ליאם ניסן מכה שנית - ביקורת סרט חטופה 2

חטופה 2 – ליאם ניסן ממשיך להכות, לרדוף ולחסל אויבים, הפעם בשווקים של איסטנבול. בימאי הסרט השתנה מהפעם הקודמת וגם סגנון הצילום הוחלף, האם המשכון זה משתווה לקודמו? ביקורת סרט.

אהבת האב, דאגת הבעל וזעם של סוכן CIA לשעבר, מוציאות שוב את בריין מילס למסע הצלה של משפחתו. אחרי שנתיים (בעולם הסרט) וארבע (בעולם האמיתי), הוא נלחם שוב במטרה לשמור על החיק המשפחתי והפעם זה נגד משפחות הפשע, אשר את בניהם בריין חיסל לפני כן. מעשה הנקמה של משפחת צוענים (מוסלמים) מביאה אותנו למסע מרהיב נוסף מבית היוצר אוליבר מגאטון וביחד עם אחד מגדול היוצרים של האומנות הקולנועית במאה ה- 20 - לוק בסון, אנו שוב נכנסים לעולם של כאב ומתח על הכיסא הנוח של אולם הקולנוע.

צלם או בימאי?
בימאי הפרק הראשון פייר מוראל היה צלם במקור אשר הפך לבימאי, על כן, הצילומים בסרט היו משובחים כתוצאה מכך שמוראל ידע מה לדרוש מהצלם שלו מיכאל אברמוביץ. אך הוא לא המשיך לחלק השני והשאיר את הכיסא לאוליבר מגאטון הידוע בזכות סרטיו: "המשלח 3" ו- "קולומביאנה". פייר נראה כבעל עבר קולנועי עשיר יותר ואף מחזיק בהיסטוריה תחת חתימתו את "באהבה מפריס", "המשלח", המשלח 2" (שאת המשכו ביצע, במאי המשכים – מגאטון). מגאטון שעד כה ביצע "עבודות המשך" (פרט ל"קולומביאנה" המוצלח) מבצע כאן עבודה כלל לא רעה.


לאחר צפיה, ניתן לומר כי זהו בהחלט המשכון ראוי, נכון ליום יציאתו של הסרט בישראל (04.10.12) – יום לפני תאריך יציאתו הרשמית למסכים בעולם, ציונו בIMDB עולה כבר על קודמו ב-0.2 נקודות (8.1). אם ציון גבוה זה, ישמר גם לאורך תקופה, יתכן שגם נראה המשך נוסף בסדרה. בהקשר להיותו של חטופה 2 סרט המשך, הוא אינו מצריך צפיה מוקדמת בסרט הראשון, בכדי להבין במה מדובר, אך לאורך כל הסרט מורגש באויר הפרק הקודם, מה שמעלה רצון עז לצפות בו שוב, על כן נמליץ לראות את הראשון ולהיכנס הישר לשני – מה שיבטיח לכם חוויה קולנועית וחושית של כאבים והנאה.
אחרי הילולים ושבחים, נביט בעין הביקורתית על יצירה זו על יתרונותיה וחסרונותיה ויש כאלו. הסרט ממשיך את סיפור המשפחתי לאחר תקופה לא ארוכה (שנתיים) מרגע סיום הפרק הראשון וממשיך באופן דומה שחוזר גם כאן על עצמו, עם התחלה רגועה, בנית קומפוזיציה, אפיון דמויות, בניית מתח ויצירת ציפייה לעתיד לבוא. כל זה נעטף בסיפור אהבה (ניסיון לבנות זוגיות מחדש של בריין עם גרושתו) ומעבר לאיסטנבול – אשר בה מתרחשת העלילה (שהורסת את אותה זוגיות).


השוואה לסרט הקודם
אני לא הולך להרוס לקוראים את החוויה של צפית הסרט ולכן לא אחשוף את הסיפור, אבל עדיין הייתי רוצה לציין כמה חסרונות בהם חשתי במהלך הצפייה. ראשית, מרגישים את ההבדל בהשוואה לבימאי הסרט הראשון. עבודתו של במאי, הינו יצירת הדמויות על המסך ולמעשה כל דבר שאנו נראה ונחווה בסרט והיא משקפת פריזמה אישית מסוימת. להבדיל מהפעם הקודמת, קיבלנו כאן דמות קצת יותר רכה (אך לא פחות מחושבת ושקולה), דייקנית, מגוננת ועוד. אך יחד עם זאת, עייפה יותר ונראה אף פגיעה יותר. זה הפך את הדמות ל-"קצת רופסת" – מה שפחות אהבתי.

