קיימות בעולם האלקטרוניקה הבידורית
מחד, מגפת הקורונה והמלחמה באוקראינה השפיעו לרעה על אורחות חיינו: מיליוני מתים ברחבי העולם, בעיות בשרשרת האספקה, פגיעה ביציבות שוק התעסוקה, מחסור בחומרי גלם וסכנת רעב במדינות שלמות ברחבי העולם, מאידך גם דברים טובים קרו: המודעות למשבר האקלים ולקיימות התחזקה וכעת יותר ויותר גורמים יוזמים בעצמם צמצום של "טביעת רגל פחמנית" במוצרים ושירותים שהם מספקים.
מהי "טביעת רגל פחמנית"? למעשה, כל דבר אותו אנחנו עושים או צורכים, מייצר "טביעת רגל פחמנית" כלשהי. נוסעים ברכב? רואים טלוויזיה? רוכבים על אופניים חשמליים? מתפילים מים? כל אלה משחררים פחמן דו חמצני או מתאן לאטמוספרה וגורמים לכך שייווצר "אפקט חממה" שגורם לעליית הטמפרטורה בכדור הארץ.
עלייה של מעלות בודדות עשויה להכחיד מיני בעלי חיים או למזג אוויר קיצוני שיגרום למגיפות, לאובדן חיי אדם ולנזק חסר תקדים לרכוש. האנושות מנסה להתמודד עם עליית הטמפרטורה בכדור הארץ וקבעה יעדים לצמצום פליטת גזי חממה ב-45% עד לשנת 2030. אגב, היעד של ישראל הוא צמצום של 27% בלבד (יעד נמוך ולא מספק). המודעות למשבר האקלים לא פסחה גם על תחום האלקטרוניקה הבידורית כשחלק מהחברות כבר החלו לפעול כדי לצמצם את "טביעת הרגל הפחמנית" של מוצריהן. כמו כן, הצריכה האנושית המאסיבית מייצרת כמויות אדירות של פסולת אלקטרונית.
לפי ה-Global E-waste Monitor, בשנת 2019 נוצרו ברחבי העולם כ-54 מיליון טונות של פסולת אלקטרונית. מתוכם רק 17.4% מוחזרו כהלכה, זאת אומרת ש- 83% הושלכו לאתרי פסולת שאינם ממחזרים דבר שיגרום לחלחול רעלים מזיקים לתוך האדמה. מתוך רצון להתמודד עם הנזק שגורמת האנושות לכדור הארץ ולעצמה, התחזקה בשנים האחרונות תפישת ה"קיימות", Sustainability.
קיימות היא מונח רחב אך במילים פשוטות משמעותה היא שעל חברות לייצר סחורות ושירותים בדרכים שאינן משתמשות במשאבים שאיננו יכולים להחליף ושאינן פוגעות בסביבה בדרך אחרת. הקיימות נוגעת בתחומים רבים: בצריכת האנרגיה, בחומרים בהם משתמשים, בפליטת החומרים, במחזורם ובשימוש בהם. לכאורה, אין קשר בין אודיו וקולנוע ביתי לבין קיימות. לא מדובר בעגבנייה מרוססת בסופר או ברכב מונע בנזין עם אגזוז מזהם, אך כשצוללים אל השלכות הייצור והצריכה של מוזיקה ווידאו באלקטרוניקה הבידורית, למדים שגם לתחום זה יש נגיעה עמוקה לקיימות וגם פה ניתן לייעל ולשפר.
במאמר זה אסקור כמה תחומים בעולם האודיו והקולנוע הביתי המייצרים בעיה ומחפשים פתרון, בנפש חפצה.
סטרימינג - לכאורה, סטרימינג מרגיש כמו פתרון ירוק לחלוטין: לא מדפיסים דיסקים או תקליטים, לא חוברות, לא משנעים סחורות ונראה שהתקדמנו, אך בפועל המציאות שונה לחלוטין. בעולם הסטרימינג צריכת האנרגיה מתחלקת בין האחסון וה"הזרמה": האחסון צורך כ-1% וההזרמה צורכת 99% מהאנרגיה, איך זה לעומת ניגון מ-CD? אחרי האזנה של 27 פעמים לאלבום מסוים, ה-CD הופך לכדאי יותר מבחינת קיימות, זאת אומרת שמשאבי ההזרמה פולטים יותר פחמן מעלות הייצור והשינוע של CD.
