לאור הטרנד הנוכחי שמסיט מנקודת מבט טכנוקרטית , את המיקוד מהבדלים למדידות ומכיוון שנראה לי ששוב אנשים עושים סלט עם כל הדעות והתובנות השונות שיש להם בעניין וכולם בסוף נקלעים לאותו מבוי סתום בסיכומו של דבר - למרות הנסיון החיובי לגרור את אחת הפרות הקדושות של התחום הזה למזבח אחת ולתמיד , נראה שיש מקום להציב כמה הגדרות בבליל האקסיומטי הנלווה כדרך קבע להתנצחויות מהסוג הזה.
דבר ראשון שחשוב להבהיר הוא מטרת הבדיקות . הללו לא נועדו , למרות שחלק אם לא הרוב עשוי לחשוב כך , ללמד על איכות סונית כזו או אחרת . מטרתן שונה בתכלית וכל ייעודן הוא להצביע על סדרי הגודל של הסטיה, או העיוות , שציוד השמע מכניס למסלול האות . לכן, כל נסיון לקשר בין מדידות לאיכות מנקודת מבט חווייתית משולל מראש כל תוקף , כי אותה סטייה היא הדבר היחיד שניתן להגדיר בניגוד לחוויית שמע , וכאן אנו נתקלים באבן נגף אשר משום מה עדיין רבים וטובים מתעקשים להכניס אליה את הרגל במסע לחקר האמת (או הנירוונה) בדמות כשל מהותי בהבנה וניתוח של המפגש בין חומרה לחווייה , כפי שבא לידי ביטוי בניסוחים כגון:
"תעלומת האוזן האנושית עדיין לא מובנת עד הסוף ועל החלק הפסיכי במוח שבו מתורגמים האותות למה שאנחנו חווים כשמיעה המדע לא יודע כלום."
בבסיס כשל כזה (שהוא כפול למעשה) עומדת הנחה שמדידות לא מספרות את כל הסיפור , בבחינת "השלם גדול מסך כך חלקיו" , בנוסף להנחה שאיננו יודעים הכל על האוזן , כאשר כל הסמטוחה הזו משמשת כצידוק בלתי מודע לאמונות שמקורן בהטיות שונות אשר בינן לבין פלט השמע אין ולא כלום.
כבר אמרו זאת שוב וצריך לחזור על כך . האוזן היא רכיב מיכני טהור שתפקודיו ומטרתו ידועים היטב ולא מאתמול . לבוא ולייחס לה תכונות מאגיות זה חכם בערך כמו שחשבו פעם שמקור הרגשות הוא בלב . חוויית השמע לא קשורה לאוזן! אין צורך להאזין למוזיקה , כדי לחוות מוזיקה ולראיה כל אחד מאיתנו , לפחות כשהיה צעיר יותר והזכרון היה מה שהיה , יכל לשחזר שירים/יצירות מוזיקליות באופן מחשבתי בלבד מה גם שאותה חוויה יכולה להשתנות בהתאם למצב הגופני/מצב רוח/ריכוז וכו' בו המאזין נתון. הפנמה של
הבנה זו מפשטת ומאירה בעצם את המושג החמקמק "עושה מוזיקה" . מערכת לא עושה מוזיקה , היא בסך הכל משחזרת אותות שמע . מערכת "מוזיקלית" היא למעשה השלכה בלתי מודעת שעושה המאזין מהחווייה האישית שלו על הציוד , באופן סובייקטיבי כאשר לא מתקיים בהכרח או בכלל מתאם בין מדידה למידת ההנאה שנגזרת מהחווייה , ועל אחת כמה וכמה בין מחיר לאיכות כפי שעשוי להשתמע מהציטוט הבא:
"הטענה שלו דווקא פשוטה: אם מוצר שעולה 1,000 ש"ח נמדד כמו מוצר שעולה 30,000 ש"ח, אז לא יתכן שהמוצר היקר ישמע טוב יותר מהמוצר הזול. שלא נדבר חלילה אם המוצר היקר נמדד רע יותר מהמוצר הזול..."