דבר נוסף שקפץ לעיניים שלי היה ההשוואה לפייר מוראל (כאמור, צלם - ובימאי הפרק הראשון) אשר בתור צלם, הוציא את המיטב וויזואלית. הסרט נראה הרבה יותר אסטטי, על אף שבסרט הראשון הייתה תנועה רבה של מצלמה (דולי, כתף, קריין ועוד), אך החיתוך היה נקי ומעבר בקטעי האקשן היה ברור (Cut on action). בפעם הזו, הבמאי אוליבר מגאטון הסתמך כפי הנראה על בחירתו של הצלם לעשות שימוש בסגנון של מצלמה חופשית ולא מקובעת (אגב, בזמנו זה נחשב להבדל בין צילום מקצועי לבין חובבני, מה שלא ניתן לומר היום) ועל כן העריכה נראית לא קשורה בין המעברים בקטעי האקשן. כמובן שבחירת שימוש בצילום כתף, הושפעה מהיותו של הסרט - פעולה, אך שימוש רב ואף לעיתים לא נכון (או נכון לומר, מתאים לסצנות מסוימות), הביא למיאוס ואף חוסר ריכוז ויכולת לצפות בריכוז בסצינה שלמה.


התסריט של לוק בסון ורוברט קמאן (בשני הפרקים), הצליח להחיות את הסיפור ואף השאיר את הסיום עם אפשרות מכובדת להמשך (שככל הנראה יבוא) לנקמה של משפחות הנרצחים (בידי בריין בחלק הראשון). אב המשפחה מכריז על נקמת הבנים ויוצא למסע זה (על אף שבסרט אנו צופים לא בנקמתו, אלא במסע הישרדות של המשפחה) דמותו של האב המתאבל ונוקם - מוראק (השחקן ראדה סרבז'יה) מגיעה עם נוכחות מאוד עוצמתית, אך משום שאין זהו סיפורו, הוא מופיע מעט מדי ומרגיש קצת לא מנוצל על המסך.

צילומים באיסטנבול
בסרט "זהות גנובה", במהלך סצינות הפעולה, ניתן לראות עיר ושווקיה אשר נהרסים קליל וגם פה, איסטנבול - עיר שלא צילמו בה כבר שנים רבות סרט בינלאומי חוטפת נזק חזותי. בראיונות (אוליבר וליאם) מתארים את העיר כנפלאה במראה אך קשה לצילומים. תושביה - חסרי סבלנות מתפרצים בקלות, מתחילים מהומות ומקשים על עשייה קולנועית (בכך שלא היו מוכנים לסגור את הבאסטות לצורך צילומי מרדפים). גגות העיר העתיקה, צפופים אך מלאי כבלים מתוחים אשר לא ניתן היה לצלם כמתוכנן, עם תכנון פתרונות מקוריים כמו צילום ממסוק צעצוע.


טכנית, הפעם הסרט צולם במצלמת Arricam LT (בחזרה לפילם) - 35 מ"מ עם עדשות 54 מ"מ, מה שמביא תמונה בסגנון של הדור הישן עם נגיעות מהעולם הדיגיטאלי (החלק הראשון צולם ב- Panavision Genesis HD Camera, מצלמה לא פחות איכותית ומתקדמת מזו שבאה אחריה). ככל הנראה, בחירה במצלמה קטנה יותר (איכותית לא פחות) נועדה בעבור יתרון הקומפקטיות עבור שימוש בצילום כתף. על אף זאת, התקציב של הסרט השני, גדל פי ארבע מהחלק הראשון (שעמד על 20 מיליון דולר) שהפיק בזמנו הכנסות של 250 מיליון דולרים.

B Movie
חטופה 2 הוא B Movie שנוצר ונועד לצופים אירופאים, הפך ללהיט בארה"ב והביא את לוק בסון שוב פעם לכתוב תסריט ולייצר סרט אשר בהחלט מהנה לצפייה. אני מקווה כי נראה את ליאם ניסן בתפקידי אקשן נוספים וגם אם נצטרך לראות את בריין מילס ממשיך לרדוף בסמטאות כפר כלשהו, נשמח להשקיע את זמננו בכך, כי כפי שהוא עושה את זה, זה גורם לנו לרצות לנקום באויביו באופן אישי, קרוב, אבל עם חמלה והבנה: אתה התעסקת עם המשפחה שלי – אתה מת.