל עשיר יותר, בס משופר (כה אמר זרטוסטרה, שטראוס, קאראיאן), טראנזיינטים חגיגיים בפסנתר (סונטה אופוס 111 של בטהובן, בביצוע האגרסיבי של פוליני) עם נפח גדול יותר לכלי הגדול הזה, מלוא הצבע של כלי קשת (רביעיות בטהובן, הרביעייה האיטלקית) ועוד כיו"ב.
ג'ז? שמחתו של צ'יקו האמילטון הפכה מוחשית בהרבה (הטוב ביותר) והקהל בקונצרט של אלינגטון בהופעה באירופה הקפיץ את הכלב שלי. גם הרוק השתפר: לד זפלין לא נשמעו בעוצמה כזאת (קווד, כן?), ברוס ספרינגסטיין עבר לגור בחדר ודייר סטרייטס הצטרפו אליו בנוכחות פיזית מצמררת. הקול של ג'ים מוריסון הפנט מתמיד, כאשר זה בא מהגרון והחוצה, ישר לעור המבורווז שלי. מנגד, המכשיר לא פגם באף תכונה חיובית של המערכת בכלל ולא הוסיף גוון משלו בפרט. כמעט. משהו בהיר יותר, בקנה מידה קטן מאוד – ולטעמי נכון יותר – סידר שיווי משקל מוזיקלי עדיף לציוד המנורות שלי. זוגתי התרשמה לא פחות.
מקפלים כבלים
בקיצור: יש הרבה מידע מוזיקלי שמכוסה על-ידי אותו זיהום חשמלי. מידע זה הוא לא בעיקר – מנגינה, קול, כלי עיקרי – אבל הוא זה שמקרב את המוזיקה הנשמעת בבית צעד לעבר החוויה המלאה של ההתרחשות המוזיקלית. עם האקוויטק זהו צעד גדול מאוד.
מעבר למימד העומק – סידור עילי של שקעים יחסוך עומק ויהיה עדיף במקרים מסוימים - ולמשקל, יש לאקוויטק בעיה של ממש: המחיר. כדי לרכוש את המכשיר, תצטרכו להפקיד בידי היבואן, ניל אלייב, סכום של כ-20,000 ₪. זה הרבה כסף למכשיר בכלל, בוודאי לא כזה שמשתתף ישירות בייצור, הגברת או השמעת המוזיקה.
אולם, מי שיש לו מערכת ברמה גבוהה, חייב להאזין למה שהאקוויטק מציע. סוג מסוים של חשבון יספר כי הסכום נחלק להוצאה של 2,000-7,000 ₪ לשדרוג כל מכשיר (לפי המספר במערכת) שיש לכם. זה לא משנה את הסכום לתשלום, זה יכול אולי לסדר למחיר הקשר יותר ידידותי.
אבל, בסיכום כולל, התוצאה חד-משמעית: מבחינה מוזיקלית, האקוויטק נותן הרבה מאוד באמצעות הפחתת ה"לכלוך" החשמלי. ואת כל הרשימה הארוכה של התכונות המוזיקליות ניתן לסכם באופן פשוט: האקוויטק מקרב את המוזיקה בבית אל המקור, ומאפשר לא רק לקבל הרבה יותר מידע, אלא גם לחוות באופן פיזי וקרוב בהרבה את הדברים שעושים את הביצוע המוזיקלי. האקוויטק מוריד את גאות הלכלוך לשפל של ניקיון המאפשר לגלות ולחוות דברים שעד היום כוסו.
