התרשמות אישית מאחת ממערכות האודיו המושקעות, המרשימות והיקרות בישראל

תומר צין האזין לרמקולים של VIVID AUDIO מדרום אפריקה, מגבר הספק PLINIUS מניו זילנד, קדמגבר ופונו סטייג׳ לפטיפון Allnic Audio מדרום קוריאה ופטיפון ישראלי. אז איך נשמעה מערכת האודיו?

יצירת אמנות, הלחנת מוזיקה, התיישנות של יין, וויסקי ובורבון - כולם פרי הזמן מהתעברותם ועד סופם, מתגמלים סבלנות והתמדה. זה נכון גם לגבי סקירת אודיו משובחת רבת מרכבים ורכיבים.

הגעתי לחבר טוב ממרכז הארץ, שהוא רו"ח בהשכלתו, דירקטור בחברת ייעוץ גדולה ואודיופיל בכל גופו ונפשו כדי להאזין למערכת האודיו המרשימה שברשותו, בייחוד הרמקולים, תמיד גורמים לי לחזור ממנו הביתה עם פנים נפולות.

החבר מאוד סימפטי ונחמד, אנחנו נהנים מאוד מאותו סוג של מוזיקה ויכולים לדבר על אודיו שעות מבלי להתעייף. לאחרונה הוא החליף את קדם המגבר של פליניוס לקדם מגבר מנורות של ALLNIC, וזו סיבה מספיק טובה (נכון?) לבקר ולהאזין למערכת אודיו עם מוזיקה טובה.

פתיח

החבר מציין שהוא אוהב מוזיקה עוד מילדותו, בבית הוריו תמיד שמעו מוזיקה מתקליטים, במערכת שסבה סביב סנסוי סדרת 1000, המורכבת מ-5 חלקים.

המערכת ראשונה הרצינית שלו בתחילת שנות ה-90 הייתה סביב אודיולאב ("אמנון סאונד"), רמקולים פלאנרים / ריבונים Carver AL 3 Plus שנרכשו אישית בארה"ב, בימים בהם היבוא של מותגים אקזוטיים לארצנו היה מוגבל.

זו הייתה המערכת הראשונה שהייתה קפיצת מדרגה לעולם האודיו, עם הזמן לצד שדרוג שאר הרכיבים בהגברה של פליניוס ודיגיטל מבית PS AUDIO, שהביא עימו מארה"ב. בנוסף, היה ברשותו טורנס 160TD ("יגאל סאבו"), מה שהסב לו עונג והנאה מהתחום האנלוגי באותם ימים, כאשר תקליטים נראו כפריט היסטורי בעידן הדיסקים הדיגיטליים, שהלכו וגברו. כבר אז, הבחין בפוטנציאל הגלום בתחום האנלוגי, לא היה לו ספק שיגיע היום והציוד האנלוגי ישודרג.

מכאן התחביב רק הלך והתפתח, מה שהגביר את ההנאה מאלפי שעות האזנה למוזיקה. יש לציין, שחשיפה באותם ימים למותגים הייתה מוגבלת וזאת עוד לפני עידן האינטרנט. היכרות וחשיפה למותגים ולעולם האודיו באותם ימים, התבססה בעיקר על מגזינים. לשמחתו הוא שירת ביחידה טכנולוגית במרכז הארץ, שהכילה ספריה מקצועית ובין היתר הייתה מנויה למגזין AUDIO ו-Stereo Review (עליהם השלום). משם ההתעמקות בעולם זה החלה ותרמה לא מעט לתשוקה לאותם רכיבים שעד אז היו חלום בלתי מושג בארצנו הקטנה.

מאז, הוא התפתח ושידרג את הרכיבים במערכת האודיו, עד לאחרונה היה למעלה מ-20 שנים עם קדם / הספק של "פליניוס" ב-4 סטים שונים. הוא מתחבר לצליל של חברת פליניוס הניו-זילנדית ומוסיף: "יש לחברה הפרדת צלילים טובה מאוד עם נטייה לחמימות, כל זה בציוד טרנזיסטורי". 

המערכת הנוכחית שלו מורכבת מרמקולים גדולים רצפתיים VIVID Audio Giya 1 S2, שהחליפו דגם קודם וצנוע יותר של החברה ה-B1. החבר מתחבר לטעמו לאופי וחותם הצליל של החברה, לגודל הבמה, הפרדה גדולה והרבה ומוזיקליות. הוא מוסיף: "בשילוב עם מגבר ההספק של פליניוס התקבל אופי צליל אוורירי עם נטייה קלה לחמימות".