תחום האודיו הוא כנראה היחיד , או לפחות היחיד שלוקח לאקסטרים , את הנטיה האנושית לקשר בין מחיר לאיכות - נטייה שטופחה ע"י יצרני ציוד שמע באמצעות שיווק, פרסום , תערוכות ומיתוג לאורך שנים לכדי התניה אימתנית שביכולתה להכריע דיסוננסים , ליצור אשליות בקוגניציה הפסיכואקוסטית ולעצב תפיסות ביכולת שגדלה באופן כמעט פונקציונלי ביחס למידת ההשקעה הכספית בציוד . ועדיין יהיו כאלה שיתעקשו משום מה להתעלם ממידת ההשפעה שיש להאזנה למערכת דרך הארנק (או החור שנותר בו) , על החוויה .
גם אם מתעקשים לא להתפכח אי אפשר לקבור את האמת המרה . אנו חיים כיום בעידן טכנולוגי בו לייצר ציוד ש"עושה את העבודה" בכל מה שקשור לשחזור נקי ומדויק של המקור , עולה גרושים . אז על מה כל המהומה , למה רוצים כל כך הרבה כסף? יש פה משהו על טבעי , איזה קסם במוצר שעולה פי 10 או 100 ועושה , לפחות על הנייר , את אותה עבודה ממשהו במחיר עממי?
המלך תמיד היה ערום , והאיוולת האמיתית היתה ההתעלמות בכוח מהעובדה הזו שכן מדידות כן מספרות את כל הסיפור , כי אין בלתן כלום וציוד שמע אינו תיבת קסמים . הדבר היחיד שלא צפוי ולא ניתן להגדרה הוא התפיסה של הצליל בהכרה , ולמעשה כל מדידה ותוצאה סונית ניתנת להשגה במחיר שפוי , וההנאה תהיה זהה - לאלו שישכילו להשליך לפח הטיות מיתוג, תמחור ושיווק .
לסיכום . הבסיס של כל מערכת שלמענו היא נבנית הוא המקור המוקלט . בתיאוריה קל להסכים שהמערכת הטובה ביותר היא זו שנמנעת ממניפולציות כלשהן על האות במסלול שבין המדיה לבין הרמקולים , כאשר כל שאר הרוח כפי שבא לידי ביטוי בפורומים מקורו באותן מניפולציות .
בהקשר זה יש מקום לאזכר דיון שהיה לי עם מישהו באתר הכחול פעם . אותו אחד טען שליניאריות זה כל מה שחשוב במדידות וזה מה שצריך לחפש כשבאים לקנות ציוד כלשהו , ושבהאזנה עיוורת שערכה חברת הרמן קרדון אנשים העדיפו תוצאה ליניארית על פני ציוד יקר בהרבה, אבל כזה שמכניס שינויים במשרעת . סתם נקודה למחשבה .
דבר ראשון שחשוב להבהיר הוא מטרת הבדיקות . הללו לא נועדו , למרות שחלק אם לא הרוב עשוי לחשוב כך , ללמד על איכות סונית כזו או אחרת . מטרתן שונה בתכלית וכל ייעודן הוא להצביע על סדרי הגודל של הסטיה, או העיוות , שציוד השמע מכניס למסלול האות . לכן, כל נסיון לקשר בין מדידות לאיכות מנקודת מבט חווייתית משולל מראש כל תוקף , כי אותה סטייה היא הדבר היחיד שניתן להגדיר בניגוד לחוויית שמע , וכאן אנו נתקלים באבן נגף אשר משום מה עדיין רבים וטובים מתעקשים להכניס אליה את הרגל במסע לחקר האמת (או הנירוונה) בדמות כשל מהותי בהבנה וניתוח של המפגש בין חומרה לחווייה , כפי שבא לידי ביטוי בניסוחים כגון:
"תעלומת האוזן האנושית עדיין לא מובנת עד הסוף ועל החלק הפסיכי במוח שבו מתורגמים האותות למה שאנחנו חווים כשמיעה המדע לא יודע כלום."
בבסיס כשל כזה (שהוא כפול למעשה) עומדת הנחה שמדידות לא מספרות את כל הסיפור , בבחינת "השלם גדול מסך כך חלקיו" , בנוסף להנחה שאיננו יודעים הכל על האוזן , כאשר כל הסמטוחה הזו משמשת כצידוק בלתי מודע לאמונות שמקורן בהטיות שונות אשר בינן לבין פלט השמע אין ולא כלום.