נתונים
שנאי מבדל אקוויטק 3RQ-E
מתח עבודה מרבי/זרם 3 kVA
חיבורים: כבל ייעודי 20 אמפר, 12 שקעים (10 אמפר: 8 אנלוגיים, 2 דיגיטליים; 20 אמפר: 2 למגבר-הספק)
ממדים 40x45x12.8 ס"מ
משקל 51 ק"ג
מחיר 19,800 ₪
יבואן: Live Sound; נייל אלייב
קישור: נתוני Equitech 3RQ-E
מערכת ייחוס
א. מקור
1. אנלוגי. פטיפון: SpaceDeck Nottingham Analogue; זרוע: AnnaArm Nottingham Analogue; ראש: Shelter 90X; כבל מחבר: Music Groove 2 Hovland; משטח לתקליט: Ringnat 330 AE
2. דיגיטלי. טרנספורט: Sonic Frontier Sft-1; כבל מחבר:Acoustic Zen Silver Bytes ; ממיר: Sonic Frontier Sfd-2; כבל מחבר: Nordost Red Dawn
ב. הגברה
1. קדם-מגבר פטפון: Ear 834P; אינטרקונקט: Silver Oval In Analysis Plus; 2. קדם-מגבר: Trilogy 918; כבל מחבר: Silver Oval In Analysis Plus; 3. מגבר הספק: Ray Lumley M100; כבל רמקול: Big Silver Oval Analysis Plus
ג. השמעה
1. רמקולים: Quad 988; כבל חשמל: Cardas
ד. חשמל
1. קו: 2 פיוזים ייעודיים; 2 כבלי-חשמל נחושת-קשיחה 2.5 קוואדראט; 2. שקעים: 10 שקעים Power Port של PS Audio; כבלי חשמל: Cardas
ה. מעמדים
מערכת: PolyCrystal; מגברים: PolyCrystal; מכשירים: 3 כדורי Reference ISO-3 PolyCrystal; רמקולים: 2 בסיסי-מסגרת ייעודיים עם חרוטים להגבהה (25 ס"מ)
ו. ועוד
מנורות קטנות: NOS; טבעות טפלון לכל מנורות ecc; מנקה תקליטים:VPI 16.5 ; חומרי ניקוי: תקליטים, L'art du Son; תקליטורים, MikroSmooth של MapleShade
לפעמים זה המכשיר עצמו. אחת החוויות האופייניות במעבר למכשור מתקדם יותר היא "רקע שחור"; פתאום מסתבר כי קודם הייתה תוספת רעש שלא ידענו על קיומה, אבל כעת העסק שקט יותר. זה בולט בין קטעים אבל זה הרבה יותר מזה. במוזיקה...
דרישות סף, גובה הסף
כדי לשמוע מוזיקה בבית לא צריך הרבה. רדיו טרנזיסטור יעשה את העבודה, ויעביר את המנגינה, הקול והכלים העיקריים. יש כאלו שרוצים יותר. אותם אלו רוצים לשחזר את ההתרחשות המוזיקלית על כל מרכיביה. מרכיבים אלו כוללים גם דברים "גדולים" כגון עוצמה ופערי עוצמה, במת צליל ומיקום כלים, בס ברור ובעוצמה ראויה ועוד. ויש גם דברים "קטנים": הד מתפוגג, כלים מלווים ברקע, ניואנסים כמו תנועת לשונית בקלרינט, נשיפת החליל, העור המתוח בתוף, רעד הקול.
וכמובן הרמוניות – אותן כפולות תדר של התדר המקורי שיוצר את הצליל. שחזור מדויק הוא הכרחי, אבל הבעיה היא שיחד עם הכפלת התדר יורדת העוצמה במחצית; כלומר, מרכיבים רבים מאלו שעושים את הצליל המשוחזר לריאלי הם בממלכת הדברים "הקטנים" – ואותם קל לכסות. חשמל מלוכלך למשל. החשמל ברשת...