הוא נהנה לשמוע בכל הפורמטים הקיימים: דיסקים, הזרמה, קבצים מקומיים ותקליטים. ברשותו אוסף של למעלה מ-1,000 דיסקים, לצד אלפי אלבומים בקבצים דיגיטליים ואוסף של מאות תקליטים. החבר שומע בעיקר מוזיקת ג’אז וקלאסי, קצת פחות שירה ומוזיקת עולם, לצד קלאסיקות רוק שגדל עליהם בשנות ה-70-80-90. הוא פתוח תמיד למוזיקה חדשה למעט מטאל ורוק כבד. בהאזנה קריטית הוא מעדיף את הפורמט האנלוגי בעיקר בשל פרזנטציה ומוזיקליות, שלטעמו ולאוזניו נשמעים טוב יותר מבחינת עומק הכלים במרחב, גודל במה ותלת ממדיות גדולים יותר.

כאמור, הוא חסיד של כל הפורמטים ונהנה מכל העולמות, אך חשוב לציין שבמערכת האודיו שברשותו, על מנת לקבל תוצאה איכותית ומשביעת רצון בדיסקים, נדרש להשקיע הרבה יותר משאבים חומריים. החבר מסכם ואומר: "בשבילי מוזיקה זה כמו אוויר לנשמה ולא משנה איפה ובאיזה פורמט אני שומע, המערכת זו רק אמצעי וחשוב לזכור זאת". מי כמוני יודע, שהוא מושקע בהרבה מאוד כסף במהלך השנים ושוויה של המערכת נושק ל-600,000 ₪.

הציוד והרמקולים

לוקח זמן עד שדברים טובים קורים, בחדר האזנה מוקמו זוג רמקולים רצפתיים VIVID Audio Giya 1 S2 , המזכירים את השבלול של B&W (אותו מתכנן), אבל יותר 'רעים' בקטע טוב. הם נראים ונשמעים כמו רמקולים שלא דומים למשהו שחוויתי אי פעם, מציעים מספר עצום של פרטים טכניים המשולבים במיומנות, כדי להשיג תחושה של שקיפות קולית וטבעיות טונאלית, יחד עם ייחודיות של עיצוב היוצרים את המראה הסופי שלו.

ה-GIYA G1 הם רמקולים רצפתיים גדולים עם ארבע יציאות ועם חמישה דרייברים. שני דרייברים לבאס 11 אינץ' היורים לצד והנמצאים סמוך לתחתית המארז בצדדים מנוגדים של התיבה ומחוברים זה לזה ישירות. וופרים שנעים בכיוונים מנוגדים, אתה מצליח להפחית רעידות מכאניות המועברות למתחם ודרכו בשתי דרכים. פתחי האוורור מותקנים מאחורי כל וופר מכוונים ל-23 הרץ. דרייבר מיד-באס בגודל 4.5 אינץ', דרייבר מיד בגודל 3 אינץ' ודרייבר לתדר גבוה של בגודל 1 אינץ'. כל הדיאפרגמות עשויות מסגסוגת אלומיניום. התיבה עשויה פלסטיק מחוזק בזכוכית, נצילות גבוהה של 91 די.בי, עכבה נומינלית:(Ω) 6 נומינלית 4 מינימום, טווח תדרים: 25 - 36,000 הרצים ב-6 די.בי, מידות הרמקולים: עומק 820 מ"מ, רוחב 440 מ"מ וגובה 1,700 מ"מ, משקל כל רמקול נטו 74 ק"ג.

הרמקולים חוברו למגבר הספק של Plinius SA Reference המחובר לקדם מגבר ALLNIC L5000 DHT. אל הקדם מחובר קדם מגבר לפטיפון ALLNIC H300V, עם 2 כניסות ושני פטיפונים. האחד, פטיפון גלילאו מתוצרת tactile עם זרוע REED, ראש  VDH Colibri Stradivarius Signature וכבל לפטיפון של Cardas. ונקודה חשובה הנוגעת לפטיפון הזה. מדובר בפטיפון שהוגה הרעיון לפרוייקט הבניה שלו, גיוס המשקיעים ובין היתר לקח חלק בעיצוב הפטיפון הוא נמר לוי. אפילו את שם המותג הוא הגה. הפרוייקט הזה נולד בעקבות פרוייקט אחר שנפל, שהיה אמור להיות מגברים תוצרת הארץ, ומשם פנה נמר לוי ל"אושיק פרץ" והציע לו להצטרף לאחים מאיר ויוסי ג'רבי, ולתכנן יחד את הפטיפון הישראלי הראשון. כמובן שמפאת תפקידו ככתב וכבעל אתר נמר אינו שותף בחברה ואינו פעיל בה בשום דרך. אבל לזכותו ייאמר שזה היה רעיון שלו והוא זה ששילב את הכוחות על מנת שהפרוייקט יצא לפועל.

