הוא נולד בשנות השבעים. העיצוב לא השתנה אבל מבטיחים שהרמקול הזה, למרות גילו ההנדסי, עומד עם המודרנים המצוחצחים. נמר לוי לקח ובדק
אני מקבל לא מעט רמקולים לביקורות. חלקם נשמעים מעולה, חלקם נשמעים טוב מאוד. והאמת היא שיש מעט מאוד רמקולים ״לא טובים״ בהגדרה. רובם המוחלט של יצרני הרמקולים בונים רמקולים פשוט מעולים למחירם. זה מתקיים בזכות ידע גלובלי, ציוד מדויק יותר למדידות וגישה לחומרים שבעבר רק החברות ה״מיוחסות״ היו מצליחים לשים עליהם יד. אם נלך לתחילת שנות האלפיים, כשהתחלתי לבקר רמקולים, הידע שלי היה שונה, הנסיון שונה ואם תשאלו אותי היום, הרבה רמקולים שאהבתי ושמעתי שוב בשנים האחרונות, אין סיכוי בעולם שהיו מקבלים את הציונים הגבוהים שקיבלו אז ביחס לציוד המודרני. אממה, אז הסטנדרט היה אחר, אחר לגמרי, במיוחד פה בישראל. רמקול בעשרות אלפי שקלים היה נחשב ליקר ברמת ״וואו״ בעוד היום משום מה, זה פתאום הסטנדרט במערכת אודיו ממוצעת. אבל פספסנו את התפתחות הענף הזה דווקא במחירי האמצע ומה לעשות, שם יצרני הרמקולים הצליחו להציג את היכולות הכי גבוהות שלהם. או מה שנקרא ״תמורה לכסף״ - והיום, מנסיוני, קשה מאוד שלא לקבל כזו.
Tannoy חלוץ בן מאה!
מדובר ביצרן בן כמעט מאה שנים. ובמשך אותם מאה שנים תמיד היה במקום הזה המאוד אהוב בקרב האולפנים והקהילה האודיופילית. חלק מהדגמים של החברה הפכו לאגדות, חלק הפכו לסטנדרט וכמו בכל חברה, היו להם גם כמה מוצרים שלא הייתי מכניס לאוטו גלידה. אבל אם ממש תרצו לדעת על ההיסטוריה של היצרן הזה, עשו לי ולעצמכם טובה, כנסו לאתר שלהם ותגלו בדיוק כמה היצרן הזה היה ועדיין אחד היצרנים החשובים בתחום הרמקולים בעולם. סלחו לי, אני פשוט מתעצל להעתיק מהאתר שלהם. אבל אם תשיגו לי חתימות של יותר מ-2,987,073 אודיופילים הדורשים זאת, מבטיח שאוסיף את זה לכתבה. אבל בכל זאת אני אסביר לכם למה היצרן הזה כל כך חשוב. למשל הלהקה ״פינק פלויד״ בתקליט שלהם ״הצד האפל של הירח״ עשו את המאסטרינג על רמקולים של Tannoy. ואני אוסיף שבלי שתדעו, כמה מההקלטות המוכרות ביותר, הנחשבות שיש, נעשו כשהמוניטור שאיפשר זאת הוא של Tannoy. נכון, זה לא אומר שזה הרמקול המושלם, אבל מה לעשות, מבחינה היסטורית היצרן הזה הוא סטנדרט באולפנים הנחשבים ביותר.
בשנים האחרונות Tannoy סבלה מחוסר מיתוג בישראל. או בואו נגיד את זה אחרת, היא כמעט נעלמה מאוזני הקהילה האודיופילית בישראל. וזה לעניות דעתי, כמעט ״פשע אודיופילי״. בחודשים האחרונים לקחה חברת ״טקטופ״ את הייבוא ובארץ כבר ליין רחב של מוצרים. אז לשמחתי אזכה להתנסות בכל מוצר של החברה, כולל דגמי העילית.