בוידאו המצב קשה אף יותר וצפייה בסרטון של שעה ביוטיוב צורכת כ-55 גרם פחמן דו חמצני, לא מן הנמנע שהשנה יהיה חם יותר בעיקר בגלל שהבן הקטן שלי חרש על הסדרה הנודעת "עולם היורה - מחנה הקרטיקון". חשוב להבין שלעומת "העולם הישן" שבו מקור אחד היה משדר לצרכנים רבים (משדר רדיו, לווינים), בעולם האינטרנט בהרבה מהמקרים כל מקור משדר לצרכן מידע פרטני בנקודת זמן ייחודית, מה שמגדיל את צריכת האנרגיה פי כמה וכמה. אחת הדרכים להתמודד עם צריכת האנרגיה המטורפת של הסטרימינג היא הפחתה של משקל קובצי המקור. אחת החברות שפועלת לממש את היעד הזה היא חברת MQA - החברה נוסדה על ידי בוב סטוארט, נוירולוג שמתמקד בהבנה של הדרך בה אנחנו שומעים.
סטוארט חיפש לפתח פורמטי אודיו שישמרו על האיכות אך יתפסו רוחב פס קטן יותר באופן משמעותי והתוצאה הייתה MQA, ראשי תיבות של Master Quality Authenticated. כלומר פורמט המאושר על ידי האמן או המפיק המוזיקלי כנאמן למקור וכזה שאינו מעוות את כוונת היוצרים. המטאפורה של סטוארט ל-MQA הייתה אוריגמי: הוא "מקפל את הנייר" בכמה שלבים עד שהוא מגיע לתצורה שהמקודד שלו מזהה ויודע "לפרוש את האוריגמי" ולהבין "מה הייתה הצורה המקורית של הנייר". ה-MQA יכול לחסוך עד כ-60% בגודל הקבצים.
חומרה - בשנת 2006 נכנסה לתוקף באיחוד האירופי ה"הנחיה להגבלת חומרים מסוכנים" - R.O.H.S, אמנם מדובר בהנחיה ולא בחוק, ובפועל כל חברה יכולה לבחור כיצד היא מיישמת אותה. אחת החברות שבחרו להתייחס לנושא ברצינות עוד מתחילת הדרך, הייתה חברת NAD. הם חתרו לצריכת אנרגיה מינימלית (0.5W) כשהמוצרים במצב Standby, הם פעלו להגדלת הנצילות האנרגטית ברסיברים ובמגברים ואפילו הגיעו לצריכה הנמוכה בכ-50% ממגברים אחרים בעלי אותו הספק. NAD פועלים לשימוש בחומרים ממוחזרים, שואפים להפחית שימוש בשבבים ומפתחים אפשרות לעדכון קושחה (Firmware) ותוכנה במטרה לשמור על המוצרים רלוונטיים לאורך שנים.
חברת סמסונג שמה דגש גדול על קיימות ומאזכרת את הנושא בהשקת הליינים החדשים שלה בכל שנה. השנה הודיעה סמסונג כי היא פועלת להפחית פליטות פחמן בתהליך הייצור של ה-Neo QLED ולהגדיל את השימוש בפלסטיק ממוחזר פי 30. כמו כן, שלט הטלוויזיה החדש של החברה לא יעבוד על סוללות אלא ייטען מקרינה סולארית ומגלי ה-WIFI של הראוטר הביתי או המשרדי.
גם סוני עושה מאמצים כבירים להשתמש יותר ויותר בפלסטיק ממוחזר במקום ב"פלסטיק בתולי" (כזה שלא השתמשו בו קודם). סוני שואפת להפחתה של כ-10% בכמות הפלסטיק הבתולי בשימוש למוצר (ללא האריזה).
הפלסטיק הממוחזר נופל מפלסטיק בתולי בכל מה שקשור לצבע, אקוסטיות ועיכוב בעירה. במשך למעלה מעשור סוני ניסתה לנצח את המגבלות האלה ובשנת 2016, אחרי אין סוף משחקים בתמהילי חומר ובניסיונות הצליחה החברה לייצר פלסטיק ממוחזר השווה בתכונותיו לפלסטיק בתולי. בתחילה היא הטמיעה רכיבים הכוללים פלסטיק ממוחזר במקרני הקול של החברה וכיום אנו רואים שימוש בפלסטיק ממוחזר גם במסכים ובמוצרי החברה האחרים. אחד המונחים שתפסו תאוצה בשנים האחרונות הוא Repairability, משמע, אפשרות לתקן מוצרים באופן עצמאי.