הפטיפון השני הוא אקוסטיק סוליד ראונד עם זרוע SME 5, ראש לירה הליקון וכבל לפיטפון Audio Sensibility. "הסיבה לשימוש ב-2 פטיפונים הוא מסביר, נוגעת לאופי השונה בין הפטיפונים והראשים. האקוסטיק סוליד עם הלירה נוטה לצלילים קצת יותר סלחניים ("רומנטי") וחמים במקצת, כאשר הסט השני, בא לידי ביטוי בצלילים מפורטים ורזולטבים, דינאמיים עם עומק והפרדה גבוהה".

נגן תקליטורים שמשמש כטרנספורט של AYRE המחובר לדאק EMM LABS שחובר אף הוא לקדם מגבר, סטרימר לומין T2 המשמש כסטרימר בלבד ומשודרג עם ספק תדי פרדו. בשלב זה אני מעדיף להפסיק את הפירוט, מכיוון שהרשימה ארוכה כאורך הגלות.

חדר האזנה, אקוסטיקה וחשמל

חדר האזנה שהוא גם הסלון הביתי בדירתו, רוחבו 5 מטרים ואורכו 7 מטרים (35 מטרים), ראוי לציין שמערכת האודיו מוקמה על הקיר הצר. הרמקולים מוקמו על ידי החבר במרחק של 60 ס"מ מטר מהקיר האחורי, שלושה מטרים מעמדת האזנה ועוד 4 מטר מאחורי המאזין. המרחק של הרמקול השמאלי והימיני כ-2.75 מטרים והם רחוקים ביותר ממטר מהקירות הצדדיים. התקרה בגובה סטנדרטי של 2.70 מטרים (תקרה מבלוקים), החומרים מהם בנויה הדירה הם קירות גבס עם נישות לשים בהם תקליטים ודיסקים - על הרצפה פרקט למינציה.

בצד ימין ישנה תוספת למיטה הזוגית שלא רועדת ולא תורמת לצלילים. המערכת מונחת על 2 ארונות אודיו של ,Solidtech Hybrid3 לוחות אקוסטיים שלוכדים באס וטיפול בחשמל של איזוטק נובה. "קטע מחיאות הכף" נוגן בקומפקט דיסק ולא נשמעו הדהודים בחדר, המעידים על בעיות אקוסטיקה מיוחדות.

לפני האזנה

כאמור, לפני האזנה למערכת האודיו נבדקו ערוץ שמאל וערוץ ימין, שהם נכונים ולא הפוכים. טרם תחילת השמיעה הקריטית, נבדקה שהמערכת האודיו דולקת יותר משעה טרם האזנה ושהיא עברה (בכל הרכיבים) ברייק-אין של 200 שעות לפחות.

לקח קצת זמן עד שנמצא כיסא מזכירה גבוה להאזנה, עם גלגלים עליו ישבה כרית שהגביה את המושב לגובה רצוי. זווית הרמקולים כוונה עד שהמוזיקה נשמעה טבעית ביותר, הטונאליות נקודתית ומאוד מציאותית. נמצא האיזון האופטימאלי בין דיוק לבין גודל ועומק במת הצליל, הקולות עדיין היו תלויים בחלל כמו שהם שצריכים להיות.

לא יכולתי לגעת במיקום (אילוצים) הרכיבים והעומס של מערכת האודיו הנמצאים בחדר.

רשימת האזנה

כאמור, האזנו רוב הזמן לדיסקים, בחצי שעה האחרונה החבר השמיע תקליטים ומוזיקה להזרמה. האזנתי ל-45 דיסקים ב-8 שעות (בפעמיים) ברוב הסגנונות: ג'אז, קלאסי (מעט), פופ-רוק (מעט), מוזיקת עולם (מעט), פסנתר, כינור ועוד, להלן חלק מהם:

Niels-Henning Orsted Pedersen and Sam Jones - Double Bass, Shabrang - Sevdaliza, Michel Jonasz - La fabuleuse histoire de Mister Swing, Isao Suzuki Quartet - Blow Up, The Essential Stevie Ray Vaughan and Double Trouble, Muddy Waters - Folk Singer, Brian Bromberg - Jaco, Count Basie & His Orchestra - 88 Basie Street, Yello - Touch, Arizona Dream - Original Motion Picture Soundtrack, Ella Fitzgerald Sings The George And Ira Gershwin Song Book, Dusko Goykovich - Soul Connection, Romano, Sclavis, Texier - Le Querrfc, Voodoo - The Sonny Clark Memorial Quartet, Dave Brubeck Time Further Out , נקמת הטרקטור - מטבח אקוסטי, קורין אלאל - אנטארקטיקה ועוד.

