מושגים במוזיקה: מספר אופוס

  • פותח הנושא AK1
  • פורסם בתאריך

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,224
מעורבות
2,742
נקודות
113
בלאטינית, opus משמעותו "יצירה", וצורת הרבים היא opera, מילה שאכן מתארת מקבץ יצירות (לקולות ולתזמורת).

אז מה זה מספר אופוס?

עקרונית, זהו "המספר הקטלוגי" הסדרתי של יצירות מלחין. יצירתו הראשונה אמורה להיות אופוס 1, השנייה אופ. 2, השלישית op.3, וכו'. אבל לא כל מלחין סימן את יצירותיו במספר אופוס סדיר כזה.

הגדרה מקובלת יותר היא המיספר הסידורי של היצירה לפי סדר הוצאתה לאור, לאו דווקא לפי זמן תחילת/סיום כתיבתה.

זה אומר ש:
  • ייתכן שיצירה שחוברה קודם תקבל מספר אופוס גבוה יותר מיצירה מוקדמת -- זה קורה די הרבה, לכן אי אפשר ממש להסתמך על סדר מספרי האופוס כמציין את סדר חיבורן

  • יש יצירות שלא קיבלו מספרי אופוס בעת הוצאתן לאור, שאז
    • יש רשימה של יצירות המלחין שהוכנה ע"י מספר אנשים, כמו למשל "רשימת יצירות באך" (בגרמנית BWV, ראשי תיבות ל"Bach-Werke-Verzeichnis"). למשל קנטאטה BWV106

    • מישהו אחד שאינו המלחין/המו"ל מיספר את יצירותיו. המפורסם ביותר הוא מיספורו של Köchel (היגוי קֶכְל) ליצירות מוצארט, למשל K.525 (או KV.525 עבור Köchel Verzeichnis) ל"מוזיקת לילה זעירה", מספור Deutsch (היגוי דוֹיְטְש) ליצירות שוברט ועוד כאלה

    • לפעמים יש יותר מרשימה אחת לאותו מלחין. למשל הסונאטות למקלדת של סקארלאטי (Domenico Scarlatti) מוספרו גם ע"י Kirkpatrick (לרוב מסמנים ב-Kk, לא רק K, למנוע בילבול עם Köchel), גם על ידי Longo (סימון L) וגם על ידי שניים נוספים שלא מרבים להתייחס למיספור שלהם. לפעמים נותנים את שני המיספורים של אותה סונאטה, למשל Kk.1 L.366.

    • יצירות, לרוב מוקדמות, מסומנות כ"יצירות ללא אופוס" -- בגרמנית Werke-ohne-Opus, בראשי תיבות WoO

    • יצירות שיצאו לאור רק לאחר מות המלחין מסומנות ב-Opus posthumous (מילולית "אופוס שלאחר המוות"), או בקיצור op. posth
לפעמים מיקבץ של יצירות מסומן במספר אופוס, שאז היצירות בתוכו ממוספרות כאופוס כך-וכך מספר כך-וכך.
למשל שופן כתב מיקבץ של שלושה נוקטורנים אופ. 9 ומיקבץ נוסף כזה אופ. 15. לפיכך, הנוקטורנו החמישי מבין יצירותיו מסוג זה שהן בעלות אופוס (יש גם נוקטורנים ללא אופוס), מתואר כ"נוקטורנו מספר 5, אופוס 15 מספר 2", ובאנגלית "Nocturne No. 5, op. 15 No. 2", או בקיצור op. 15/2.

למה זה חשוב, אם בכלל?

בעיקר כאמצעי לזיהוי חד ערכי, ובאמינות נמוכה גם כמדד להאם יצירה היא מוקדמת או מאוחרת.

למשל, אם למישהו יש רק סימפונייה אחת, אין צורך לציין את מספר האופוס שלה כדי לדעת איזו היא. למשל הסימפונייה של סזאר פראנק.