חברת מיקרוסופט מייצרת ערכת תיקון למחשב הלוח שלה Surface ואפילו אפל "הסנובית" מאפשרת לאנשים להיכנס ל"גן הסגור" שלה ומספקת הוראות וכלים ייחודיים לתיקון עצמי של האייפון 12 ו-13. לצעדים אלו תהיה השפעה גדולה על הדרך שבה יצרניות מתנהגות, ואנחנו יכולים לראות שסמסונג אמריקה מעודדת שוק של מוצרים מחודשים (Renewed) ואפל תומכת בשינויים חומרתיים למוצרים ישנים של החברה.
אוזניות - כשחושבים במונחי אנרגיה, אוזניות הן פתרון מצוין לצמצום צריכה: במקום להגביר חלל שלם בהספקים גבוהים, אנחנו מגבירים לתוך אוזניים במרחק אפס, בהספקים נמוכים מאוד, אך אליה וקוץ בה. כיום יש ביקוש גבוה לאוזניות אלחוטיות עם בטריית ליתיום פנימית ומגוון חומרים רעילים המרכיבים את אמצעי הקליטה והשידור של האוזניות.
אחד הסטרט-אפים הרלוונטיים שעושה חיל בתחום הוא Battery Resourcers מווסטר מסצ'וסטס, ארצות הברית. החברה פיתחה תהליך יעיל וידידותי לסביבה למחזור סוללות ליתיום-יון. כיום תהליך מחזור הסוללה מתחיל בפירוקה למרכיבים הכימיים הנפרדים שלה, הגישה של Battery Resourcers מאפשרת חידוש סוללות באמצעות סינתוז חומרים ללא צורך לפרק את הסוללה לגורמים. תהליך המיחזור החדש שפותח על ידי Battery Resourcers נותן זריקת עידוד לשימוש בסוללות נטענות כאמצעי למימוש קיימות, מקצץ בעלויות של ייצור תאי סוללה חדשים וחוסך אנרגיה בתהליך הייצור. הטכנולוגיה החדשה משחזרת 97 אחוז מהמתכות הכלולות בתא הסוללה, מאפשרת ליצור קתודת סוללה העולה 35 אחוז פחות מקתודה בתולית, מפחיתה את פליטות הפחמן בעת הייצור בכ-32% ואת צריכת האנרגיה ב-13%. מעבר להתייעלות אנרגטית יש יצרנים שעושים מאמץ הוליסטי לייצר אוזניות המתחשבות בסביבה, אחד השחקנים הבולטים בתחום הוא House of Marley המשתמש רק בחומרים בני קיימא במגוון מוצרי החברה.
המותג נוסד ב-2008 על ידי רוהן מארלי, בנו של בוב מארלי ומטרת המותג היא להמשיך את מורשתו של אביו: אהבה למוזיקה ולכדור הארץ. מגוון המוצרים של House of Marley כולל אוזניות ורמקולים עשויים מחומרים כגון במבוק וסיליקון ממוחזר וכל זה מבלי לפגוע באיכות הצליל והייצור.
יש כאלה שהרחיקו לכת עם הפתרונות ברי הקיימא שלהם, עוד יותר. אחד הכיוונים המעניינים הוא אוזניות מבוססות חומרים ביולוגיים. כך למעשה מיוצרות האוזניות של Korvaa, הן פותחו על ידי חוקרים בסטודיו המולטי דיסיפלינרי הסקנדינבי Aivan. בשלב זה מדובר באב טיפוס, אבל הן עשויות לחלוטין מפטריות ומחומרים ביולוגיים אחרים המודפסים בתלת מימד. אם פרויקט זה יעבור לייצור המוני, מדובר בפריצת דרך מרתקת. גם אם נצליח או ניכשל בצמצום פליטות הפחמן או במחזור הרכיבים, אין ספק שהקיימות מחלחלת פנימה אל תעשיית האלקטרוניקה הבידורית והעשורים המחכים לנו יהיו מלאים באמצעי מולטימדיה ייחודיים ומרתקים השונים בתכלית מהאמצעים אותם הכרנו במשך עשרות שנים.