Chord Mojo - ביקורת DAC ומגבר אוזניות

ביקורת DAC משולב מגבר אוזניות: ה- Chord Mojo הוא מכשיר קטן המיועד לחיבור למחשב וגם לסמארטפון. האזנו לו והוא מציע איכות צליל מיוחדת בהחלט ותוצאה מוזיקלית לאוזן.

ה- Chord Mojo הוא ממיר משולב מגבר אוזניות, בגודל של קצת יותר מקופסת גפרורים, מיועד לחיבור למחשב או לטלפון אנדרואיד / אפל. המכשיר הפך להיות אחד המדוברים בקטגוריה ברחבי העולם האודיופילי ומאוד מסקרן לבחינה. המוג'ו לא מיובא לישראל, אך בעזרתו של איש נחמד מאוד בשם סרג' בזרוקוף שהשאיל לי את המכשיר שלו, זכיתי להאזין לו במשך מספר ימים.

אחד הדברים הראשונים אותם אנחנו – חובבי התחום מחפשים הוא באיזה רכיב DAC מדובר. יש בנמצא לא מעט רכיבים ידועים, בין אם מדובר במשפחת ESS Sabre, סירוס לוג'יק או חברות אחרות ולכל מותג יש עדת מעריצים או שונאים שמבלים לא מעט שעות בוויכוחים אינסופיים. ה- Mojo, לעומת זאת, אינו מציע רכיב גנרי מדגם ידוע אלא מכלול חומרה ותוכנה שפותח לפי הצהרת החברה In House ("בבית"). בכל מקרה, רכיב ה-DAC תומך בקבצי אודיו עד לאיכות מקסימלית של 768kHz/32bit כולל קבצי DSD 256.

המכשיר, כאמור, קטן (הרבה יותר קטן במציאות ממה שנדמה בתמונות), אבל כבד יחסית (180 גרם). הוא עשוי מתכת והגימור מוצק ומהודק ביותר. העיצוב לא ממש סטנדרטי - צורת לחצני השליטה אינה שגרתית בעליל: אלו הן גולות זכוכית שמסתובבות באופן חופשי על צירן אם נוגעים בהן עם האצבע. שני הלחצנים השמאליים שולטים על עוצמת הקול ובמהלך השימוש גיליתי שזה נוח להשתמש בהם, עם תגובה טובה ללחיצה ודיוק יחסי בקפיצות בעוצמות בין לחיצה ללחיצה. כאשר מגבירים או מחלישים את עוצמת הקול, משתנה בהתאם גם צבע הלחצנים. הלחצן הימני משמש להדלקה וכיבוי המכשיר.


לפני לא מעט שנים, נגן האודיו הראשון האישי שהגיע לרשותי היה הווקמן המקורי של סוני, הוא הציע יציאה לשני זוגות אוזניות. מאז נגני המוזיקה הפכו לפחות חברתיים והציעו כסטנדרט רק יצאה אחת. ה- Mojo מכשיר את החברתיות למוזיקה ומציע שוב שתי יציאות אוזניות, מסוג 3.5 מ"מ. החברה מצהירה שאפשר לחבר למוג'ו אוזניות עם התנגדות שנעה בין 8-600ohms וכי המגבר מסוגל "להגביר כל זוג אוזניות בשוק חוץ מאלקטרוסטטיות".

בגב, אפשר למצוא שני חיבורי מיקרו USB כאשר האחד מיועד לטעינת הסוללה (עם נורית בקרה) והשני מיועד לקבל את האודיו מהמקור (מחשב או טלפון). בנוסף, ישנה כניסת אודיו אופטית ועוד אחת "מיני" קואקסיאלית (3.5 מ"מ). המוג'ו יכול להטען מפורט USB אשר מסוגל לספק 1 אמפר. המכשיר פועל רק על הסוללה (להבדיל ממכשירים כמו ifi iDSD micro אשר יכולים לקבל גם את הזרם ישירות מהמחשב למרות שיש להם סוללה). אפשר לטעון את הסוללה גם במקביל להאזנה כאשר האודיו מגיע דרך חיבור ה-USB השני, אבל זה בהחלט מגביר את החום אותו פולט המכשיר (החום מורגש ולפי פידבקים ממשתמשים ברשת זו תופעה מוכרת).


שתי גולות הזכוכית השמאליות, שולטות על עוצמת הקול והן מציגות צבע מתחלף אשר אמור לשקף את עוצמת הקול שנקבעה. הזהרו עם העניין הזה ועד שלא תדעו לזהות בדיוק איזה צבע מציינת כל עוצמת קול, מומלץ להחליש למינימום (צבע חום), אחרת תקבלו מכת קול באוזניות שלא ציפיתם לה...

