כוכבים מעל: רמקולים Duevel Planets הדור הבא

זו כמעט הכותרת מ-2007. מה שנוסף הוא ״הדור הבא״. האם הדור החדש של ה-Planets טוב יותר? נמר לוי בדק.

אי שם בשנת 2007 לספירה בחנתי את הדור הקודם של הרמקול הזה. המבחן היה חלק מפרוייקט ״מבחן הרצפתיים הגדול״. הרמקול הזה לא נבחר לרמקול המנצח, אבל אני זוכר שהיה בו משהו שלא היה לאף אחד אחר בזכות המבנה הייחודי שלו, אופן פיזור הצליל ועוד כמה דברים שהפכו אותו למה שהוא – רמקול מיוחד במינו. אבל זה לא היה מספיק בשביל לזכות. אני יכול להגיד לכם שאני עדיין זוכר היטב מה היו היתרונות והחסרונות שלו. בעצם למה לזכור? זה כתוב, שחור על גבי מסך. אבל ישנם כמה רמקולים מאוד מסויימים שהצליל שלהם, משום מה, נשאר אצלי באיזה תא במוח במידה כזו שאני יכול לפתוח את התא הזה ולהקשיב לו בדמיון. מה שכן, החלל דאז היה קטן יותר, האלקטרוניקה בסיסית יותר וגם הידע והנסיון שלי השתפרו מאז. היופי נשאר למזלי (שאלתי – אמא שלי אישרה) אבל בכל זאת, קל היה לזהות את היתרונות והחסרונות של הרמקול הזה.

עכשיו הוא חוזר אלינו, בגרסא חדשה, עם אותו שם ואותו מחיר, גם העיצוב והטופולוגיה לא השתנו כלל. אז מה כן? בואו נצא לטיול עם הדור החדש.

אז למי שלא מכיר. נבלבל לכם ת׳מוח ונספר לכם על המותג עצמו, אחר כך נזלוג ונספר לכם איך בנוי הרמקול הנבחן ועוד כמה דברים שאותי, באופן אישי, משמשים רק למילוי הכתבה. שהרי אם זה היה תלוי בי, ורק בי, הייתי ישר מחבר, מפעיל ומספר לכם מה הוא מסוגל או לא מסוגל לעשות.

אז Duevel אמנם נשמע כמו שם צרפתי, אבל וואלה, במקרה הזה הוא גרמני. ובאתר שלהם מספר מרקוס דובל, הביג בוס, המתכנן והיצרן סיפור שונה מכל מותג אחר בשוק. ״הוא מאס במוצרים המשעממים שבשוק והחליט לעשות משהו יותר טוב״. והאמת היא שהבחור באמת עשה משהו שונה. הוא בעצם ניסה לשנות את כללי המשחק. הוא לקח את כל מה שאנחנו מכירים ברמקולים והוציא מהסטנדרט. הוא לא ינגן לכיוון המאזין אם כי לתקרה, הצליל לא יתפזר כשיפגע בתקרת החלל אם כי נבנה לו תקרה משלו, שתפזר את הצליל איך שהמשורר רצה שיתפזר. בסופו של יום, הבחור אמנם מספר את מה שכולם מספרים (שמעתי, השתעממתי והחלטתי לעשות את זה יותר טוב) אבל לעומת המתחרים, הוא באמת פיתח משהו אחר. וזה חברים, הופך את הסיפור שלו ליותר אמין מהסיפור השיווקי הכל כך משעמם שקוראים בכל ״מי אנחנו״ של חברת רמקולים בעולם.