אם יש יותר מאחת, בדרך כלל מספיק לציין את מספרה הסידורי, כמו הסימפונייה החמישית של בטהובן) או את הסולם בו נכתבה (הסבר מהו סולם -- בהזדמנות אחרת), כמובן אם אין סימפונייה נוספת לאותו מלחין באותו סולם. למשל הסימפונייה בדו מינור של בטהובן. זו החמישית במספר, ומספר האופוס שלה 67, מה שאומר שהיא מהתקופה האמצעית של בטהובן, בעוד שהראשונה שלו, אופ. 21, היא יצירה מוקדמת, והתשיעית, אופ. 125 (מתוך 135 אופוסים שאינם posth), היא מאוחרת.

למשל אצל דבוז'אק יש בילבול מוחלט: אותה סימפונייה -- "מן העולם החדש" -- אופוס 95 -- יצאה לאור גם כסימפונייה החמישית וגם כסימפוניה התשיעית שלו. הסימפונייה שקיבלה מספר 5 בסידרה שבה הסימפונייה האמורה קיבלה מספר 9, קיבלה גם אופ. 24 וגם אופ. 76, אבל במיקרים אחרים מתייחסים אליה כסימפונייה השלישית ובאחרים כסימפונייה רביעית. סופר ברדק.

עמיר
 

נערך לאחרונה ב:

נמר

כתב אודיו
צוות האתר
הודעות
20,088
מעורבות
4,236
נקודות
113
אלוף!

אכפת לך אם נעתיק את זה לעמוד הראשי?
 

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,224
מעורבות
2,742
נקודות
113
אין לי התנגדות עקרונית או אחרת, אם כי לא בדקתי את זה מאוד לעומק... :)

עמיר
 

SONYES

חבר משקיען
הודעות
1,659
מעורבות
744
נקודות
113
בלאטינית, opus משמעותו "יצירה", וצורת הרבים היא opera, מילה שאכן מתארת מקבץ יצירות (לקולות ולתזמורת).

אז מה זה מספר אופוס?

עקרונית, זהו "המספר הקטלוגי" הסדרתי של יצירות מלחין. יצירתו הראשונה אמורה להיות אופוס 1, השנייה אופ. 2, השלישית op.3, וכו'. אבל לא כל מלחין סימן את יצירותיו במספר אופוס סדיר כזה.

הגדרה מקובלת יותר היא המיספר הסידורי של היצירה לפי סדר הוצאתה לאור, לאו דווקא לפי זמן תחילת/סיום כתיבתה.

זה אומר ש:
  • ייתכן שיצירה שחוברה קודם תקבל מספר אופוס גבוה יותר מיצירה מוקדמת -- זה קורה די הרבה, לכן אי אפשר ממש להסתמך על סדר מספרי האופוס כמציין את סדר חיבורן

  • יש יצירות שלא קיבלו מספרי אופוס בעת הוצאתן לאור, שאז
    • יש רשימה של יצירות המלחין שהוכנה ע"י מספר אנשים, כמו למשל "רשימת יצירות באך" (בגרמנית BWV, ראשי תיבות ל"Bach-Werke-Verzeichnis"). למשל קנטאטה BWV106

    • מישהו אחד שאינו המלחין/המו"ל מיספר את יצירותיו. המפורסם ביותר הוא מיספורו של Köchel (היגוי קֶכְל) ליצירות מוצארט, למשל K.525 (או KV.525 עבור Köchel Verzeichnis) ל"מוזיקת לילה זעירה", מספור Deutsch (היגוי דוֹיְטְש) ליצירות שוברט ועוד כאלה

    • לפעמים יש יותר מרשימה אחת לאותו מלחין. למשל הסונאטות למקלדת של סקארלאטי (Domenico Scarlatti) מוספרו גם ע"י Kirkpatrick (לרוב מסמנים ב-Kk, לא רק K, למנוע בילבול עם Köchel), גם על ידי Longo (סימון L) וגם על ידי שניים נוספים שלא מרבים להתייחס למיספור שלהם. לפעמים נותנים את שני המיספורים של אותה סונאטה, למשל Kk.1 L.366.