לחצן הדלקת המכשיר משנה גם הוא את צבעיו, זאת בהתאם לסוג אות האודיו שעובר דרכו, החל מצבע אדום לקובץ 44kHz דרך כחול לקובץ 192kHz ועד לסגול בהיר לקובץ 768kHz. קבצי DSD יזוהו בצבע לבן. לחיצה רצופה על שני לחצני הווליום יחדיו בעת הדלקת המכשיר מכניסה אותו למצב של עוצמת קול קבועה עם יציאת 3V במטרה לחבר אותו אל מגבר אוזניות. גם במצב הזה, האות עדיין עובר דרך מעגל ההגברה כך שלא ניתן לעקוף אותו לגמרי גם כאשר משתמשים במכשיר במצב DAC "בלבד".


מלבד זאת, המוג'ו חף מאפשרויות כיוונון נוספות: אין פילטרים שאפשר להפעיל או תוספת בס / הרחבת במה / שינוי גיין כפי שאפשר למצוא במכשירים מתחרים כגון ה- idsd micro. המוג'ו הוא בבחינת "חבר והאזן". עבור ניגון בתצורת ASIO או DSD, יש להוריד דרייבר מאתר חברת CHORD, לא נתקלתי בבעיות בעניין זה עם חלונות 10.

מבחן האזנה

לא לקח הרבה זמן להבין על מה "הרעש" החיובי שנוצר סביב המוג'ו – בטח ביחס למכשירים אחרים באותה קטגוריית מחיר: יש כאן הפרדת הצלילים מצויינת, המכשיר חושף ניואנסים קטנים במוזיקה ומוציא את הריאליזם בהקלטה אל המאזין. הטונים הגבוהים, תדרי מיד ונמוכים ברורים וצלולים מבלי להיות בולטים על חשבון חלק אחר מהטווח. המיד צלול ולא אנליטי מדי. בשורה אחת: זה מסוג המכשירים שמערב אותך במוזיקה.

דבר ראשון שמרגישים / שומעים אותו מיד הוא רקע שחור מוחלט: אין Hiss או Hum או כל רחש אחר בלתי רצוי. בשיר On Every Street של דייר סטרייטס ההצגה מצויינת – תלת מימדית והשקט / שחור בין הכלים מאפשר "לראות" כל אחד מהם ולהאזין לו. קולו של מארק קנופלר נוסטלגי, יש בו משהו חם (וממש לא במובן ה"חם מעומעם") ומחוספס. הגיטרות מנגנות סביבו וכלי ההקשה מופיעים במרחב הרחב יותר. התופים – כאשר מצטרפים הדוקים וגם כאשר הכל הופך למקהלת גיטרות ותופים, הכל נשמר במקומו ולא מתפזר והולך לאיבוד.

פריטת הגיטרה בשיר נוסף של אותה להקה – Going Home נשמעת כל כך ברורה וחיה – מבלי לצרום לרגע אחד, עם נוכחות תלת מימדית בחלל. בהמשך מצטרפים צליל סינטיסייזר, גיטרות נוספות וכלי נשיפה – לכל אחד מהם מיקום על ציר האמצע או מעט מימינו או שמאלו וכאשר המנגינה תופסת תאוצה והתופים דופקים, זה גורם לך להגביר ווליום ולהסחף לתוך המוזיקה. כאשר השיר מסתיים בפתאומיות יחסית, נותרים למשך זמן קצר רסיסי צליל מצילות ותופים שדועכים וגם כאן בזכות הצלילות אפשר לעקוב אחר הדיעה במדוייק. ובכלל, ה- Chord Mojo מסתדר מצויין עם גיטרות – גם בפתיחה של Wish You Were Here (איכות 96kHz/24bit) הוא מעביר אותן באופן שהוא מדוייק, אבל מעבר לכך גם נשמע נכון וחי מאוד.

בשיר Across the Lines, קולה של טרייסי צ'פמן מופרד בצורה יפה מאוד משאר הצלילים, קולה ברור, חד ולא מנופח, בפזמון צלילי הבס עוטפים אותך בצורה מענגת. ה- Mojo מצטיין בהפרדת צלילים וכלי המוזיקה השונים, הן במרחב והן בהגדרה הסונית שלהם – לכל כלי ניתן הכבוד שלו והוא מובחן מהאחרים.