אז בואו נספר לכם מה הקטע של הרמקול הזה. אז כמו כל הרמקולים של היצרן, גם הרמקול הזה הוא רמקול בטופולוגיית Omni directional. יעני מנגן לכל הכיוונים האופקיים. צפון, דרום, מזרח ומערב ומה שבניהם, וקצת כלפי מעלה. להבדיל מהדגמים שמעליו שהפיזור מיושם על ידי שופר שעליו ״מתפוצץ״ הצליל, הרמקול הזה מיישם את הפיזור בעזרת שני כדורים. גדול המפזר את הצליל שבוקע מיחידת החמישה אינטש האחראית על המיד והבס, וכדור קטן שאחראי לפזר את יחידת הטויטר בקוטר אינטש אחד. הנתונים של הרמקול החדש לעומת הישן זהים לחלוטין ברמה החשמלית, אך ביניהם פער של קילו אחד. לא מצאתי איזכור לגבי החומר שהתיבה עשויה ממנו, אך הדור הקודם היה עשוי שבבי עץ (סיבית) ולמרות ״זעקות״ של חובבי אודיו ישראלים מייד אחרי ה״חשיפה״ הזו על כך שזה לא מחזיק מעמד, או שזה פסול אודיופילית, לא היה ולו דיווח אחד על התפוררות או איזה קרישרוש בתיבה. כנראה החומר הזה שבחרו בו אז, מתאים מאוד לתכנון הרמקול הספציפי הזה. ולכן אני משער שהתיבה נותרה מסיבית (מוזמנים להפנות אותי למקור שמדבר על החומר ממנו עשויה התיבה). גם חיבור הכבלים מבוצע בתחתית הרמקול וגם הפורטים נותרו ללא שום שינוי. מה שכן הוחלף זו יחידת המידבס העשויה סיבי פחם והטויטר גם הוא הוחלף לכזה שאמור להפיק תוצאה סונית טובה יותר. והאמת, עוד לפני שאני נכנס להבדלים בפערי הצליל, יש לי כבר הימור שהחדש טוב יותר מהישן.

והנה הנתונים הטכנים. הפערים בין הדור הישן והחדש הם בנתון אחד, זה קילו אחד בודד לטובת החדש.

יופי. נהננו מקישקושים ועכשיו מוסיקה!

 Mahler : Symphony no.2 London Symphony Orchestra, dir. Georg Solti

כשאני בוחן רמקול על מוסיקה קלאסית סימפונית מורכבת כמו זו, אני תמיד מתחשב במחירו, גודלו ובמגבלות הבסיסיות שלו, במיוחד כאשר מדברים על הרמקולים זולים. הצליל הראשון שבקע ממנו כבר לימד אותי שמדובר בליגה אחת מעל מחירו. הבסים שלו, שבדגם הקודם היו החסרון הבולט של הרמקול הזה, קיבלו זריקת אנרגיה הנדסית שהפכו את הרמקול לכזה שאפשר להגיד עליו בביטחון ״הופהה, יש לו בס!״ ולזה נוסיף את המידבס שהופכים את הקונטרבסים לא רק לכאלה שיורדים נמוך, אם כי יורדים יפה וברור. גם שאר כלי הקשת כמו כינורות, ויולות וצ׳לו שיחד מסדרים לנו כבר ספקטרום רחב של תדרים לבחון אליהם, נשמעים פשוט נהדר. תקבלו פרופורציות נכונות בין הכלים, הרזולוציה מרשימה והדינמיקה, ביחס לרמקול קטן, מרשימה מאוד. אבל מה שכן עושה כאן הבדל משמעותי זו הבמה. אם אז, בדור ההוא, ב-2007 לספירה, נרשמה במה ענקית אבל לא ממש מסודרת, מישהו שם ישב וחשב, תיכנן והינדס, התאים יחידה כזו שלא רק הצליחה להשאיר את הבמה הענקית במקומה הראוי, הוא גם הצליח ממש לפקס אותה. זה אומר שהבמה נותרה גדולה, אבל עכשיו אפשר לרשום שהיא גדולה ומסודרת. התוצאה פשוט מעולה, ואפשר להגיד שזה הרמקול הקטן ביותר שנתקלתי בו שהצליח אשכרה לנגן מוסיקה קלאסית סימפונית ובגדול.

Ben Webster stormy weather

מה שחשוב לי במוסיקת ג׳אז זה לא רק הביצועים, זה גם איך הצליל מוגש. וכאן, כמו במוסיקה קלאסית, המטרה שלי היא לקבל משהו שלא באמת קיים בחלל שלי – הרכב מוסיקלי אמיתי – חי. אז אחד הכלים הקשים ביותר לשיחזור הוא הפסנתר, ובמקרה הזה הוא משוחזר לא רע. שמעתי טובים יותר, משכנעים יותר, אבל ברמת המחיר הזו מדובר בתוצאה מעלפת. כלי הנשיפה נשמעים נהדר. מאוד טבעי, מהיר, מדויק, מפורט ועוד כל מיני סופרלטיבים כאלה של אודיופילים. אבל יש בו משהו אחד נוסף והוא הגודל. זה לא גדול מהמציאות (אוי ואבוי) אם כי בגודל הנכון לטעמי. לזה תוסיפו את היחידה המהירה הזו, וקיבלתם מתכון מרשים לשיחזור כלי נשיפה. מאידך, הייתי רוצה עוד כמה קילוגרמים בפסנתר. רגע, שלא תתפרעו, רזה זה לא, אבל עוד כמה שווארמות ואקבל את המשקל הנכון. בסולו, הקונטרבס מקבלים צליל מאוד ברור, מאוד מגובש, מפורט ומלא יחסית. בואו נגיד שתצליחו בקלות לסחוט את התווים של סולו הקונטרבס אם זו המטרה שלכם – וזה הישג חברים, הישג מכובד מאוד.