    • יצירות, לרוב מוקדמות, מסומנות כ"יצירות ללא אופוס" -- בגרמנית Werke-ohne-Opus, בראשי תיבות WoO

    • יצירות שיצאו לאור רק לאחר מות המלחין מסומנות ב-Opus posthumous (מילולית "אופוס שלאחר המוות"), או בקיצור op. posth
לפעמים מיקבץ של יצירות מסומן במספר אופוס, שאז היצירות בתוכו ממוספרות כאופוס כך-וכך מספר כך-וכך.
למשל שופן כתב מיקבץ של שלושה נוקטורנים אופ. 9 ומיקבץ נוסף כזה אופ. 15. לפיכך, הנוקטורנו החמישי מבין יצירותיו מסוג זה שהן בעלות אופוס (יש גם נוקטורנים ללא אופוס), מתואר כ"נוקטורנו מספר 5, אופוס 15 מספר 2", ובאנגלית "Nocturne No. 5, op. 15 No. 2", או בקיצור op. 15/2.

למה זה חשוב, אם בכלל?

בעיקר כאמצעי לזיהוי חד ערכי, ובאמינות נמוכה גם כמדד להאם יצירה היא מוקדמת או מאוחרת.

למשל, אם למישהו יש רק סימפונייה אחת, אין צורך לציין את מספר האופוס שלה כדי לדעת איזו היא. למשל הסימפונייה של סזאר פראנק.

אם יש יותר מאחת, בדרך כלל מספיק לציין את מספרה הסידורי, כמו הסימפונייה החמישית של בטהובן) או את הסולם בו נכתבה (הסבר מהו סולם -- בהזדמנות אחרת), כמובן אם אין סימפונייה נוספת לאותו מלחין באותו סולם. למשל הסימפונייה בדו מינור של בטהובן. זו החמישית במספר, ומספר האופוס שלה 67, מה שאומר שהיא מהתקופה האמצעית של בטהובן, בעוד שהראשונה שלו, אופ. 21, היא יצירה מוקדמת, והתשיעית, אופ. 125 (מתוך 135 אופוסים שאינם posth), היא מאוחרת.

למשל אצל דבוז'אק יש בילבול מוחלט: אותה סימפונייה -- "מן העולם החדש" -- אופוס 95 -- יצאה לאור גם כסימפונייה החמישית וגם כסימפוניה התשיעית שלו. הסימפונייה שקיבלה מספר 5 בסידרה שבה הסימפונייה האמורה קיבלה מספר 9, קיבלה גם אופ. 24 וגם אופ. 76, אבל במיקרים אחרים מתייחסים אליה כסימפונייה השלישית ובאחרים כסימפונייה רביעית. סופר ברדק.

עמיר

מעולה
אכן את הבילבול הזה אני מכיר מילדות כי לעולם החדש כה אהובה עלי
הופיע כאמור גם כ 5 וגם 9
לימים ידעתי את הבדלים למה ואיך
בשוברט למשל בלתי גמורה כולם מכרים כ 8 אבל בהרבה תקלטים ודיסקים צויין גם בסוגריים 7.
או 9 בסוגריים 8
או היידן עם רשימת הובוקן זה די מסודר בגלל המפיץ ובעלי זכויות בלונדון .
או בטהובן הקונצרטות לפסנתר ה-1 הוא ה-2 וה-2 הוא הראשון .
או במוצרט עם בילבול כל הסימפוניות הראשונות שלו
או מנדלסון הראשונות שלו בעיקר לכלי מיתר - האמת לא טורח לחפש אותם גם
.פוסט נהדר

חג שמח
 

SONYES

חבר משקיען
הודעות
1,659
מעורבות
744
נקודות
113
הנה
Leonard-Bernstein-and-New-York-Philharmonic-Schubert-Symphonies-N-8-Unfinished-and-N-9-The-Great-Front-Cover-45021.jpg
 

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,224
מעורבות
2,742
נקודות
113
הבילבול במספרי הסימפוניות האחרונות של שוברט הוא עמוק, וייש ויכוחים על זה. במקומות שקראתי בהם יש סתירות ואי-עקביות, כך שייתכן בהחלט שמה שאני כותב כאן אינו בהכרח נכון/מדוייק/מלא.