Tannoy Cheviot
שמעתי מספר פעמים כמה דגמים מהסדרת ה-Heritage וה-Prestige והאמת, שלעיתים גם חשבתי שלא ממש צריך לחבר אותם למגבר. מספיק להסיר את הגריל ולהביט בהם, זה כבר יספיק בשביל להזריק לכם לראש ״יש פה מוסיקה״. ה-Cheviot הוא דגם שמיוצר עוד משנות ה-70 ועד היום. לטעמי מדובר ברמקול שהעיצוב שלו כבר שולח חץ של רגש ללב האודיופילי המצוי. יש משהו בפשטות, בישן הזה שיוצר ממש לפני כמה חודשים, השמרני, הבריטי מאוד, שהופך את שתי הסדרות הללו של Tannoy למאסטרפיס׳ס. כמובן שאם כבר אז כבר, ה-Tannoy Westminster Royal SE הוא ״ה״מאסטארפיס" האמיתי.
ובשביל שתבינו על מה בדיוק אני מדבר, קבלו בתמונה.
מדובר ברמקול רצפה נמוך קומה, רחב ולא עמוק במיוחד, הרמקול עשוי עץ. במבט הרמקול נראה כמו תיבה דקה וקלה, עד שמרימים אותו והראש מיד משחזר את הטלפון של האורתופד. הוא נראה קליל ודקיק, אבל הוא לא, ממש לא. ואז כשמתחילים ללמוד עליו, מגלים שהתיבה עשויה מעץ ״טיק״. ובשביל שתבינו יותר לעומק, העץ הזה נחשב לאחד מהעצים בעלי צפיפות החומר הגבוהה ביותר. זו הסיבה שמשתמשים בו כשבונים סירות עץ. בחבילה תקבלו גם פחית על מנת שתוכלו מדי פעם לעשות פוליש לעץ. ולא, לא להשתמש בשום חומר אחר.
הרמקול שייך לסדרת ה-Heritage שחולק יחד עם אחיו הוותיקים (מאוד) את אותה יחידה בדיוק. ה-Dual Concentric האגדית שתוכננה בשנת 1947 על ידי Tannoy הוותיקה. היחידה הזו היא בעצם יחידת מידבס בקוטר 12 אינטש כאשר יחידת הטויטר ממוקמת במרכזה. זה אומר שהצליל הבוקע מגיח כולו מנקודה אחת בלבד. השיטה הזו מצמצמת המון בעיות של פאזה בין הטויטר ליחידת המידבס ועם זאת, מאפשרת להגיע לצליל מאוזן ומגובש יותר (לא לכולם זה מצליח). הרמקול שומר על אותו עיצוב כבר יותר מ-50 שנה. אבל הביפנוכו עובר כל הזמן שינויים. אם זה באיכות התיבה ועד לרכיבי הקרוס שמשתפרים באופן תדיר.
יאללה מוסיקה!
Ben Webster stormy weather
פסנתר. אוי הפסנתר - איזה פסנתר! במחיר הזה אני אומר לכם שזה הכי אמיתי שהכרתי. ואם נודה על האמת, הוא עושה את זה לא פחות טוב מהרמקול שלי שעולה הרבה הרבה הרבה יותר יקר ממנו. הרמקול הזה מצליח לשחזר את המימדים שלו, את העץ ממנו הוא עשוי, את הדינמיקה והכי חשוב, הפרזנטציה הזו שממש גורמת לי לחשוב שיש פסנתר אמיתי בסלון. גם בכלי נשיפה כמו סקסופון הוא פשוט אדיר! נכון, הוא בגובה הברך שלי כשאני יושב. אבל קבלו הפתעה - הסקסופון בגובה מטר וחמישים בערך. כאילו נוגד את חוקי הפיזיקה או במילים אחרות ״אין קשר בין מה שהגיוני שיעשה למה שהוא עושה בפועל״ כלומר: הוא נמוך קומה אבל מצליח לייצר במה גבוהה. בקיצור, מפיל לסתות בגזרת הבמה ותמונת הסטריאו.
בתחום התחתון זה רמקול ״על״. סולו קונטרבס מתגלה כמגובש, מדויק, מהיר ומה לא. עוד קומפלימנטים? יש מלא, פשוט נראה לי שהבנתם שמדובר בבס כמעט מושלם.
התוצאה במוסיקת ג׳אז פשוט מרגשת אותי. על אמת, ולא בגלל הגשם בחוץ שמשקיף מהוויטרינה מטר מהרמקולים ואני יושב בחמימות בבית ושומע מוסיקה. זה משפיע ברוב הפעמים, זה גם יכול לשנות תוצאה בראש. אבל בשביל לבחון את זה, העברתי את החימום לקירור, פתחתי את הוויטרינה, החלפתי לבגדים קצרים, קפאתי מקור בבית והתוצאה נותרה כפי שהיתה - כמעט מושלמת!!! (אין מושלם אגב).