כבר אמרו זאת שוב וצריך לחזור על כך . האוזן היא רכיב מיכני טהור שתפקודיו ומטרתו ידועים היטב ולא מאתמול . לבוא ולייחס לה תכונות מאגיות זה חכם בערך כמו שחשבו פעם שמקור הרגשות הוא בלב . חוויית השמע לא קשורה לאוזן! אין צורך להאזין למוזיקה , כדי לחוות מוזיקה ולראיה כל אחד מאיתנו , לפחות כשהיה צעיר יותר והזכרון היה מה שהיה , יכל לשחזר שירים/יצירות מוזיקליות באופן מחשבתי בלבד מה גם שאותה חוויה יכולה להשתנות בהתאם למצב הגופני/מצב רוח/ריכוז וכו' בו המאזין נתון. הפנמה של
הבנה זו מפשטת ומאירה בעצם את המושג החמקמק "עושה מוזיקה" . מערכת לא עושה מוזיקה , היא בסך הכל משחזרת אותות שמע . מערכת "מוזיקלית" היא למעשה השלכה בלתי מודעת שעושה המאזין מהחווייה האישית שלו על הציוד , באופן סובייקטיבי כאשר לא מתקיים בהכרח או בכלל מתאם בין מדידה למידת ההנאה שנגזרת מהחווייה , ועל אחת כמה וכמה בין מחיר לאיכות כפי שעשוי להשתמע מהציטוט הבא:
"הטענה שלו דווקא פשוטה: אם מוצר שעולה 1,000 ש"ח נמדד כמו מוצר שעולה 30,000 ש"ח, אז לא יתכן שהמוצר היקר ישמע טוב יותר מהמוצר הזול. שלא נדבר חלילה אם המוצר היקר נמדד רע יותר מהמוצר הזול..."
תחום האודיו הוא כנראה היחיד , או לפחות היחיד שלוקח לאקסטרים , את הנטיה האנושית לקשר בין מחיר לאיכות - נטייה שטופחה ע"י יצרני ציוד שמע באמצעות שיווק, פרסום , תערוכות ומיתוג לאורך שנים לכדי התניה אימתנית שביכולתה להכריע דיסוננסים , ליצור אשליות בקוגניציה הפסיכואקוסטית ולעצב תפיסות ביכולת שגדלה באופן כמעט פונקציונלי ביחס למידת ההשקעה הכספית בציוד . ועדיין יהיו כאלה שיתעקשו משום מה להתעלם ממידת ההשפעה שיש להאזנה למערכת דרך הארנק (או החור שנותר בו) , על החוויה .
גם אם מתעקשים לא להתפכח אי אפשר לקבור את האמת המרה . אנו חיים כיום בעידן טכנולוגי בו לייצר ציוד ש"עושה את העבודה" בכל מה שקשור לשחזור נקי ומדויק של המקור , עולה גרושים . אז על מה כל המהומה , למה רוצים כל כך הרבה כסף? יש פה משהו על טבעי , איזה קסם במוצר שעולה פי 10 או 100 ועושה , לפחות על הנייר , את אותה עבודה ממשהו במחיר עממי?
המלך תמיד היה ערום , והאיוולת האמיתית היתה ההתעלמות בכוח מהעובדה הזו שכן מדידות כן מספרות את כל הסיפור , כי אין בלתן כלום וציוד שמע אינו תיבת קסמים . הדבר היחיד שלא צפוי ולא ניתן להגדרה הוא התפיסה של הצליל בהכרה , ולמעשה כל מדידה ותוצאה סונית ניתנת להשגה במחיר שפוי , וההנאה תהיה זהה - לאלו שישכילו להשליך לפח הטיות מיתוג, תמחור ושיווק .
לסיכום . הבסיס של כל מערכת שלמענו היא נבנית הוא המקור המוקלט . בתיאוריה קל להסכים שהמערכת הטובה ביותר היא זו שנמנעת ממניפולציות כלשהן על האות במסלול שבין המדיה לבין הרמקולים , כאשר כל שאר הרוח כפי שבא לידי ביטוי בפורומים מקורו באותן מניפולציות .
בהקשר זה יש מקום לאזכר דיון שהיה לי עם מישהו באתר הכחול פעם . אותו אחד טען שליניאריות זה כל מה שחשוב במדידות וזה מה שצריך לחפש כשבאים לקנות ציוד כלשהו , ושבהאזנה עיוורת שערכה חברת הרמן קרדון אנשים העדיפו תוצאה ליניארית על פני ציוד יקר בהרבה, אבל כזה שמכניס שינויים במשרעת . סתם נקודה למחשבה .