באותם ימי הבדיקה, היה אצלי עדיין דגם ה- Dragonfly Red. מדובר על מכשיר בעלות של חצי מחיר ופחות מה-Mojo, אבל עדיין סיקרן אותי להשוות בין השניים. ה- Red מציע הצגה קדמית יותר לאוזן, כאילו שהצליל הכללי קרוב יותר למאזין, אבל גם שטוח יותר ביחס ל- Mojo. הכל נשמע קצת יותר כמקשה אחת ויש פחות "שטח ריק" בין הכלים / צלילים שונים. למשל, אפקט הרדיו החי שמופיע בערוץ ימין בתחילת הקטע Wish You Were Here של פינק פלויד (באיכות 96kHz/24bit) נשמע חזק וקרוב יותר ב-Red מאשר ב- Mojo, אבל הוא גם פחות מופרד "פיזית" מפריטת הגיטרה באמצע הבמה שממשיכה אותו. ה- Red נשמע יותר "קפוץ" והדוק, לעומתו למשל ה- Mojo בקטע If I Ever Lose My Faith In You של סטינג בהופעה של כריס בוטי אזי הקהל מופרד יותר ברעש שהוא עושה מקולות הבמה ויש תחושה אמיתית יותר של אולם הופעה. בסה"כ, ה- Red מספק חוויה מהנה בהחלט של המוזיקה, בחצי מחיר ופחות מזה של ה- Mojo, אבל הכל בפרופורציות ביחס למחיר. בשיר Broken Vow של כריס בוטי מההופעה בבוסטון, גם כאן ה-Red נותן הצגה קדמית / קרובה יותר של המוזיקה ומעט שטוחה יותר, כאשר קולו של בוטי יצא כמה פעמים טיפה מהטווח הנעים של הטרבל. אבל, יש משהו ב- Red שנותן מעט דינמיות או הדגשה על תדרי המיד בס וזה עושה אותו יותר "מקפיץ" במוזיקה שחורה כמו Funk עם הרבה גיטרת בס בניגון מהיר.

חוזרים למוג'ו: מוזיקה שחורה היא All about rhythm וחובבי ה-Funk הכבדים אולי יכירו את D Train. השיר Keep giving me love בהחלט קצבי ומקפיץ, כאשר ה- Mojo מציג אותו בצורה מדוייקת ביחס להקלטה ומפורטת כמה שאפשר עם צליל סינטיסייזר ברורים וחיים שמנגנים דואט עם קולו של הזמר, אבל גיטרת הבס וכלי ההקשה בלטו פחות כאן מאשר אצל ה- Red שבמקרה הזה נתן הצגה שיותר תואמת את רוח המקור במובן הדינמי והקצבי.

כפי שכתבתי מקודם ואני מדגיש שוב: יש תחושה של ריאליזם – אחת מהתכונות החזקות של ה- Mojo, גם כאשר מדובר בשיר פופ של להקת אבבא – Super Trouper אנחנו מרגישים את להקת הבנים והבנות כשהיא שרה סביבי באופן חי מאוד. אגב, השילוב של ה- Chord Mojo עם מגבר חיצוני לא תמיד היה מוצלח, עם מגבר ה- ifi iCAN למשל, התוצאה היתה "חמה" מדי, כך שנראה כי רצוי לשדך לו מגבר נייטרלי מאוד או עם גוון "קר" יותר בצליל. בשיר הזה, משהו בצלילות אבד (אם כי קיבלתי דחיפה בסעיף הדינמיות).


סיכום

ה- Chord Mojo הוא מכשיר מיוחד לטעמי, מעבר לפרמטרים המוכרים בהם אנחנו בוחנים ומאזינים למכשירים שאמורים לנגן מוזיקה, המוג'ו מצליח להעביר ניואנסים ולחשוף שכבות בהקלטה ובכך להציע חוויה מוזיקלית שהיא אמיתית יותר. למוזיקה עם קצב מהיר ודינמי, בחלק ממהקלטות, יכול להיות שמכשירים אפילו כמו ה- ifi iDSD micro או אפילו Dragonfly Red יתאימו יותר באופי שלהם. ככל שאיכות ההקלטה והקובץ משתפרים, כך גם משתקפת התוצאה: קבצי DSD נשמעו מלאים דרך ה- Mojo, בשרניים ומפורטים בצורה מענגת.

מגבר האוזניות שלו פועל ללא בעיה מיוחדת עם אוזניות כמו סנהייזר HD598 או HD700, אבל זו אינה "תחנת כח" שיכולה להניע כל אוזניה על כדור הארץ. יש משתמשים שהתלוננו על תצורת ההפעלה שהיא קצת בלתי שגרתית, אני לא מצאתי זאת כבעיה גדולה. חברת CHORD הצליחה להוציא כאן מוצר יחודי ועל כך מגיע לה בהחלט שאפו.

עדכון 24/12/16
מספר חודשים לאחר פרסום הסקירה, פורסם כי "סטריאוסקופ" מתל אביב החלה בייבוא מוצרי חברת Chord Electronics לישראל.
מחיר בישראל: 2,780 ש"ח.

מחיר בחו"ל (לפני משלוח, מיסים וכו')
אנגליה: 400£
ארה"ב: 600$