הערה: ניתן לשלוט בשני פרמטרים בתחום הגבוה (טויטר) על מנת להשיג תוצאה מאוזנת. את השליטה הזו משיגים על ידי מיתוג פיזי בקרוס עצמו הממוקם בקדמת הרמקול. השליטה היא בשני פרמטרים בתחום הגבוה. בנקודת החיתוך של התחום הגבוה ובעוצמה שלו. וכשמשחקים עם התחום הגבוה ההשפעה היא גם בתחום התחתון (יש בניהם יחסי גומלין, אי אפשר לברוח מזה).
Mahler : Symphony no.2 London Symphony Orchestra, dir. Georg Solti
במוסיקה קלאסית אני מבין בדיוק מה יחידת 12 אינטש יודעת לעשות. ובאודיו, הגודל כן קובע. לרוב יחידות גדולות סובלות מחוסר מהירות. ומוסיקה קלאסית סימפונית מורכבת היא מבחן אמיתי בכל הנוגע למהירות, רזולוציה ודינמיקה. אבל אני רוצה להתחיל דווקא מהבס. ולא, לא באמת אני רוצה להתחיל בזה, היצירה מתחילה משם. את היצירה הזו אני מכיר כמו את כף ידי. כל פיפס נוסף שהוא מעבר למה שאני מכיר ישר יקפוץ לי לאוזן. והרמקול הזה מצליח לעשות משהו בתחום התחתון ששום רמקול במחירו לא מצליח לעשות. הוא לא רק יודע לרדת נמוך, הוא גם יודע לטייל שם בנינוחות מטמטמת חושים. וכשכמה קונטרבסים מחליטים להתחרע על הראש של הפטיפון שלי, הרמקולים הללו יודעים להעביר אלי את כל האנרגיה הזו בהחלטיות כזו שאפשר ממש להבין שהפער בין המציאות למציאות המדומה הופך למזערי יותר ויותר. את היכולות הללו אני מוצא ברמקולים שונים, אבל ממש לא במחירים הללו. כלי נשיפה גם כן בוקעים בשקיפות בלתי נתפסת מהרמקול הזה. הבמה ענקית, מאוזנת, ברורה ומשכנעת. התוצאה במוסיקה קלאסית היא פשוט וואו!
אז כן. הוא דינמי, מאוזן ויודע ״לנשוך״ שצריך. אבל אם אתם חובבי מטאל, רוקיסטים כאלה עם חולצה בצבע שהיה פעם שחור והדפס של גולגולת עליו, תקפידו לקרוא את החלק הזה. אבל עשו טובה, תדלגו על המשפט הבא כי הוא בעצם ספויילר מובהק - הרמקול הזה לא מתאים למוסיקת מטאל!
נכון. אתם כבר אחרי הספויילר וברור שקראתם. אבל עכשיו אני אסביר לכם למה הוא לא מתאים למוסיקה הזו. את הקטע הזה כמו יתר קטעי המוסיקה שאני משתמש בהם, אני מכיר היטב. הרמקול מנגן אותו מעולה, יש לו מספיק כוח, מספיק בס, מספיק רזולוציה ודינמיקה. בקיצור, הוא מנגן אותו. אבל יש עוד פרמטר חשוב והוא הפרזנטציה (הגשה). זה מונח נזיל, כל אחד מגיב לו אחרת וכל אחד שומע אחרת. אבל פה אין לי ספק שרמקול של פוקאל למשל היה עושה את זה יותר טוב. וכל כך למה? ל-טנוי יש צליל מעודן. ולא, זה לא מעודן על חשבון ביצועים. אבל עדיין הוא מעודן. הוא לא מהרמקולים הללו שמכה של תוף snare תגרום לכם למצמץ, הוא גם לא ממש ירעיד לכם את הבטן במכת בס. הוא לא שם, הוא לא נולד לזה. הוא נולד לעשות לכם טוב, ללטף אתכם והמוסיקה הזו, מה לעשות, לא מתחברת לרמקול כזה והוא, בפרנציפ כנראה, לא מתחבר אליה חזרה. בקיצור, הוא יעשה את זה טוב, אבל לא מספיק בשביל שארגיש בטוח להמליץ עליו לסגנון המוסיקה הזה.