אחרי הסימפונייה השישית (מספר 589 ברשימת דויטש, בקיצור D.589), שוברט התחיל שתי סימפוניות, אחת מ-1818 ברה מאז'ור, שמתוכה שני פרקים שרדו (או נכתבו) בגירסת פסנתר בלבד, ועוד אחת מ-1820 במי מאז'ור, שארבעת פרקיה גם שרדו (או נכתבו) בגירסת פסנתר בלבד, ותוזמרו ע"י מוזיקולוג מומחה לשוברט בשם Brian Newbould. הסמפונייה הזו היא ה"מקובלת" כיום כמספר 7, עם מספר דויטש 729, אם כי לא תמצאו אותה כמעט באף אלבום של הסימפוניות, כך שהיא לא באמת לגמרי "מקובלת".

ב-1822 שוברט התחיל סימפונייה נוספת, בסי מינור, D.759, שמתוכה הוא השלים שני פרקים, ורק התחיל את השלישי. זו הסימפונייה המוכרת כיום בעיקר כמספר 8, "הבלתי גמורה". הפרק השלישי הושלם ותוזמר ע"י Brian Newbould הנ"ל, שגם לקח על תקן הפרק האחרון קטע (Entr'acte No. 1, גם הוא בסי מינור) מתוך המוזיקה למחזה "Rosamunde", דויטש 797.

יש מקורות הטוענים שב-1824 או 1825 שוברט כתב סימפוניה בדו מאז'ור, שקיבלה את הכינוי "Gmunden-Gastein" על שם מקומות יצירתה, את המיספור 8 בחלק מהמקומות, ואת מספר דויטש 849. הסימפונייה הזו הלכה לאיבוד, וייש הטוענים, ביניהם הכנר יוסף יואכים, ידידו של בראהמס, שהיא נשתמרה בגירסה לפסנתר בארבע ידיים, הידועה כ"Grand Duo", אופוס 140, דויטש 603, ותיזמרו אותה.

ב-1825 שוברט כתב את הסימפונייה בדו מאז'ור, D.944 "הגדולה" (להבדיל אותה מהסימפונייה השישית, D.589, גם בדו מאז'ור, "הקטנה"), וזו המקובלת כיום כמספר 9.

יש גם טיוטה של סימפונייה נוספת, משנת מותו של שוברט, 1828, שתוזמרה והושלמה ע"י Brian Newbould הנ"ל כסימפונייה מספר 10, D.936a (לא מוספרה ע"י דויטש עצמו, לכן התוספת a).

את התיזמורים וההשלמות של Brian Newbould, כולל לכמה פראגמנטים נוספים, אפשר למצוא בסט מוזל בן 6 דיסקים של Neville Marriner
81i9B9lOTlL._SY355_.jpg

הסט הזה הוא בעיקר בעל ערך "מוזיקולוגי". ההשלמות ותיזמורים לא נשמעים לי ברמת המקור, והביצועים סבירים בהחלט, אבל לא מהגדולים, ליצירות שכן הוקלטו ע"י גדולי המבצעים.

חלק מהדברים שהושלמו/תוזמרו/עובדו/realized ע"י Brian Newbould טופלו בצורה דומה גם על ידי אחרים.