האזנה למוזיקה

כנגד כל הסיכויים, הציוד הרב שממנה מורכבת מערכת האודיו והחדר שהוא רחוק משלמות, הצלילים שבקעו ממערכת האודיו מצוינים. השילוב בין ההגברה של Allnic - Plinius עם הרמקוליםVIVID Audio Giya 1 סימן 2 והקומפקט דיסק, יוצר הרמוניה נהדרת וממלאה את כל חלל חדר האזנה.

הרושם הראשוני שלי שלא השתנה בשלבים מאוחרים יותר, שהמוזיקה שקופה וטבעית, מפורטת וכלי הנגינה מופעים בפרופורציות הנכונות, הכול מוגש בצורה מאוזנת ואין צליל שמשתלט על חשבון צליל אחר. המערכת לא צועקת בשום דיסק או תקליט, יש לה אחיזה וסמכות מדהימים, היכולת להשמיע בקול רם ובאופן מפתיע, מבלי לאבד את קור הרוח. זאת ועוד, המערכת מנגנת נפלא בעוצמות בינוניות וגבוהות, מצליחה להביא את השקט המופתי בהקלטה.

חשבתי שארבעת הוופרים (2 בכל רמקול) "ירו" לצד תדרים אל מערכת האודיו הנמצאת במרכזם, אך התוודעתי. צריך לזכור שקירות החדר עשויים מגבס מה שמסביר את הירידה הכללית בבאס.

בדיסק "Double Bass" של Niels-Henning Orsted Pedersen יחד עםSam Jons” " בשיר “Falling In Love Whth Love”, ההרכב די שונה מרביעייה הטיפוסית, עם 2 נגני קונטרבאסים (מאסטרים) אקוסטיים, בגיבוי גיטריסט ומתופף אקוסטיים, אתה יודע שזה הולך להיות שונה וזהו. הנגינה מעולה, עם משחק גומלין נפלא וחוש קצב השמורים למוזיקאים כאלה. נגינת באס לירית במיוחד פקחה את עיני, עד כמה הבאס יכול להישמע ככלי נגינה מבלי להשתמש בקשת.

כאמור, הבאס לא משתלט באף קטע מוזיקאלי על תחום תדרים אחרים, הוא יורד עד מתחת ל-25 הרץ ומטה, מהודק ומפורט, ניטראלי וללא שמץ של הדהוד.

אלה פיצג'רלד היא זמרת שקשה לחלוק עליה ולהנהן בהסכמה, כשקולה המופלא בוקע ממערכת האודיו. כשאשר השמעתי את ,"That Bass Slap" שירם של ג'ורג' ואיירה גרשווין בביצועה הכובש של אלה פיצג'רלד. השיר הוא שיר אהבה לבאס ולצליל שלו, לגרוב שלו ולתחושה שהוא משרה. הצליל של הבס יכול לעודד כל אחד, אבל יש אדם (אני) שקשור אליו יותר מאחרים.

יותר מאלה, חובבי המוזיקה שמשתייכים למסדר התדר הנמוך, טיפוסים שקשובים לצלילי הבאס יותר מאשר לכל הצלילים האחרים. חלק מחברי מסדר התדר הנמוך הם מאזינים שפשוט מרגישים זיקה עמוקה בין פעימת הבאס לבין פעימת לבם ונשמתם.

בפסקול הסרט הצרפתי-אמריקאי “Arizona Dream”, בשיר ”In The Deathcar” ששר Iggy Pop, גיטרת הבאס נשמעת בבירור בייחוס מרחבי ראוי לשירה של Iggy, שמתקיים יחד עם המוזיקה ומעשיר אותה. ששמעתי את השיר בפעם הראשונה לא יכולתי להאמין שאפשר לנגן באס כל כך יפה. כך התיפוף נהנה מהגוף הנוסף, שהוסיף להם מימד פיזי. 