סדר וניקיון
החשמל ברשת הוא מה שצריך כדי להפעיל מכשור או תאורה. הוא לא בהכרח מותאם לניואנסים. במקום בו ניואנסים הם דבר חשוב מאוד מטפלים בחשמל. מכשרי ניטור בחדרי ניתוח, מיקרוסקופ אלקטרוני, מכשירי מדידה מדויקים – כל אלו מקבלים חשמל לאחר שזה "נוקה" ו"טופל". ולא שמדובר במשהו מתחום תורות הסוד. ביטול שותפים מחושמלים, מתח קבוע, ובעיקר רעש. אנחנו שומעים אותו ליד מתח גבוה, המכשירים שומעים אותו גם במתח ביתי.
יש הרבה שיטות לטיפול בחשמל: החל משקעים ב"רמת בית-חולים" ושקעים ייעודים, דרך בתי-שקעים עם מסננים וכבלי חשמל ייעודיים ועד מכשירים אקטיביים למיניהם המשחזרים את הזרם המקורי באופנים שונים. כמובן, אם בכל מכשיר היה ספק כוח משובח מאוד, לא היינו צריכים להידרש לכל הנ"ל. אם. בתי השקעים עוזרים, אבל אין בכוחם להתגבר על כל הבעיות; מסננים יכולים לעזור וגם לפגום; מכשירים אקטיביים נדונים אף הם לאותם קונפליקטים המאפיינים כל מכשיר הגברה. וכל זה הביא לשילוב בין מה שקיים ממילא ובין עולם האודיו: שנאי מבדל (על משקל מסמר). הרעיון פשוט ובסיסי ומכשירים כאלו עושים קריירה במוסדות רפואה, מחקר ומעבדות יישומיות. כל מה שצריך, אמר ההוגה/ים הוא לקחת שנאי, להכניס את החשמל ולתת לו לצאת באותם ערכים. העניין הוא שמה שיצא יהיה פטור מכל הבעיות שלכלכו את החשמל - החל מהמוצא בתחנת הכוח ועד לדירה ובתוכה. דוגמה למכשיר שכזה הוא 3RQ-E של אקוויטק.
חתן השמחה
אקוויטק הוא יצרן אמריקאי המייצר שנאים מבדלים למיניהם; נכון יותר, את המוצר הסופי. שנאים טורודיאליים – אלו הנראים כמו ביגלה שמן מאוד – מיוצרים על-ידי מעט מפעלים ברחבי הגלובוס. אקוויטק תורמת את הקופסה, תכנון וביצוע מעגלי ההגנה ומערכת השקעים. מערכת השקעים אינה אחידה, וכוללת במקרים רבים חלוקה למקור דיגיטלי ואנלוגי, מכשירים צנועי-דרישה כגון קדם-מגבר וכאלו שצורכים הספק רב מהרשת, כמו, ובכן, כמו מגברי-הספק.
אקוויטק מייצרת מכשירים בני שלוש פאזות ופאזה אחת, להרכבה במוצא החשמל בדירה, בארון החשמל (פנימי, כמובן), וכאן מדובר בעשרה דגמים בערך. בנוסף, מוצעים מכשירי קופסה ואלו נחלקים לשלוש סדרות מרובות-דגמים השונים בערכים, ממדים ומספר שקעים: - 'Q'"Reference Standard"; 'Son of Q'"- Professional Series"; "Large Professional Rack Systems".
בסדרה Q קיימים 7 דגמים היוצרים 18 גרסאות מ-1 קילו-וולט/אמפר ועד ל-10 קילו-וולט/אמפר.
בלילה לא עבות הגיע לביתי ה-3RQ-E. זהו מכשיר ל-3 קילו-וולט/אמפר ייעודי למתח 230 אירופאי (מכאן ה-E) הכולל 10 שקעים של 10 אמפר (שניים דיגיטליים) ועוד שניים ל-20 אמפר; השקעים, בתקן אמריקאי (אפשר גם אירופאי) מסודרים בזוגות. בחזית תצוגת ספרתית של מתח הכניסה, ושני כפתורים להפעלה ולמצב המתנה. אל המכשיר מצורף כבל 20 אמפר עם מחבר ייעודי. זהו מכשיר גדול: 40 ס"מ רוחבו, 45 עומקו ו-12.75 ס"מ גובהו. והוא מאוד כבד: 51 ק"ג.
