קהילת ה-DIY בישראל - פרק ראשון: בנצי גלעד

שבת בוקר, אני מדבר עם אלדר שמואלי המכונה ״השניצל״, מאושיות האודיופילים בישראל, חשבנו לקפוץ לבריכה. בהגיעי לאלדר, הבחור יורד עם שני טוויטרים, אחד מהם תקול ויחד אנחנו הולכים לתקן אותם. כך אני מוצא את עצמי בביתו של בנצי גלעד, אדם שאינני מכיר, עם שני טוויטרים לבוש בבגד ים. את אלדר אני מכיר הרבה שנים, חבר וסוג של מורה אודיופילי. אלדר כפי שיודעים רבים בנה רמקולים, הלחים כבלים, שידרג מגברים ושרף דרייברים עוד כששמעתי במערכת משולבת מתוצרת aiwa. הרבה כבלים בנינו יחד, רוב הכבלים אצלי תוצרת עצמית כאשר אלדר בונה אותם ואני מזרים לו קפה, מה שמכונה עבודת צוות. יש משהו מאוד יפה בעיניי במערכות עם מרכיב כזה או אחר של DIY, כזה שמראה על אהבת התחום. בנוסף, בדרך כלל מדובר באנשים שלומדים ומעמיקים, בעלי כישורים שונים ומגוונים שאינם קיימים אצלי, כגון עבודה עם הידיים, דיוק וירידה לפרטים. אצלי לאחר שלב הסקרנות הכל נעצר.

קצת על בנצי...

פגשתי את בנצי גלעד בביתו שבשערי תקווה, כבר בכניסה הבחנתי באהבתו לאמנות ומוסיקה. בדרכנו לאולם הסאונד המטופל לעילא, חלפנו ליד פסנתר, צ'לו ותמונות פרי מכחולו... התרשמתי מהרמקולים שתיכנן ויצר.

מאחורי בנצי קריירה ארוכת שנים באלקטרו אופטיקה ושיתופי פעולה עם אלאופ, אלביט ו-Tata ההודית. המכשירים שתיכנן וייצר משרתים את צה"ל ונמכרים בעולם. בנצי שותף לפרס ישראל בפיתוח מכשור מדויק לחיל האויר. הרמקולים שיצר בשנים האחרונות הותקנו במעבדות שמע בבתי החולים איכילוב, מאיר ואסותא ומהווים רפרנס לטובת בדיקות שמיעה והתאמה מדויקת של אוזניות שמע למבוגרים. בנוסף בהיותו יוצר בוטיק לרמקולים פלנריים בטכנולוגיית ריבון, ייצר בנצי ליין רמקולים אודיופילים במבחר גדלים. בנצי מייצר דרייברי ריבון ללא חיסכון בחומרים ועלויות לטובת חווית סאונד מדויקת מרגשת ואותנטית.

חדר האזנה

חדר האזנה של בנצי מלבני וגדול באזור 6*4 מטרים. החדר מטופל אקוסטית באופן כבד ללא הדהודים ושקט מאוד. הרמקולים ממוקמים בערך שני מטרים מהקיר האחורי, ספת האזנה ממוקמת באמצע החדר ללא קיר צמוד בגב המאזין. את קירות החדר מסתירים מדפים העמוסים בכל טוב מוזיקלי, תקליטים ודיסקים שונים עד כדי מצב שלא רואים קירות חשופים. את הרמקולים דחפו זוג מונובלוקים שפופרתיים של מנלי שעברו מודיפיקציה ודוחפים 150 וואט בקלאס איי. קדם מגבר וסידי של VTL השלימו את שרשרת ההגברה והמקור הדיגיטלי. באנלוג כיכב פטיפון, איך לא, מתוצרת עצמית שישב על קונסטרוקציה שנראית כמו התשתית של מגדל עזריאלי. הזרוע לינארית של Clearaudio הראש של גיימס בונד מדגם Goldfinger.

הרמקול בפיתוח

הרמקולים שכרגע בפיתוח הם ריבונים בגודל בינוני-גדול בגובה מטר עשרים. כל רמקול מורכב משני חלקים' הראשון מלבני בגודל 35*120 (המחולק פנימית לשלושה איזורי ריבון שונים) מפיק תדרים מ-40Hz-100Hz. החלק השני צר וארוך בגודל 12*120 אחראי על הפקת התדרים עד 18Khz, ובעל מנחה תדר לשליטה בפיזור. הריבונים עשויים מנחושת טהורה למיקסום המוליכות. על הריבון מוצמד המיילר, המהווה בעצם את המשטח הרוטט המפיק את הצליל. הרמקול עובד בשיטת push-pull עם מגנטים בשני צידי הריבון. לרמקול אין קרוס מה שאומר שכל שטחי הריבון מקבלים את כל התדרים. אז איך הפקת התדרים נשלטת אתם שואלים? ובכן התשובה היא על ידי שליטה בצפיפות הריבונים, עובי המיילר והמתיחות שלו. על פי בנצי לרמקול עיוות מקסימלי של עד אחוז אחד.  