אופן דומה, הבאס פורח בצליל מעוצב אך עגול, מזיז את החולצה שלך תוך זמן קצר ונעלם ללא מריחות. שמתי לב שצלילי הקונטרבאס גורמים לי להנאה חריפה, המחליקה למקום יותר ויותר נמוך ויוצרת מתח מופלא עם הזערערות האקוסטית של השיר כולו.

שיר נוסף מתוך "חלום אריזונה" של Emir Kusturica מאת גוראן ברגוביץ', הכולל את השירה והקול המדהים של Vasilisa Brankica Vasic. הזמרת אמנית ווקאלית סרבית שעוסקת במוזיקה בלקנית מסורתית. קולה של ואסיליסה שנשמע מאוד חלק וצלול, הופיע תמיד בקדמת הבמה עם מיצוב הולוגרפי. היא יודעת להדגיש בשכנוע את כל הניסוחים והאינטונציות של השיר.

האוזן האנושית מזהה את תחום האמצע כחשוב ביותר מכל התחומים האחרים. השירה שלה ברורה ומוגדרת מאוד דרך מערכת האודיו, הקול שלה נמצא בכל הבמה הקדמית ומדגים את גודלה, אורכה, רוחבה ועומקה של הבמה.

בהקלטות אחרות להם האזנתי, צלילי הפסנתר שוחזרו בנאמנות מדהימה, במהירות ובקצב הנכונים. הגיטרה הייתה בדרך כלל מאוד מציאותית, הצלילים בחדר נשמעו חיים ומוזיקאליים. קולות בני אדם וכלי נגינה אינם משוחזרים מתוך יחידות רמקולים או מתיבות, אלא, מרחפים בחלל בתלת מימד, בין, מסביב ומאחורי הרמקולים. למרות הכל, הטרבל הגבוהים ביותר של המערכת האודיו, המספקים שקיפות, ברק ואווירה למוזיקה, חסרים לי במקצת.

"ארץ קטנה עם שפם" הוא שיר פופ עברי שחיבר הפזמונאי מאיר גולדברג והלחינה וביצעה קורין אלאל. השיר נכלל באלבום אנטארקטיקה בהפקתה של יהודית רביץ, שנאמר עליו שהקפיץ את קורין אלאל ללב המיינסטרים. השיר הפך למזוהה עם הפוליטיקה הישראלית ועם החברה הישראלית.

שירתה של קורין נשמעה מעולה באמצעות המערכת, האמצע בכלל, הוא נקודת השיא שלה. אין זה מפתיע, למשל, שגיטרות הוצגו בגוף מלא, שהיה מאוד פיזי ומוחשי. הפסנתר פרח בצבעים אינסטרומנטליים מדהימים, התופים בחדר היו בדרך כלל אידיאלי בדיוקו ובעושרו. הצבעים היו פסטלים ולא אקריליים דקים, תיבות העץ הענקיות של הפסנתר נשמעו בבירור. היא מגובה בגיבוי חמישיית מוזיקאים מקצועיים, הקול שלה במערכת ברור ובדיוק באמצע, יותר ממערכות אודיו אחרות ששמעתי לאחרונה. במת הצליל הממדית נשמעת בבירור, המרחב האקוסטי בו הוקלט השיר ורמזים מרחביים, עוזרים לי לזהות את מיקומם המדויק של הלהקה על במת הצליל.

סיכום

לחברי יש מערכת אודיו יקרה מאוד הגורמת לשלם להיות גדול מסכום חלקיו. מעבר לפנטזיות הטכניות ולעיצוב המתקדם, זה היה הצליל של מערכת האודיו, שבאמת גנב את ההצגה. זה אחד השילובים שמעביר את הצלילים תוך שהם נשארים חסרי צבע ומפורטים להפליא. לי נראה שה-G1 הוא באמת אחד הרמקולים הטובים ביותר שאפשר לקנות היום, הם לגמרי ממכרים וראויים למדבקה הגבוהה שלהם.

לאוזניי, המערכת מייצגת את הטוהר ואולי את המהות של מה שאני מחפש בתחום השעתוק המוזיקלי: ניטרליות, בהירות, שקיפות, חיוניות וקנה מידה טבעי. תמיד יהיה אפשר לדחוף את הגבולות האלה, אבל מערכת האודיו כבר בשלב מאוד גבוה במה שאפשר להגיע היום. בתחומי המהירות, הדינאמיקה וההולוגרפיה, אני עדיין לא יודע משהו טוב יותר.

מערכת האודיו של החבר נראית טוב מאוד ותעלם ברקע אם תרצו, תעבור בקלות את האישור הנשי של בת זוגו של החבר.