נתון העומק לא מספר את כל הסיפור; יחד עם כבלי החשמל העומק בפועל הוא 60 ס"מ. המכשיר מרשים מאוד באיכות הייצור שלו, החל מהשקעים מאחור, דרך המבנה המסיבי והחזית המגומרת לתפארת. אבל העיקר עוד לפנינו, וזה לשמוע מה שהוא עושה.
מבחן הפודינג
היה מאוד מאוחר, והרעיון לחבר את כל כבלי החשמל נראה לא מושך. אבל גם לסקרנות היה מה לומר. עם רמקולים אלקטרוסטטיים הניזונים מחשמל ושקעי חשמל פרטיים עבורם אפשר לעשות סיבוב היכרות.
אז שמתי את קטעי הפתיחה מתקליט עדין נפש (מיסה סולמניס קטנה לרוסיני), אחד גס ורועש (כרמינה בוראנה, אורף, ריקרדו מוטי), הפרק השלישי של החמישית לשוסטקוביץ' (ברנשטיין, הקלטה דיגיטלית פומבית מטוקיו), בלו רונדו של דייב ברובק וגם שניים מתקליטור (אררט וטראנס, יאיר דלאל, סילאן). אתם יודעים: לתזכורת ולתפארת המבחן והפרוטוקול.
מערכת החשמל שלי מטופלת למדי: שני קווים פרטיים של 20 אמפר וכבלי 2.5 קוואדרט; מערכת שקעים ייעודית של PS אודיו; כבלי חשמל ייעודיים של קארדאס, והטובים שבהם משרתים את הרמקולים. אז כמה הבדל יכול להיות?
ואז חיברתי את האקוויטק. ושוב שמעתי אותם קטעים, אבל אלו כבר לא היו בדיוק אותם קטעים. היה שם פחות והיה שם יותר. לא רק שבין הצלילים "נשמע" שקט רב יותר, גם הרקע נעשה שקט יותר, "שחור" כמו שאומרים. ואותה ירידה של מפלס הרעש ההוא הביאה מיד לכך שהדברים הקטנים ההם שהיו מוצפים באותו "רעש" פשוט התגלו.
אז ככה: מיקום הקולות והכלים במיסה סולמניס של רוסיני – יצירה מופת מופלאה – נעשה מאורגן אפילו יותר, המרחק ביניהם התגבש, במת הצליל העמיקה וקולה של הגברת פסבינדר נעשה צלול ונוכח עוד יותר. בכרמינה בוראנה – עניין רועש וגדול דינמיקה מאתגרת – הדיקציה של המקהלה הפכה ברורה יותר, הדינמיקה הייתה טובה יותר, העוצמה באותו מיקום של הכפתור היה גדולה יותר והקווד הראו שהם יודעים לא רק לייצר יותר רעש אלא גם לנפק יותר בס (בכמות, בתדר ובפירוט). בשיא, הייתי פשוט צריך להוריד את העוצמה. כלי הנשיפה בפרק השלישי מופיעים בסולו מרגש ארבע פעמים, וכאן הם היו גם נוכחים יותר גם עם יותר פרטים אופייניים כגון צליל נשיפת האוויר של החליל ושמיעת הגוון המתכתי שלו. המצילות הצוהלות אצל ברובק היו מתכתיות יותר ועלו גבוה יותר. באררט נרשמו פרטים קטנים מאוד של כלים מלווים בעוצמה סופר-נמוכה שלא היו ידועים קודם, ובטראנס תנועת הלשונית בקלרינט הייתה ממש כאן. יופי של הזדמנות להמליץ שוב על יצירת המופת הזאת (ושאר דבריו של דלאל).