Giuseppe Verdi "Il Trovatore" Pavarotti, Sutherland, Wixell, Horne, Ghiaurov, Bonynge 1976 I
אני חוזר לקלאסי, והפעם לקולות אדם. כאן הוא בטוח לא יפתיע, הרי זה הקטע של הרמקול הזה, לנגן בטבעיות ואין יותר טבעי מקולות אדם. והנה, אין הפתעות, הרמקול משפריץ מוסיקה. קולם של שני ענקים וכמעט אלה אחת פשוט בוקעים מהרמקולים הללו בטבעיות וברגש. התזמורת מאחור נשמעת מלאה, נכונה ביחס אליהם. יש משהו, משהו בלתי מוסבר בדרך שהרמקול המצוין הזה משחזר צליל. הקטע הזה של איזון טונאלי מושלם פשוט ממכר, ואם זה לא מושלם בהפעלה הראשונה, כמה משחקים ביחידת הקרוס והופ - יושב בול.
באותה נשימה הקשבתי ללא מעט שירה קלאסית של אמה קירקבי המלכה וסטרלנד לבדה. גם פיטר שרייאר האוסטרי מצא מקום על הפטיפון שלי יחד עם הרמקולים הללו. הרמקול הזה יודע לשחזר היטב קולות אדם. הדיוק שלו, ולמרות ה-12 אינטש הלא מבוטלים של היחידה הזו, היא מהירה במידה כזו שכל ניואנס, כל תנודה שבוקעת מגרונו של הזמר נחשפת לחלל ההאזנה שלי. הרמקול הזה מנגן בטבעיות מרשימה, מהמרשימות שנתקלתי בהן בטווח המחיר הזה ובכלל.
בנימה אישית וקצת על וינטאג׳
שמעתי לא מעט רמקולי וינטאג׳. בדרך כלל הם נשמעים כמו הכלאה בין גלגל של אופניים לפינג׳אן. ואם לא הבנתם את הקשר אז הנה הקשר. אין קשר בין גלגל של אופניים לפינג׳אן כפי שאין קשר בין כמה וכמה רמקולי וינטאג׳ ששמעתי לשיחזור צליל. רובם היו נשמעים עצלים, איטיים וצבועים כמו ציור של ילדה קטנה שבדיוק עכשיו קיבלה סט צבעי גואש חדש. הרבה מגדירים את הצליל הוינטאג׳י ״נינוח״ - אני מגדיר אותו מרוח. יש כאלה שמגדירים אותו ״חם״ ואני מגדיר אותו משעמם. נכון, יש כמה אגדות מעניינות. אם זה הקוואד 57 שעושה mid כמו שכמעט אף רמקול לא מצליח לעשות אבל שם, בדיוק שם, זה נגמר לו. יש את הרוג׳רס הקלאסים והספנדור bc1 האגדי. אבל הרמקול הזה הוא לא הם, הוא הדרך הנכונה למשהו של פעם, עם יכולות של היום. עכשיו אני מבין למה במשך כל כך הרבה שנים לא נוגעים בתכנון שלו. כי אחת למליון, תמצאו רמקול שיכול לחיות כל כך הרבה שנים, מבלי שירגיש מיושן.
אז התאהבתי בו ממש, התאהבתי בצליל, במראה המיוחד שאפשר אולי להגיד שכל חברה אחרת שהיתה בונה בעיצוב הזה היינו מכנים את זה ״קיצ׳י״, אבל כאן, עם טנוי, זה טבעי שהוא יראה ככה. נכון, ישנם עוד כמה רמקולים כאלה שמיוצרים אותו הדבר כבר 12,867 שנה. אבל במרוצת השנים, היחידות המקוריות הוחלפו בכאלה מעודכנות - מודרניות. במקרה הזה, גם התיבה וגם היחידה נותרו נאמנים למקור. הרמקולים הללו הם המוצר המושלם למי שמחפש את הוינטאג׳ וחושש מאוד לקנות איזה רמקול בן 50 מקרטע שהנכד אסף בזלזול מבית סבא רבא שהלך לעולמו, מבלי לדעת בכלל איזה אוצר יכול להיות לו בידיים.