אם מדברים על המלצה לסט של הסימפוניות ה"רגילות", ללא ההשלמות מהסוג הנ"ל, אזי Frans Brüggen הוא מהמופלאים, ובמיוחד, אבל ממש לא רק, ב"בלתי גמורה".
MI0001128497.jpg


עמיר
 
נערך לאחרונה ב:

SONYES

חבר משקיען
הודעות
1,659
מעורבות
744
נקודות
113
הבילבול במספרי הסימפוניות האחרונות של שוברט הוא עמוק, וייש ויכוחים על זה. במקומות שקראתי בהם יש סתירות ואי-עקביות, כך שייתכן בהחלט שמה שאני כותב כאן אינו בהכרח נכון/מדוייק/מלא.

אחרי הסימפונייה השישית (מספר 589 ברשימת דויטש, בקיצור D.589), שוברט התחיל שתי סימפוניות, אחת מ-1818 ברה מאז'ור, שמתוכה שני פרקים שרדו (או נכתבו) בגירסת פסנתר בלבד, ועוד אחת מ-1820 במי מאז'ור, שארבעת פרקיה גם שרדו (או נכתבו) בגירסת פסנתר בלבד, ותוזמרו ע"י מוזיקולוג מומחה לשוברט בשם Brian Newbould. הסמפונייה הזו היא ה"מקובלת" כיום כמספר 7, עם מספר דויטש 729, אם כי לא תמצאו אותה כמעט באף אלבום של הסימפוניות, כך שהיא לא באמת לגמרי "מקובלת".

ב-1822 שוברט התחיל סימפונייה נוספת, בסי מינור, D.759, שמתוכה הוא השלים שני פרקים, ורק התחיל את השלישי. זו הסימפונייה המוכרת כיום בעיקר כמספר 8, "הבלתי גמורה". הפרק השלישי הושלם ותוזמר ע"י Brian Newbould הנ"ל, שגם לקח על תקן הפרק האחרון קטע (Entr'acte No. 1, גם הוא בסי מינור) מתוך המוזיקה למחזה "Rosamunde", דויטש 797.

יש מקורות הטוענים שב-1824 או 1825 שוברט כתב סימפוניה בדו מאז'ור, שקיבלה את הכינוי "Gmunden-Gastein" על שם מקומות יצירתה, את המיספור 8 בחלק מהמקומות, ואת מספר דויטש 849. הסימפונייה הזו הלכה לאיבוד, וייש הטוענים, ביניהם הכנר יוסף יואכים, ידידו של בראהמס, שהיא נשתמרה בגירסה לפסנתר בארבע ידיים, הידועה כ"Grand Duo", אופוס 140, דויטש 603, ותיזמרו אותה.

ב-1825 שוברט כתב את הסימפונייה בדו מאז'ור, D.944 "הגדולה" (להבדיל אותה מהסימפונייה השישית, D.589, גם בדו מאז'ור, "הקטנה"), וזו המקובלת כיום כמספר 9.

יש גם טיוטה של סימפונייה נוספת, משנת מותו של שוברט, 1828, שתוזמרה והושלמה ע"י Brian Newbould הנ"ל כסימפונייה מספר 10, D.936a (לא מוספרה ע"י דויטש עצמו, לכן התוספת a).

את התיזמורים וההשלמות של Brian Newbould, כולל לכמה פראגמנטים נוספים, אפשר למצוא בסט מוזל בן 6 דיסקים של Neville Marriner
81i9B9lOTlL._SY355_.jpg

הסט הזה הוא בעיקר בעל ערך "מוזיקולוגי". ההשלמות ותיזמורים לא נשמעים לי ברמת המקור, והביצועים סבירים בהחלט, אבל לא מהגדולים, ליצירות שכן הוקלטו ע"י גדולי המבצעים.

חלק מהדברים שהושלמו/תוזמרו/עובדו/realized ע"י Brian Newbould טופלו בצורה דומה גם על ידי אחרים.

אם מדברים על המלצה לסט של הסימפוניות ה"רגילות", ללא ההשלמות מהסוג הנ"ל, אזי Frans Brüggen הוא מהמופלאים, ובמיוחד, אבל ממש לא רק, ב"בלתי גמורה".
MI0001128497.jpg


עמיר
מדהים
האם זה כולל את שני הפרקים האבודים של 8 שהושלמו ?
 