אותו דבר אבל יותר
למחרת חיברתי הכל. הכיוון נשמר, אבל הכמות גדלה; מה שנקרא "אותו דבר אבל יותר", בתקליטים בכל אופן. בתקליטורים נרשמה עמימות מה במיד-בס. כבל, החלטתי. החלפתי את זה המקורי בכבל של מכשיר מאוד יקר והתופעה נשארה. כלומר, משהו באקוויטק לא מסתדר עם דיגיטלי. דיגיטלי? מי אמר שהממיר (ואצלי הוא עובד עם מנורות) הוא כזה? כלומר הוא מקבל אות כזה, אבל מוציא אות אנלוגי. אז הוצאתי את הכבל של הממיר ממשכנו הדיגיטלי באקוויטק וחיברתי לסתם שקע ליד. ואז זה נעלם. והכל נשמע לתפארת.
ולעניין זה: כמה ימים קודם אירחתי קדם מגבר של VAC ומה שהוא הציע היה יותר ממה שהגיש הטרילוג'י שלי: שקט ופרטים קטנים. כעת? טרילוג'י 918 פלוס אקוויטק שווה לקדם-מגבר מודרני ומשובח.
ואז התחלתי בסיבוב עם שני תריסרי תקליטים ותריסר תקליטורים מוכרים מאוד. הרווח היה קבוע בכולם. יותר עוצמה ויכולת דינמית (יום הדין ברקוויאם של ברליוז), יותר פרטים וניואנסים קטנים (Dead can dance), כאלו הנמצאים ברקע וכאלו שזכיתי להכיר לראשונה, נוכחות פיזית בחדר (השעונים בצד האפל של הירח של פינק פלויד), ניקיון בקול האדם (פישר דיסקאו, מסע חורף), היעלמות ארוכה יותר של הכלי בסוף לתוך נפח מובחן וגדול יותר (סטרוינסקי, פולצ'ינלה), וצליל עשיר יותר, בס משופר (כה אמר זרטוסטרה, שטראוס, קאראיאן), טראנזיינטים חגיגיים בפסנתר (סונטה אופוס 111 של בטהובן, בביצוע האגרסיבי של פוליני) עם נפח גדול יותר לכלי הגדול הזה, מלוא הצבע של כלי קשת (רביעיות בטהובן, הרביעייה האיטלקית) ועוד כיו"ב.
ג'ז? שמחתו של צ'יקו האמילטון הפכה מוחשית בהרבה (הטוב ביותר) והקהל בקונצרט של אלינגטון בהופעה באירופה הקפיץ את הכלב שלי. גם הרוק השתפר: לד זפלין לא נשמעו בעוצמה כזאת (קווד, כן?), ברוס ספרינגסטיין עבר לגור בחדר ודייר סטרייטס הצטרפו אליו בנוכחות פיזית מצמררת. הקול של ג'ים מוריסון הפנט מתמיד, כאשר זה בא מהגרון והחוצה, ישר לעור המבורווז שלי. מנגד, המכשיר לא פגם באף תכונה חיובית של המערכת בכלל ולא הוסיף גוון משלו בפרט. כמעט. משהו בהיר יותר, בקנה מידה קטן מאוד – ולטעמי נכון יותר – סידר שיווי משקל מוזיקלי עדיף לציוד המנורות שלי. זוגתי התרשמה לא פחות.
מקפלים כבלים
בקיצור: יש הרבה מידע מוזיקלי שמכוסה על-ידי אותו זיהום חשמלי. מידע זה הוא לא בעיקר – מנגינה, קול, כלי עיקרי – אבל הוא זה שמקרב את המוזיקה הנשמעת בבית צעד לעבר החוויה המלאה של ההתרחשות המוזיקלית. עם האקוויטק זהו צעד גדול מאוד.