עכשיו ניגע בחוויה עצמה. מוסיקה כזו, בימים קרים, יכולה לסדר לכם בקלות תחושה של בר מעושן, מריח סיגרים וקוניאק בניו אורלינס. והרמקול הזה יודע לעשות בדיוק את זה כפי שמעט רמקולים מצליחים. לשחזר לכם תחושת מעורבות גבוהה מאוד.

manowar warriors of the world

בואו נישאר באמריקה. נעשה סיבוב קל לאיזה פארק גדול, נזרוק שתי גיטרות חשמליות עם דיסטורשיין מוגזם, אחת מלווה ואחת לסולו, בסיסט אחד שכל מטרתו היא להיכנס לכם בבטן, מתופף כועס על ספידים וזמר אחד, שעדיין לא הגיע למסקנה שצריך להתבגר וקיבלתם את להקת המטאל ששברה את שיא הדציבלים. ועכשיו הרמקול המסכן צריך להתמודד עם התוצאות של המטורפים האלה? כן, ברור. בשביל זה אנחנו פה. והנה, הפתיח מסדר לנו תוצאה לא רעה כלל. אבל הזמר יחד עם יתר הכלים, עושה לרמקול הזה קצת כואב ביחידה. ברור, אפשר להנמיך ולהחזיר את הרמקול למקום נוח, אבל מי שומע מוסיקת מטאל בווליום של בית הקשיש? אף אחד! אז זו כבר בעיה של הרמקול, והוא הופך להיות בעיה גם לחובבי מטאל. אז אם אתם כאלה, ורעש גדול שישמור על דינמיקה מושלמת זה הקטע שלכם, שחררו, הרמקול הזה לא אוכל את זה.

Giuseppe Verdi "Il Trovatore" Pavarotti, Sutherland, Wixell, Horne, Ghiaurov, Bonynge 1976

יאללה, נסגור את הפינה הזו עם קולות אדם. לטעמי הוא אמור לשחק אותה בגזרה הזו, ואני לא טועה, ברור שלא, כי אני כותב את הכתבה בדיעבד (רק שיהיה לכם מידע מבפנים לפעם הבאה). וזה רבותיי, אחד הרמקולים הזולים הטובים ביותר לטעמי בשיחזור קולות אדם. יחידה קטנה ומהירה, תיבה מעולה, פיזור צליל ״וואו״ ופרטים רבים (כולל ניואנסים כאלה של ״היי אנד״). פברוטי חי על הבמה, ממש חי, איזה כייף, איזו חוויה, איזו הולוגרפיה! פשוט ומעולה. התיכנון של הרמקול הזה, ואופיו הרגוע והעוטף, מסדר לנו את פאברוטי וחבריו בשיא הדרם, היי אנד אמיתי, אבל ממש!

נקודות ציון

התאמה לחללים

אם את הדור הקודם הייתי מייעד לחללים קטנים, הרמקול הזה כבר מסוגל לנגן בחללים גדולים. ונעשה רגע סדר. הדור הקודם הסתדר לא רע בחלל של 16 מ״ר, החדש ינגן בנוחות בחלל של 20 מ״ר (זה הבדל גדול רבותיי).

העמדה ומיקום

שימו לב! כל רמקול שמנגן לכל הכיוונים מאוד רגיש ל״מעצורים״ באחד מהצדדים. זה אומר שאם מאחורי אחד מהם ישכון לו בגאווה אגרטל קרמיקה שהסבתא של הסבתא קיבלה ממלך מרוקו (כי הסבא היה הזמר שלו) אז אנא מכם, עשו לאגרטל טקס מעבר למקום אחר. מדוע? משום שהוא, האגרטל המרוקאי המכובד ישמש כמקפצה לצליל שעלולה להפר את האיזון של במת הרמקול. לכן, תנו להם תנאים כמה שיותר סמטריים.