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,224
מעורבות
2,742
נקודות
113
האם זה כולל את שני הפרקים האבודים של 8 שהושלמו ?
מה זה "זה" כאן? :)

הסט של מארינר כולל, הסט של בריכן לא.

כאמור, לא מדובר באבידות גדולות, ואת הפרק מ"רוזאמונדה" עדיף להכיר דרך הקלטה של "רוזאמונדה" עצמה, D.797, שייש בה הרבה קטעים יפים, כולל רומאנצה נפלאה לאלט/מצו :)

הביצוע המומלץ מבחינתי לכל היצירה הוא של אבאדו:
51kh6WYT7iL.jpg


אבל יש לציין שאת הפתיחה (שנכתבה במקור ליצירה אחרת -- "נבל הקסמים", D.644) ולשני קטעי באלט (לא ה-Entr'acte No. 1) אני מעדיף עם Böhm, בעיקר ב-LP:
A1Nn7jiSU9L._SY355_.jpg


עמיר
 

SONYES

חבר משקיען
הודעות
1,659
מעורבות
744
נקודות
113
מה זה "זה" כאן? :)

הסט של מארינר כולל, הסט של בריכן לא.

כאמור, לא מדובר באבידות גדולות, ואת הפרק מ"רוזאמונדה" עדיף להכיר דרך הקלטה של "רוזאמונדה" עצמה, D.797, שייש בה הרבה קטעים יפים, כולל רומאנצה נפלאה לאלט/מצו :)

הביצוע המומלץ מבחינתי לכל היצירה הוא של אבאדו:
51kh6WYT7iL.jpg


אבל יש לציין שאת הפתיחה (שנכתבה במקור ליצירה אחרת -- "נבל הקסמים", D.644) ולשני קטעי באלט (לא ה-Entr'acte No. 1) אני מעדיף עם Böhm, בעיקר ב-LP:
A1Nn7jiSU9L._SY355_.jpg


עמיר
כן יש לי את זה
 

איתי ו.

חבר משקיען
הודעות
2,018
מעורבות
299
נקודות
83
תמיד נעים להזכר בפוסט הזה.
 

capten

אוהב את התחום
הודעות
259
מעורבות
78
נקודות
28
אם יש יותר מאחת, בדרך כלל מספיק לציין את מספרה הסידורי, כמו הסימפונייה החמישית של בטהובן) או את הסולם בו נכתבה (הסבר מהו סולם -- בהזדמנות אחרת)

היה אמור להיות המשך. מהו סולם ?
פיקששתי?
 

Sol

חבר משקיען
הודעות
2,444
מעורבות
621
נקודות
113
עמיר
לא מצאתי את הבאות אחרי האופוס.
כף ללמוד,למרות שידעתי מה הפירוש.
ממרחק הזמן תודה :בעד:
 

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,224
מעורבות
2,742
נקודות
113
היה אמור להיות המשך. מהו סולם ?
פיקששתי?
עמיר
לא מצאתי את הבאות אחרי האופוס.
כף ללמוד,למרות שידעתי מה הפירוש.
ממרחק הזמן תודה :בעד:
השירשור הזה הוא בעניין מספרי האופוס בלבד.
בעניין סולם -- אולי מתישהו, כשתנוח עלי הרוח... :)

עמיר
 

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,224
מעורבות
2,742
נקודות
113
סולם הוא מושג פשוט לכאורה אך מסובך להסבר, בגלל השתלבותו ההדוקה עם עוד מספר גדול של מושגים חשובים אחרים.
לכן זה ממש מיני-פרוייקט לכתוב עליו. למי שקצרה רוחו, שיקרא כאן, או עדיף כאן למי שיודע אנגלית.

עמיר
 

למעלה
תצוגת צבעים באתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה
+ 100% -
סגור