ביקורת סרט – זהות גנובה

ג'ייסון בורן (בסרט The Bourne Legacy), הסוכן חסר הזיכרון ובעל הרחמים – מגיע למסך הגדול בפעם הרביעית אך רק ברוחו, האם הסרט מוצלח גם בלעדיו?

ג'ייסון בורן - הסוכן חסר הזיכרון ובעל הרחמים – מגיע למסך הגדול בפעם הרביעית אך בפועל גם זהותו "נגנבת" כאן: הוא (ג'ייסון בורן) אינו מופיע כלל על אף ששמו מתנוסס בכותרת. ג'ייסון (מאט דיימון) איננו נוכח ורק רוחו מרחפת מעל לסאגה זו. על אף שסדרה זו החלה כ-B MOVIE וזכתה להצלחה לא מצופה, פרק זה מטעה בנו הצופים, לאורך כל הסרט.

כזכור, סדרת "זהות כפולה" החלה בפרק בו גיבורינו זרוק באמצע אוקיינוס, ללא זיכרון הסיבה שהביאה אותו לשם והוא רודף ונרדף בידי העבר שלו בכל שלושת החלקים הראשונים. לעומת זאת, בפרק הנ"ל אין זה ג'ייסון שנרדף, אלא חבר נוסף בארגון דומה, אשר מנסה לשרוד את החלטת ההנהלה לגבי הפסקת קיום הפרויקט. אגב למחפשים הרציניים, "זהות כפולה" הוא עיבוד לגרסה מ- 1988.

הפעם, הצופים מוכנסים יותר לצד הקונספירטיבי וניהולי של המוסד שמנהל את הפרויקטים ומציג את התמונה - כיצד הדברים נראים מבפנים עם חבורת שרי ממשלה, מנהלי מוסדות הביון, גנרלים צבאיים ואף פרופסורים מתחום הפסיכולוגיה\ביולוגיה ואחרים, כל אלו – רוכנים מעל החברה וזוממים תוכנית, שמוצגת כלגיטימית ומהימנה, בטענות כאלה או אחרות.

שחקנים

לצורך כך גייס הבמאי \ תסריטאי טוני גילרוי (שהיה תסריטאי של כל הפרקים, עד כה) את אדוארד נורטון - שחקן בעל שם, בעל עבר קולנועי עשיר ומגוון, בעל אופי, שתפקידו בסרט הזה נראה כלא קשור. זוהי דמות עוצמתית, אפלה ואף מאיימת, עבור בחור צנום במראה כמעט אנורקסי, בעל מלל כה רב ומשעמם, עד כדי כך שהמשרת של באטמן (בגרסת הבימאי נולאן), נראה הרבה חי, תוסס ומעשיר. אבל אל דאגה, נורטון בהחלט משאיר רושם וטעם גם בסרט הזה, על אף היותו נראה כלא קשור למציאות זו.


הגענו לשחקן העולה ג'ארמי ראנר: בשנים האחרונות אנו נהנים לצפות בשחקן זה בשלל תפקידיו (מטען הכאב) שלרוב הסתיימו בסרטי אקשן ודמויות של ג'ון מק'ליין (שאגב הולך להפתיע שוב בפברואר הקרוב) אך דווקא בסרט זה אנו נחשפים למשחק של שחקן בעל אפיון דמות מצוין – אדם בודד שלא יודע לאיזה צד הוא שייך והאם הוא עשה בחירה נכונה בחייו.

דמות האישה של הפרק הזה, גם נבחרה בקפידה. על פי השמועות ברשת, רייצ'ל וייס לא הייתה הבחירה הראשונה של הבימאי טוני משום שלא שאינה צעירה מספיק, אך דמותה של פרופסורית לביו-פסיכולוגיה בגיל טיפש עשרה – ובכן גם לי זה היה נראה מוגזם, אפילו לסרט מסוג ז'אנר זה. שלא להיכנס לפילמוגרפיה של וייס, שמשחקת כאן נפלא וגם משאירה נוכחות נפלאה אפילו יותר ממה שהסרט כולו השאיר, בעיקר החוזק שדמותה מציגה לאורך כל הסרט.

אקשן

הנושא שלא יכולתי לדלג עליו הינו קטעי האקשן ומעברים עוצמתיים שהסרט רווי בהם, מה שסיפק עבודה רבה לפעלולנים על הסט. נדמה כי בכל פרק מנסים להגדיר מחדש את המושג "המרדף הרכוב" בכל מדינה שרק ניתן. בסדרה זו וגם בסרטים אחרים כמו "MI", "רונין", "האחים בלוז", יש מרדפים בתוך ערים אך סדרה זו נכנסת לערי העולם הפחות מפותח ובעיקר לשווקים – ופשוט הורסת אותם. מרדפים על הגגות הבניינים, אופנועים, רכבים ומה לא – גורמים אולי לכאב עיניים, אך מציגים חזות מדהימה ומטריפה של אקשן ותענוג צפייה נדיר.


ודבר אחד אחרון, מקום בו נחשפתי לסרט זה, היה בביקורי הראשון במתחם ה-IMAX בראשל"צ. לכל חובבי קולנוע ואנשים שמחפשים מקום לצאת הן בסופ"ש והן באמצע השבוע, המקום שווה המלצה חמה. הוא ממוקם במקום שקט ושליו ליד אגם יפה, אולמות קולנוע רבים, ללא אוירת קניונים -  רק תענוג של קולנוע נטו, מסך ענק באולם ה- IMAX הדיגיטלי. המלצה אישית שלי – בחרו מושבים בשורות 4-8: חווית צפייה מדהימה במסך שממלא את טווח הראיה.

בסיכום ניתן להגיד כי פרק זה נראה בתחילה כלא קשור לסדרה שהכרנו עד כה ולמרות התפתחות ציוד הצילום והעריכה (מחשבים) ביחס לסרט הראשון בסדרה והתרחבות הצוות, עלילת הסרט מתגלה כפחות טובה ביחס למה שהתרגלנו אליו. בזמן האחרון, נדמה כי תעשיית הסרטים ממחזרת את עצמה ולא על צד הטוב ביותר ועל אף שבאתר IMDB קיבל הסרט ציון מכובד של 7.0, הייתי מעניק לו 6.2. מסקרן יהיה לראות איך, בפרספקטיבה של זמן - במבט לאחור בעוד מספר שנים, יעמוד "זהות גנובה" מול שאר פרקי הסדרה.