האזנה

הסשן נמשך כשעה שבו שמענו קטעי הדגמה, לא בהכרח אודיופילים, המכסים מנעד סגנונות מוזיקלים ועומסי כלים שונים. קול אנושי, לייט ג׳אז מיעוט כלים, ביג בנד ומוזיקה סימפונית. הדבר הראשון שהכה בי הוא הצלילות של הרמקול וההפרדה. הרמקול מפיק צלילים בין הצלולים שנתקלתי בהם ועדיין מפיק סאונד עשיר וניטרלי. אין פה טריק וויסינג במטרה להרים גבוהים באופן מלאכותי לקבלת תחושת פירוט מזויפת. הרמקולים מנגנים נהדר ועשיר בכל התדרים, צליל שקוף ומאוזן עם משקל ועומק. הסאונד גדול כיאה לרמקולים מהסוג הזה, הבמה גדולה כאשר הצליל מאוד מפוקס ומדויק ללא פשרות. קטע קונטרבס שנוגן היה עמוק ומדויק. מי שרוצה תוספת באס לקולנוע בייתי יכול להוסיף סאב אולם אני לא הרגשתי בנחיצותו. לבס היה מספיק דיוק, מהירות ומשקל ללא תןספת סאב. יש לציין שהחדר מטופל אקוסטית באופן יסודי וחסר הדהודים, בין החדרים היותר טובים ששמעתי. הגבוהים מפורטים מאוד, עדינים ואף פעם לא צורמים.

הרמקול עדיין בפיתוח ולכן בנצי השקיע את כל מרצו בפיתוח הדרייברים עצמם. הגימורים כרגע הם מסגרות עץ DIY שכנראה לא הייתי מכניס אליי לסלון. מי שיתעניין ברמקולים האלו יוכל לעבוד מול בנצי על גודל שיתאים לחלל ההאזנה וכמובן לייצר גימורים ללא פשרות. 

כעבור שבוע

טלפון ״מה נשמע״ סטנדרטי ומצאתי את עצמי אצל אלדר בסשן עם הרמקולים של בנצי שעמדו על סטנד מאולתר ומוקמו בצמוד אל האלבדו הענקיים. חוברו אל האנטמים קלאס די. בסלון של אלדר התארחו דני בכור (הבעלים של Audio Extreme, חנות סטריאו היי אנד יד 2 הטובה ביותר בישראל), אנוכי וכמובן בנצי שהעמיס את הרמקולים במכונית ספורט כלשהי. כמובן מתחילים סשנים השוואתיים. האלבדו נשמעו מפורטים יותר ביחס אל הפרוטוטייפ האלקטרוסטטי, שהציג מיד מלא יותר וסאונד חם יותר. כל זאת ללא RC בשני המצבים, עקב חוסר זמן לכייל את החדר לפני כל האזנה. בנצי הביא איתו איזה זוג אלקטרוסטטים נוסף בגודל של חפיסת קלפים וחיבר במקביל אל הגדולים כך ששניהם ניגנו יחד.

מימין לשמאל: אלדר שמואלי, בנצי גלעד ודני בכור

הסאונד קפץ רמה עם גבוהים צלולים ונהדרים. דני בכור נתן את עצותיו מנסיון של שנים עם אלקטרוסטטים למיניהם (מובא את מגנפאן) וסיימנו את המפגש שמחים וטובי לב. מאז בנצי כבר הכניס עוד כמה שיפורים לרמקול בעקבות הניסוי עם האלקטרוסטטים הקטנים, שמח לתרום את תרומתי הצנועה בתור נסיין אודיופילי לשירותו של בנצי. 

לסיכום

יצאתי מביתו של בנצי נפעם, גם מהרמקולים אבל בעיקר מהידע, האופי ומרצו של הברנש. כמה כיף לראות ישראלים בעלי תושייה  ו-Forward Thinking הפועלים בתחום האיזוטרי שלנו, ועוד בתקופה המזופתת שאנחנו נמצאים בא בשנה האחרונה. בנצי, המגיע ממקום של אהבה לאמנות ומוזיקה, משתמש בידע ההנדסי הרחב שלו לבנות רמקולים אודיופילים נהדרים ממש, המעצימים את חווית האזנה למוזיקה. ובתקופה הזו, מה כבר צריך הבן אדם?