העמדה והתאמה לחלל
זהו רמקול שיודע לנגן היטב גם כשהוא קרוב לקיר אחורי. לעומת זאת, הוא ממש לא אוהב קירות צד צמודים אליו. למרות מימדיו הצנועים (יחסית) הוא ממלא חללים גדולים בקלות יתרה. החלל שלי, 6.5 מ׳ על כמעט 9 מ׳ ואני לא מרגיש שהוא מתקשה גם בקטעי מוסיקה מורכבים. במילים אחרות, הוא מתאים כמעט לכל חלל מ-16מ״ר וצפונה.
לגבי ההעמדה. לרמקול שני סוגי רגליים. שטוחות וספייקים. ומכיוון שאצלי יש רצפה צפה, ופרקט עץ, בחרתי דווקה בספייקים. כמובן שתוכלו להתנסות בבית על מנת להגיע לתוצאה הנכונה עבורכם.
התאמה להגברה
אז פה זה טריקי. הרמקול הזה נציל מאוד. הוא יצליח לנוע בקלות עם וואטים בודדים תודות ליעילות של היחידה הזו. נכון, הרגישות שלו היא ״רק״ 91 דציבל, אבל יציבות העכבה שלו היא משהו בלתי רגיל ובסופו של דבר, זה הפרמטר החשוב.
לסיכום
אני יכול לקשקש כאן על אודיופיליה מהיום עד מחר. אבל נעזוב רגע אודיופיליה ונדבר על צליל. הרמקול הזה עושה את כל מה שצריך בשביל להיכנס לקטגוריה האודיופילית. הוא מפורט, מאוזן מאוד, דינמי ושקוף במיוחד. אבל כולנו יודעים שזה לא מספיק. הוא גם צריך לעשות את כל זה בהרמוניה. מכיר לא מעט רמקולים שיש להם הכל אבל אין בהם כלום. עושים הכל טוב ונכון אבל חסר להם את הדבר הזה, שאף אחד לא יודע באמת להסביר - נשמה!. הרמקול הזה הוא קודם כל נשמה ומוסיקליות ואחר כך הוא כל מה שהוא טכני ומדיד.
היכולת של הרמקול הזה לנגן קטעי מוסיקה מורכבים זו מעלה שקשה להתעלם ממנה. ואני אסביר. הרמקול הזה, ברמת ה״לוק״, אפשר להקביל לבולדוג מאולף היטב. שגם אם תנסו להטריד אותו באופן דרמטי, לא יקום עליכם. אבל אל תתבלבלו, זה בולדוג לא מאולף בעליל. הוא ״יחשוף שיניים״ אם המגבר לא בא לו טוב, הוא ״יצרח לכם באוזן״ אם הכבלים ששידכתם הם כאלה בחצי שקל למטר (כי אתם נאורים ולא מאמינים שיש הבדל בין כבלים). הרמקול הזה דורש את הטוב ביותר והוא לא יתפשר על פחות. ואם תתנו לו את זה, והוא יתרצה, הרמקול הזה, הספציפי הזה, יהפוך להיות חברו הטוב ביותר של האדם. וכשזה יקרה, הוא יהפוך להיות חלק מהמשפחה.
שורה תחתונה: איכות הבניה המהממת שלו, הגמישות שלו להתאים לכל חלל, קלות ההנעה, הלוק המשגע וההיסטוריה מאחוריו, הופכת אותו לאחת העסקאות הטובות ביותר שאפשר לחשוב עליהן.
מחיר: 31,900 ש״ח יבואן:טקטופ תודה רבה ל-RE. Magic על מתן המוצר למבחן
מדובר ברמקול רצפה נמוך קומה, רחב ולא עמוק במיוחד, הרמקול עשוי עץ. במבט הרמקול נראה כמו תיבה דקה וקלה, עד שמרימים אותו והראש מיד משחזר את הטלפון של האורתופד. הוא נראה קליל ודקיק, אבל הוא לא, ממש לא. ואז כשמתחילים ללמוד עליו, מגלים שהתיבה עשויה מעץ ״טיק״. ובשביל שתבינו יותר לעומק, העץ הזה נחשב לאחד מהעצים בעלי צפיפות החומר הגבוהה ביותר. זו הסיבה שמשתמשים בו כשבונים סירות עץ. בחבילה תקבלו גם פחית על מנת שתוכלו מדי פעם לעשות פוליש לעץ. ולא, לא להשתמש בשום חומר אחר.
התאמה להגברה