מעבר למימד העומק – סידור עילי של שקעים יחסוך עומק ויהיה עדיף במקרים מסוימים - ולמשקל, יש לאקוויטק בעיה של ממש: המחיר. כדי לרכוש את המכשיר, תצטרכו להפקיד בידי היבואן, ניל אלייב, סכום של כ-20,000 ₪. זה הרבה כסף למכשיר בכלל, בוודאי לא כזה שמשתתף ישירות בייצור, הגברת או השמעת המוזיקה.
אולם, מי שיש לו מערכת ברמה גבוהה, חייב להאזין למה שהאקוויטק מציע. סוג מסוים של חשבון יספר כי הסכום נחלק להוצאה של 2,000-7,000 ₪ לשדרוג כל מכשיר (לפי המספר במערכת) שיש לכם. זה לא משנה את הסכום לתשלום, זה יכול אולי לסדר למחיר הקשר יותר ידידותי.
אבל, בסיכום כולל, התוצאה חד-משמעית: מבחינה מוזיקלית, האקוויטק נותן הרבה מאוד באמצעות הפחתת ה"לכלוך" החשמלי. ואת כל הרשימה הארוכה של התכונות המוזיקליות ניתן לסכם באופן פשוט: האקוויטק מקרב את המוזיקה בבית אל המקור, ומאפשר לא רק לקבל הרבה יותר מידע, אלא גם לחוות באופן פיזי וקרוב בהרבה את הדברים שעושים את הביצוע המוזיקלי. האקוויטק מוריד את גאות הלכלוך לשפל של ניקיון המאפשר לגלות ולחוות דברים שעד היום כוסו.
נתונים
שנאי מבדל אקוויטק 3RQ-Eמתח עבודה מרבי/זרם 3 kVA
חיבורים: כבל ייעודי 20 אמפר, 12 שקעים (10 אמפר: 8 אנלוגיים, 2 דיגיטליים; 20 אמפר: 2 למגבר-הספק)
ממדים 40x45x12.8 ס"מ
משקל 51 ק"ג
מחיר 19,800 ₪
יבואן: Live Sound; נייל אלייב
קישור: נתוני Equitech 3RQ-E
מערכת ייחוס
א. מקור
1. אנלוגי. פטיפון: SpaceDeck Nottingham Analogue; זרוע: AnnaArm Nottingham Analogue; ראש: Shelter 90X; כבל מחבר: Music Groove 2 Hovland; משטח לתקליט: Ringnat 330 AE
2. דיגיטלי. טרנספורט: Sonic Frontier Sft-1; כבל מחבר:Acoustic Zen Silver Bytes ; ממיר: Sonic Frontier Sfd-2; כבל מחבר: Nordost Red Dawn
ב. הגברה
1. קדם-מגבר פטפון: Ear 834P; אינטרקונקט: Silver Oval In Analysis Plus; 2. קדם-מגבר: Trilogy 918; כבל מחבר: Silver Oval In Analysis Plus; 3. מגבר הספק: Ray Lumley M100; כבל רמקול: Big Silver Oval Analysis Plus
ג. השמעה
1. רמקולים: Quad 988; כבל חשמל: Cardas
ד. חשמל
1. קו: 2 פיוזים ייעודיים; 2 כבלי-חשמל נחושת-קשיחה 2.5 קוואדראט; 2. שקעים: 10 שקעים Power Port של PS Audio; כבלי חשמל: Cardas
ה. מעמדים
מערכת: PolyCrystal; מגברים: PolyCrystal; מכשירים: 3 כדורי Reference ISO-3 PolyCrystal; רמקולים: 2 בסיסי-מסגרת ייעודיים עם חרוטים להגבהה (25 ס"מ)
ו. ועוד
מנורות קטנות: NOS; טבעות טפלון לכל מנורות ecc; מנקה תקליטים:VPI 16.5 ; חומרי ניקוי: תקליטים, L'art du Son; תקליטורים, MikroSmooth של MapleShade