התאמה למגברים

הנתון הזה, של 85 דציבל ברגישות, עלול להטריד אודיופילים. שהרי נתון כזה אומר שצריך מגבר ברמת רמבו בשביל שינוע. במציאות, וזו הסיבה שנתונים לא ממש מרשימים אותי, הוא ינוע גם עם מגבר של 50 וואט לא ממש אימתני בזרם שהוא מפיק, ואפילו בקלות. עם זאת, הוא מאוד שקוף, ולכן אלקטרוניקה טובה מאוד תביא אותו ליכולות כאלה שאפילו חובבי האולטרה היי אנד ירגישו נוח עם השילוב.

סיכום

אז לא. זה לא עוד רמקול בסבך הרמקולים הקיימים בשוק. רובם המוחלט מנגנים קדימה, זה מנגן כלפי מעלה. רובם המוחלט כיווניים, זה רב כיווני. או שנגיד את זה במילה אחת – זה רמקול שונה, אחר, שמאתגר את כל מה שאנחנו מכירים על שיחזור צליל. יש בו כמה דברים שמאוד אהבתי וכמה דברים שפחות. אז מה פחות? פחות אוהב את העיצוב הזה. הוא נראה לי מוזר מדי. אבל זה רק בגלל שאני קצת (אולי הרבה) עושה את החטא הגדול ביותר של כתב אודיו – שמרן. אבל מבטיח לכם שהקטע הזה שאני לא מאוהב בלוק שלו כרמקול, לא השפיע על מה שאני שומע. מאידך, כמוצר עיצובי בבית, שמעו לי, הוא פשוט סופר מיוחד. אז אחרי שהתייחסנו למה שאני פחות אוהב בו נסכם את עניין איכות הצליל.

אני מתחיל בחלק הזה שיביא תגובות בסגנון ״טוב, ברור שיהיה חזק שם״ ואני מדבר על תלת מימדיות. הצליל התלת מימדי הזה ששמור לרמקולים מאוד מאוד מאוד (ועוד כמה מאוד) יקרים. אז בשביל לעשות את זה בזול, החליטו המהנדסים בחברה להתפלסף ולזרוק את הצליל לכל מקום (כמעט) חוץ מלזרוק לפנים. זה אומר למעלה, לכל הצדדים ואפילו למטה (כי אין ברירה). וזה מסדר לנו הקפצות של הצליל מהקירות, מהרצפה ומהאגרטל שהאישה החליטה לתקוע מאחוריהם. ולכן, סביבת האזנה סימטרית (כמה שיותר) היא הכרח. וכשהיא כזו, כמו אצלי, קשה מאוד לגלות שיש רמקולים בחדר. הצליל מגיע מכל כיוון שרק ניתן להעלות על הדעת. מפל מוסיקלי, קיר ענק של צלילים מרמקול צנוע מאוד במימדיו.

בתחום התחתון גם אינו לוקה בחסר. אני מוכרח להודות שהדור הקודם קצת סבל בגזרה הזו. התחום התחתון היה טוב למדי אבל מאולץ, מתקשה – על הקצה. הדור החדש הושיב את בונה התיבה בכסא עוד כמה שעות בשביל להביא את התוצאה הזו בגזרה הנמוכה. התחום הגבוה גם שופר. יותר פרטים ממה שזכרתי, הרבה יותר, ומשהו בבמה הענקית הזו, שבזמנו בדור ההוא של פעם, פספסה לא מעט פוקוס ותמונת סטריאו, הפך למשהו מגובש יותר, ברור הרבה יותר, ״נכון״ יותר. זה כבר לא בא רק משום מקום כמו אפקט מרשים שאחרי כמה דקות מתחיל לשעמם, זה כבר עושה מוסיקה משום מקום, וכשיש מוסיקה אמיתית, זה כבר לא יכול לשעמם.

שורה תחתונה: הפלנטס החדש טוב יותר מקודמו, בהרבה! והמחיר? המחיר לא ממש השתנה. לטעמי עסקה מעולה.

מחיר: 6,500 ש״ח

אחריות ושירות: מאסטרו אודיו